החלטה
1.לפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטתי להעדיף חלופת מעצר לגבי המשיב, שבגדרה המשיב שוחרר ביום 6.1.10 על יסוד המלצת שירות המבחן ולאחר שעמד בדרישות הקבלה, לקהילת "מלכישוע". כתב האישום שבמוקד ההחלטה בענין המעצר ייחס למשיב שתי עבירות שוד שבוצעו כלפי נהגי מוניות, עבירת כניסה והתפרצות למקום מגורים, וכן עבירות תקיפה, נסיון תקיפה וקבלת דבר במרמה.
המשיב סולק מ"מלכישוע", ביום 23.2.10 אך התקבל לאחרונה למוסד גמילה "רטורנו", מועד השתלבות ב"רטורנו" נקבע ליום 23.11.10, שעה 11:00.
2.על פי עמדת המבקשת, המשיב, צעיר בן 21, הוכיח בהתנהגותו עד כה כי אין ליתן בו אמון וכי אין סיכוי טוב לגמילתו. זאת כעולה מהעובדה שהוא סולק מ"מלכישוע" ביום 23.2.10 בשל התנהגות פרועה (כאשר כבר קודם לכן, ביום 7.2.10 עזב את הקהילה על דעת עצמו, וחזר ביום 15.2.10 מבלי שאז הורשה להכנס למוסד). וכן מהעובדה שלאחר סילוקו כאמור הסתובב מספר חודשים מחוץ למעצר או למוסד גמילה, עד שנעצר באילת ביום 10.6.10 בחשד שביצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, התנהגות פסולה במקום ציבורי, איומים, היזק בזדון ותקיפת שוטרים, והוגש נגדו כתב אישום בגין עבירות אלו.
לטענת המבקשת, מדובר במשיב שהפר באופן בוטה את תנאי השחרור, ואשר כלל העבירות שביצע מלמדים את מסוכנותו הרבה. המבקשת הוסיפה כי, מתסקירי שירות המבחן אין ללמוד כי סיכויי הגמילה של המשיב טובים, מה גם שבשלב מסויים שירות המבחן סבר שאין להמשיך בהליך הגמילה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי השחרור ממעצר למטרת גמילה במצב דברים זה אינו הולם את ההלכות שנקבעו בפסיקה.
3.התמונה המוצגת ע"י המאשימה לענין התנהלותו של המשיב היא נכונה ואולם היא חלקית ביותר. יתר על כן, יש בה משום התעלמות מקוממת מאירוע משמעותי שאירע בחיי המשיב לאחר עזיבת "מלכישוע", ומתולדות חייו עד כה.
אין מחלוקת שהמשיב הוצא מהוריו הביולוגיים ונמסר לאימוץ, בהיותו בן 4.5 שנים, יחד עם אחותו. ברשות ההורים הביולוגים הושארו אז שני ילדים. אין ספק כי ניתוקו מהוריו הביולוגיים לא הביאה למשיב, שעל פי דבריו לא השלים עם עובדת האימוץ,אושר. על עובדה זו למצער מלמדת העובדה שאינה במחלוקת שכבר בגיל 15 עזב את בית המאמצים כדי לחיות לבד. אפשר שהסיבות לכך מקורן אך ורק באישיותו של המשיב, אבל תהא הסיבה לכך אשר תהא - אין ספק כי מצוקתו היתה רבה. לדברי המשיב ביקש לפתוח את תיק האימוץ בגיל 18, כפי זכותו החוקית, אך נתקל בקשיים כאשר נמסר לו כי הוריו נפטרו.
מכל מקום, בשל אירוע מקרי, נודע למשיב בחודש מרץ, דהיינו סמוך לאחר סילוקו מ"מלכישוע", כי הוריו בחיים, והוא יצר קשר עמם. על פי תיאור בא כוחו, המשיב התקבל בחום רב ע"י בני משפחתו הביולוגית שכמהו אליו כפי שהוא כמה אליהם שנים רבות, והחלה תקופה של חגיגות משפחתיות.
לא עמד בפני תיאור מקצועי של תקופה זו בחיי המשיב, אבל איני רואה קושי להעריך כי המשיב היה נתון בסערת רגשות רבה. לדבריו, יום לאחר שהחליט להסגיר עצמו, נודע לו כי הוריו חיים, והדבר שיבש את תכניותיו מאחר שנסחף אחר הרצון להכיר מחדש את המשפחה ולהתקרב אליה. אני סבורה שאין להקפיד עמו יתר על המידה בהקשר זה אלא יש להבין את מצבו הנפשי בתקופה זו. כעסו הרב על החברה שגרמה לניתוקו מהוריו אינו כעס שלא ניתן להבינו, זאת גם אם אין ספק שההוצאה מבית ההורים נעשתה מתוך הנחת שירותי הרווחה שהדבר הולם את טובתו.
להשלמת התמונה אוסיף כי מעורבות בני המשפחה הביולוגית בהליך הממושך שהתנהל לפני - עד שנמצא לו מוסד גמילה - לימדה כי מדובר במשפחה חמה ביותר. הובהר גם כי בני המשפחה שלא הוצאו מבית ההורים (הילדים האחרים) מתפקדים באופן סביר,, ועל רקע זה יש בידי להבין את המרירות שהביע המשיב במהלך הדיונים. הוסבר גם כי משנוצר הקשר עם אביו, ביקש האב לעזור לבנו בכל הנוגע לתיק הפלילי ולמעצר ע"י מציאת עורך דין אשר יסייע לו להתמודד קודם כל עם הפרת תנאי השחרור, אך חרף המאמצים, הדבר לא הסתייע אותה עת, עד אשר המשיב נעצר באילת כאשר ביקש לחגוג עם בני משפחתו (אחותו תושבת אילת).
