מ.י. שלוחת תביעות אילת-משטרת אילת נ' ביטון

החלטה

אינני רואה מניעה להגשת המסמך הן מכח סעיף 27 (א) (1) לפקודת התעבורה והן מכח כלל הקפאת הזכירה.

כל טענותיו של הנאשם שמורות לו.

הדו"ח הוגש סומן ת/1.

ניתנה והודעה היום כ"ב ניסן תש"ע, 06/04/2010 במעמד הנוכחים.

יואל עדן, שופט

הכרעת דין

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה ברכב, ובשעה שהרכב היה בתנועה, השתמש בטלפון שלא באמצעות דיבורית בניגוד לתקנה 28 ב' לתקנות התעבורה. כתב האישום הוגש לאחר שהנאשם ביקש להישפט.

2.ביום 01.07.2009 התקיימה הקראה ובמענה לכתב האישום, כפר הנאשם במיוחס לו ואמר באופן נחרץ כי לא החזיק "שום מכשיר נייד" בזמן הנסיעה על האופנוע, והוסיף: "בשום שלב לא החזקתי מכשיר זה ביד במהלך הנסיעה", ועוד הוסיף הנאשם במענה לכתב האישום כי סיים שיחה על המדרכה 20 שניות לפני שעצרו אותו השוטרים ו"הכנסתי את הפלאפון לתיק והתחלתי בנסיעה".

3.העידו בפניי עד התביעה, השוטר רס"ר רביד דניסמן והנאשם עצמו.

עד התביעה אמר כי אינו זוכר את שאירע באותו יום ואינו זוכר את האירוע עצמו.

הוגש הדו"ח אשר העד אישר כי הוא נכתב בכתב ידו. הדו"ח הוגש מכח סעיף 27 (א) (1) לפקודת התעבורה ומכח כלל הקפאת הזכירה.

על פי האמור בדו"ח, הנאשם נהג לבד ברכב בנתיב ימני מתוך שניים, השוטר נהג באופנוע משטרתי בנתיב משמאלו ובמקביל אליו, הבחין בו מחזיק פלאפון ביד שמאל בצמוד לחלק שמאלי של קסדתו, עוכב בצד ימין, ומצויין כי היה קשר עין רצוף וראות טובה וכי עד העצירה של השוטר ליד הנאשם, החזיק הוא את המכשיר הנ"ל. תשובת הנאשם כפי שנרשמה בדו"ח הינה "זה מכשיר קשר".

4.הנאשם טען כי הגם שהעד הוא זה שרשם את הדו"ח, הרי שהוא לא זה שעצר אותו, והיה זה שוטר אחר שעצר אותו ואף כי הוא לא יודע מאין הגיע השוטר האחר.

הנאשם לאחר דברים שונים שאמר בהקשר זה, אמר כי השוטר אשר עצר אותו נסע במקביל אליו בכיוון נסיעתו ונראה כי זה כל מה שהוא יודע לומר ביחס לשוטר שעצר אותו.

5.גרסתו של הנאשם ביחס לאירוע עצמו, בעדותו בביהמ"ש, שונה באופן מהותי מהגרסה אותה העלה בתשובתו לכתב האישום. בעוד שבתשובתו לכתב האישום, כאמור, כלל לא היה הפלאפון בידו, ובעוד ששם הנאשם הוסיף ואמר מפורשות, כי הכניס את הפלאפון לתיק והתחיל בנסיעה, הרי שבעדותו בפניי אמר כי החזיק את המכשיר ביד שמאל שלו, יחד עם הכידון של האופנוע.

הנאשם הוסיף במפורש בעדותו, בתשובתו לשאלה בחקירה נגדית: "אני זוכר שהייתי אותו יום עם התיק, אבל לא החזרתי אותו לתיק, המשכתי להחזיק אותו בידי...".

מובן כי לאור סתירות מהותיות אלו ובנוסף לאור התשובות השונות אשר נתן ביחס לכיוונים השונים של השוטר שעצר אותו, אינם מאפשרים להסתמך על עדותו של הנאשם.

הנאשם מגדיל לעשות ובנסותו לתרץ את הסתירה שבין תשובתו לכתב האישום לעדותו, אומר שכשאמר שלא החזיק, התכוון ללא דיבר. טוב היה לו לא היה נטענת "הבהרה זו", שכן לא מדובר בהבהרה אלא בהוספה של סתירה על גבי סתירה, הואיל והגרסה כי התכוון לכך שלא דיבר אינה מתיישבת עם האמירה החד משמעית של הנאשם בתשובה למענה, כי הכניס את הפלאפון לתיק והתחיל בנסיעה.

6.לאור האמור, אין בידי לקבל את גרסת הנאשם או ליתן לה כל משקל, שכן סתירות מהותיות קיימות בה.

7.מנגד, הגם שעדות השוטר הינה עדות יחיד, והגם שעיקרה מתבסס על דברים אשר רשם בדו"ח והוא איננו זוכר היום, הרי שיש לתת לעדות זו את מלוא המשקל, היא לא נסתרה במאומה וכל נסיונות הנאשם להפריך את גרסת השוטר רק חיזקו את המסקנה כי גרסת השוטר באמת יסודה.