החלטה
1.זוהי החלטה בבקשת המבקשת, שהוגשה מכח סעיף 12 לחוק ההגנה על הציבור מפני עברייני מין התשס"ו – 2006 (להלן – "החוק") - למתן צו פיקוח ומעקב ביחס למשיב למשך שנתיים בתנאים המפורטים בבקשה.
2.במהלך הדיון הסכים המשיב לעיקר רכיביה של הבקשה, בדמות שיתוף פעולה עם קצין הפיקוח, ובכלל זה קיום מפגשים עימו במועדים ובתדירות כפי שיקבע קצין הפיקוח מעת לעת; איסור יצירת קשר עם קורבנות העבירה; הטלת מגבלה על יצירת קשר עם קטינים ונערים, לרבות באמצעות האינטרנט, לרבות שהייה לבדו עם קטינים ונערים, וכן כי יקבל אישור מאת קצין הפיקוח למקום עבודתו, בין בתמורה ובין בהתנדבות.
המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בסוגיות הקשורות למשך צו הפיקוח כפי שיושת על המשיב ולצורך במתן סמכויות לקצין הפיקוח בהתאם לסעיף 18 א לחוק בכל הנוגע לחיפוש במקום מגוריו של המשיב.
טיעוני הצדדים
3.בבקשה מתואר הרקע להגשתה, ובכלל זה הרשעת המשיב ביום 7/3/2007 במסגרת הסדר טיעון, ביחס לשני אישומים שנכללו בכתב האישום, בהקשר לביצוע מעשי סדום מטעם המשיב בקטין מתחת לגיל 16, לפי סעיף 347 (א) (1) לחוק העונשין התשל"ז, 1977 – בשני מופעים, ומעשה מגונה בפומבי מטעם המשיב בקטין מתחת לגיל 16, לפי סעיף 349 (ב) לחוק זה.
ביום 25/5/2008 נגזרו על המשיב עונשי מאסר בפועל למשך שנתיים, מאסרים מותנים לתקופות של שנה ושל שישה חודשים לשלוש שנים מיום שחרורו ופיצוי למתלוננים הקטינים בסכום של 50,000 ₪.
במהלך הדיון הדגיש ב"כ המבקשת את התרשמות עורכי חוות הדעת כפי שהוגשו בעניינו של המשיב, ועתר לקבל את הבקשה כפי נוסחה.
4.הסנגור עצמו הדגיש במהלך הדיון את העובדה כי הוא מצוי בהליך טיפולי במרכז לטיפול בעברייני מין, כחלק מתנאי שחרורו, וכי הוא עתיד להיות מטופל בגדר טיפול יומי אינטנסיבי במשך תשעה חודשים. לגישת הסנגור, חוות הדעת המקצועיות שהוגשו בתימוכין בבקשה - חריגות בבחינת המלצותיהן, נוכח התקופה הארוכה בה מצוי המשיב בטיפול, והוא סבור כי יש ליתן צו פיקוח כלפי המשיב למשך תקופה של שנה, תוך הסתמכות על יכולת המבקשת לעתור להארכת הצו בחלוף הזמן.
עוד הובהרו הפקטורים העומדים לזכותו של המשיב, על העדר ביצוע עבירות נוספות מטעמו בעבר ובהווה, העובדות כי הוא לא הפר את תנאי המאסר, החופשה והשליש, כי הוא ניהל אורח חיים נורמטיבי, ובכלל זה דפוס עבודה יציב וקבוע, והעדר רקע של שימוש בסמים או אלכוהול, בתוספת לקיומם של גורמי תמיכה בקהילה בעבורו.
רקע
5.מעובדות כתב האישום וגזר הדין בעניינו של המשיב, עולה כי עובר לתחילת יולי 2006, נהג המשיב לערוך צ'טים באמצעות רשת האינטרנט. במסגרת זו שוחח המשיב עם קטין יליד פברואר 1992, תוך שהוא מציג עצמו כנער בן 15. בהמשך, יצר המשיב קשר טלפוני עם אותו קטין והציע לו קיום יחסי מין תמורת כסף. השניים נפגשו בשעת לילה מאוחרת ונסעו ברכבו של המשיב לאזור חולי.
המשיב הורה לקטין לפשוט את בגדיו, נגע באיבר מינו, החדיר את איבר מינו לפיו, והכל עד שהגיע לסיפוק מיני. תמורת המעשים נתן המשיב לקטין סכום של 50 ₪. בהמשך, ביקש המשיב מהקטין לפגוש בו שנית. הקטין סרב והמשיב ביקש כי יכיר לו את חבריו. בעקבות שיחה זו, פגש המשיב באותו קטין ובקטין נוסף יליד מרץ 1991.
המשיב הסיע את שני הקטינים לדירתו, הורה להם להתפשט, ליטף את גופם, נגע באיבר מינם, החדיר את איבר מינם לפיו, ליקק את גופם, הורה לאחד מהם לרכון על ארבע והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלו.
המשיב חדל ממעשה זה רק לאחר שאותו קטין התלונן כי המגע מסב לו כאב. המשיב הוסיף וגירה עצמו עד שהגיע לסיפוק מיני. תמורת מעשים אלו, נתן המשיב לקטין אחד סכום של 50 ₪ ולשני סכום של 70 ₪.
עוד עלה מתסקיר שרות המבחן שהוגש בעניינו של המשיב, כי הוא ביצע את העבירות בהן הורשע בתקופה בה היה שרוי במשבר רגשי וחווה תחושות בדידות. המשיב החל בהליך טיפולי במסגרת שרות המבחן טרם גזירת דינו, וניכר כי הוא עבר תהליך משמעותי, גילה תובנה לעניין עיוותי חשיבתו בעת ביצוע העבירות וכן אמפטיה לקורבנותיו בתוספת להפנמת תכני הטיפול.
המשיב עצמו נפגע מינית בעברו ובכך הפך לפוגע בקטינים, כשבמעשיו הפך אף אותם לפוגעים לכאורה בקטינה כבת 8 שנים וחצי. יחד עם זאת, המשיב ביטא גישה קורבנית במסגרת הערכת מסוכנותו והגדיר את מעורבותו בעבירות כ"תאונה". ניכר כי ההליך המשפטי היווה עבור המשיב תמרור אזהרה מפני ביצוע עבירות דומות בעתיד.
תסקירי קורבנות המשיב העלו תמונה קשה באשר לנזקים שנגרמו להם ביחס לרגישותם ופגיעותם המובנית. אחד הקטינים הגיע כדי מחשבות אובדניות, והשני כדי סימפטומים קשים של כפייתיות והרטבה במיטה בה שהה מספר רב של חודשים.
6.ביום 2/5/2010 שוחרר המשיב ממאסרו בתנאים מגבילים על פי החלטת ועדת השחרורים.
7.ביום 6/5/2010 ניתנה חוו"ד באשר להערכת מסוכנותו של המשיב, בהתאם לסעיפים 6 ו- 12 לחוק. מחוו"ד זו עולה, בין היתר, כי מסוכנותו של המשיב לרצידיביזם מיני הינה בינונית עד נמוכה. נוכח זאת, בחנה יחידת הפיקוח בשב"ס את עניינו של המשיב והמליצה, ביום 17/5/2010, על התנאים נשוא הבקשה דנן, כשלגישתה, יהא בהם כדי למנוע ביצוע עבירות מין נוספות על ידי המשיב בהימצאו בקהילה.