השתלשלות עניינים זו, שלא נסתרה, מניחה מקום להערכה שאין מדובר במקרה חמור של הפרת תנאי השחרור, אלא בסיטואציה מיוחדת, שניתן בגדרה להבין את התנהגות המשיב.
4.החיבור המשפחתי מפיץ גם אור חדש על סיכויי הגמילה בשלב זה - כטענת בא כוח המשיב, חיבור זה מחזק את הסיכוי שהליך הגמילה ייעשה עכשיו בתנאים של תקווה ושמחה, ועל כן סיכוייו טובים במיוחד. הסיכוי שבמצב דברים זה יבקש המשיב לעזוב את קהילת "רטורנו" הוא קלוש – מאחר שעתה יש לו הרבה יותר מה להפסיד.
5.אשר לסיכויי הגמילה, אוסיף כי המלצת שירות המבחן לשחררו לגמילה, שהוצגה כבעלת סיכוי טוב, היא שהביאה בראשית הדרך להוראה בדבר שחרורו ל"מלכישוע", כשהשירות דווח על מוטיבציה ורצון להשתקם. לשיטתי, הכשלון ב"מלכישוע" אינו מלמד כי דרכו להשתקם בלתי מציאותית – כשלון כזה אופייני לתהליך הגמילה שהוא תהליך מייסר ורב מכשולים. עובדה היא ששרות המבחן הוסיף לתמוך בשחרורו לגמילה וטיפל בקבלתו ל"רטורנו". עובדה היא גם שהמשיב שיתף פעולה באופן עקבי ולאורך זמן עם תהליך הקבלה המחודש, ונמצא שוב מתאים לגמילה במוסד "רטורנו".
6.אשר לטענות המבקשת בענין ההלכות העוסקות בהשתלבות במוסד גמילה בשלב המעצר אציין – אמנם נקבע בפסיקה כי נקודת הזמן ההולמת לבחינת אפשרות השילוב של המשיב במסגרות גמילה מצויה בשלב גזר הדין. אך הפסיקה גם הכירה בחריגים לכלל:
"החריג המרכזי מתקיים כשהנאשם מצוי בעיצומו של הליך גמילה שאז עשוי בית המשפט לסבור כי מוטב לשחררו לחלופה שיקומית על מנת שלא לפגוע בהליך השיקומי... החריג השני מתקיים מקום שבו בית המשפט השתכנע כי רצונו של הנאשם להתחיל בטיפול הינו כן ואמיתי, ואינו נובע מחרב המעצר המרחפת מעל ראשו, וכי סיכויי הנאשם להצליח בטיפול הינם גבוהים" (בש"פ 6599/10 מדינת ישראל נ' אדי שושנה).
לשיטתי המשיב נכנס לגדר שני חריגים אלו, ולמצער לגדר החריג השני – בנסיבות שנוצרו לאחרונה סיכויי הגמילה עתה הרבה יותר טובים מבעבר והם ממשיים במיוחד. רצונו של המשיב להיגמל הוא אמיתי, כנובע מתסקירי שירות המבחן. יש גם לציין כי בהחלטתי העקרונית הראשונה לענין שיחרור המשיב 1 לקהילת "מלכישוע" הובהר כי הוא כבר התקבל לקהילה, והודגש כי מתקיים לגביו גם החריג הראשון. על החלטה זו לא הוגש ערר. אני סבורה שמצב זה לא השתנה, כי למעשה גמילתו ב"מלכישוע" נקטעה באיבה, אחרי חודש וחצי, וגם אם יש ליחס לו אשמה בשל כך.
7.לסיום אציין כי אין ספק כי חלופת המעצר ב"רטורנו" היא חלופה שיש בה כדי להשיג את מטרות המעצר ולהפיג את מסוכנות המשיב. מדובר במוסד סגור, ועל פי הצעת שירות המבחן – השירות יעקוב אחריו למשך חצי שנה. במצב דברים זה אין חשש להימלטות המשיב מהמעצר, בעת שיתנהל התיק העיקרי.
8.לאור האמור אני דוחה את הבקשה לעיון חוזר ואני קובעת כי המשיב ישוחרר מהמעצר ויעבור ל"רטורנו" וב"רטורנו" ישהה בתנאי מעצר בית מלאים. ביום 23.11.10 המשיב ילווה על ידי יחידת הליווי של שב"ס כדי שיגיע לקהילה הטיפולית הסגורה ב"רטורנו", בשעה 11:00.
אני גם מקבלת המלצת שירות המבחן להעמיד את המשיב בפיקוח מעצר של שירות המבחן לתקופה של ששה חודשים, במהלכם יעקוב השירות אחר התקדמותו בתהליך הטיפולי.
9.תנאי השחרור שנקבעו בהחלטתי מיום 6.1.10 יעמדו בעינם, בשינוים המחוייבים (כאשר במקום "מלכישוע" יבוא "רטורנו").