מ.י. פרקליטות מחוז המרכז נ' מסארווה בת ראסם ואח'

גזר דין

1.הנאשמת 1 (להלן: "הנאשמת"), ילידת 1982, הורשעה בעבירה של שיבוש מהלכי משפט בניגוד לסעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן:" חוק העונשין") וכן בעבירה של נסיון לקבלת דבר במרמה בניגוד לסעיף 415 + סעיף 25 לחוק העונשין וכן בעבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת תקנות התעבורה, התשכ"א – 1961.

הנאשם 2 (להלן: "הנאשם"), יליד שנת 1975, הורשע על פי הודייתו בעבירה של שיבוש מהלכי משפט בניגוד לסעיף 244 לחוק העונשין.

2.במועד האירוע, 8.5.05, היו הנאשמים מאורסים זה לזה, כיום נשואים זה לזה.

לנאשם היה רשיון נהיגה ולנאשמת לא היה כל רשיון נהיגה.

לבקשת הנאשמת, הסכים הנאשם, כי היא תנהג ברכב וזאת כאשר שניהם יודעים כי לנאשמת אין רשיון נהיגה. הנאשמת נהגה ברכב ובסמוך לבית ברל התנגשה בכיכר. כתוצאה מכך נחבלה הנאשמת ופונתה לטיפול רפואי בבית החולים "מאיר".

3.הנאשמים מסרו בכזב למשטרת ישראל וכן לחוקרי חברת הביטוח, כי הנאשם הוא שנהג במועד התאונה ואם לא די בכך, הרי שביום 10.12.05, עתרה הנאשמת לחברת הביטוח לקבל פיצוי בגין נזקי הגוף שלה בסך 85,000 ₪.

4.בעניינם של הנאשמים הוגשו תסקירי שירות המבחן, כאשר תורף תסקיר שירות המבחן ביחס לנאשמת הינו כי הואיל ומדובר במי שמשמשת כמורה בבית ספר יסודי בלוד בהוראת השפה האנגלית, הרי שהרשעתה עלולה לפגוע בהתקדמותה כמורה במשרד החינוך ואף נתפסת על ידה ככתם שיפגע בדימויה הנשי. לפיכך, המליץ שירות המבחן להורות על ביטול ההרשעה והטלת של"צ על הנאשמת.

מאידך, בעניינו של הנאשם המליץ שירות המבחן להטיל ענישה מרתיעה וזאת נוכח היעדר הרשעות קודמות ובשל כך שלא נפתחו כנגד הנאשם תיקים נוספים.

5.ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש עתרה להותיר את הרשעת הנאשמת על כנה ולהשית על כל אחד מהנאשמים עונש של מאסר בדרך של עבודות שירות, קנס, מאסר על תנאי ולגבי הנאשמת גם פסילה ופסילה על תנאי.

מאידך, הסניגור ביקש להיעתר להמלצת שירות המבחן שלא להרשיע את הנאשמת ואף ביקש להקל עם הנאשמים, שכן במבחן התוצאה לא נגרם נזק לחברת הביטוח וכן בשל העובדה כי הנאשמת מצויה בהריון בחודשי הריונה האחרונה.

6.הלכה היא, כי משהוכחה אשמתו של נאשם יש להרשיעו בדין. רק נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן תצדקנה סטייה מכלל זה. הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים:

האחד – הפגיעה בשיקום הנאשם היא חמורה, והשני – כי סוג העבירה ונסיבות ביצועה מאפשרים ויתור על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים (ע"פ 2083/96 כתב נ' מד"י נב(3) עמ' 337).

עיון בדבריו של כב' המשנה לנשיא, השופט לוין, אשר אימץ את שיקולי שירות המבחן בבואו לבחון את שאלת אי ההרשעה נכתב:

"גב' פלאי הציגה לפנינו את שיקולי השירות להמליץ על שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה, שהם בעיקרם שיקולי שיקום:

א) האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם;

ב) מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה;

ג) מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד;

ד) מידת הפגיעה של העבירה באחרים;

ה) הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות;