מ.י. פרקליטות מחוז המרכז נ' מנגיסטו ואח'

החלטה

בפניי בקשה לעיון חוזר במסגרתה מתבקשת אני להקל בתנאי שחרורו של המשיב על דרך ביטול מעצר הבית בו הוא שוהה ולחילופין על דרך השתת מעצר בית לילי בו הוא שוהה, תוך השוואת תנאי שחרורו לתנאי שחרורו של שותפו לכתב האישום המצוי במעצר בית לילי בלבד.

ב"כ המשיב מפנה את בית המשפט לחלוף הזמן בענינו של המשיב, לעובדה כי עד היום שמר בקפדנות על תנאי שחרור והצדיק את האמון שבית המשפט נתן בו במלואו. מפנה לשיתוף הפעולה המלא עם שירות המבחן ולתסקירי המעצר שהוגשו בענינו, האחרון ביניהם במרץ 2010. כבר אז המליץ שירות המבחן לבטל את התנאים המגבילים במהלך היום כדי שהמשיב יוכל להשתלב תעסוקתית ללא צורך במעסיק מפקח ולהסתפק במעצר בית לילי בלבד.

ב"כ המשיב מפנה לעובדה כי שירות המבחן בתסקירו קובע מפורשות כי קיימת הפחתה ברמת הסיכון וניתן ליתן במשיב אמון ולהקל בתנאי שחרורו.

עוד מפנה ב"כ המשיב לעובדה כי המשיב "נגרר" להליך הוכחות אף על פי שנכון היה להודות במרבית המיוחס לו בכתב האישום והייתה הסכמה עם התביעה בנוגע לתיקון כתב האישום, אלא שבשל העובדה שהמשיב האחר לא הצליח להגיע להסדר עם התביעה, נכפה על המשיב לנהל הליך הוכחות כאשר דיון ההוכחות הראשון בענינו של המשיב קבוע לסוף אוקטובר 2010 וקיימת אינדיקציה לקושי בזימון העדים לבית המשפט.

ב"כ המבקשת מתנגדת להקלה כלשהי בתנאי שחרור, מפנה את בית המשפט לחומרתו של כתב האישום שהוגש כנגד המשיב. עוד מפנה היא להחלטות קודמות שניתנו בענינו של המשיב, אשר הצביעו על המסוכנות הנשקפת מפניו נוכח מעורבותו בארוע אלים כלפי עוברי דרך תמימים, ללא שקדמה לכך כל התגרות מצידם.

ב"כ המבקשת מבקשת לעשות אבחנה בין המשיב שבפנינו לבין שותפו לכתב האישום. באשר לדבריה, חלקו של המשיב שבפנינו בכתב האישום גדול יותר, כמו גם בעוד שהאחר נעדר עבר פלילי, כנגד המשיב שני רישומים בבית המשפט לנוער בעבירות של אלימות, התנהגות פרועה במקום ציבורי ותקיפה סתם.

עיינתי בכתב האישום שהוגש כנגד המשיבים, וממנו למדה אני כי חלקם של שני המשיבים זהה פחות או יותר, הגם שהמשיב 1 הוא שפתח בארוע, הרי שהמשיב 2 הצטרף אליו מיד בסמוך, היה שותף למעשים, וגם הוא בשלב מאוחר יותר, יצר קשר עם המתלונן ודרש כספים תוך השמעת איומים.

סבורני כי בנסיבות הללו, חלוף הזמן, שמירת התנאים המגבילים, ההקלה שניתנה בענינו של האחר והעובדה שההליך צפוי להמשך עוד זמן רב, מטים את כף להקל גם בתנאי שחרורו של המשיב שבפני.

אינני סבורה כי יש מקום לביטול גורף של תנאי מעצרו של המשיב, בכל זאת מדובר בעבירות חמורות עד מאוד, המלמדות על המסוכנות הנשקפת מפני המשיב.

יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מהמלצתו המקצועית של שירות המבחן, לפיה חלוף הזמן, השמירה על התנאים המגבילים, ההבנה שמגלה המשיב לחומרת מעשיו ונטילת האחריות, בצד הקשר עם שירות המבחן, יש בהם להעיד על הפחתה ברמת הסיכון.

באיזון בין חירותו של המשיב לבין הצורך לאיין המסוכנות הנשקפת מפניו, אשר בעת הזו היא מופחתת לעומת שלבים קודמים בהם ניתנו החלטות בענינו של המשיב סבורני כי יש לאפשר למשיב חזרה הדרגתית לאורח חיים שגרתי ונורמטיבי.

לצד ההקלה סבורני כי יש לחדש את צו פיקוח המעצר שניתן בענינו של המשיב.

ברור לי כי המשיב יכול להבנות מהמשך הקשר עם שירות המבחן כאשר לצו פיקוח מעצר יש גם לצד האפקט הטיפולי, אפקט הרתעתי.

אשר על כן אני מעמידה את המשיב בפיקוח מעצר של שירות המבחן למשך 6 חודשים מהיום.

סוף דבר- שאני מורה כי המשיב יוכל לצאת בכל יום, בין השעות 08:00 ועד 18:00 ללא ליווי ופיקוח לכל צורך שהוא. ומהשעה 18:00 ועד 08:00 בבוקר שלמחרת ישהה במעצר בית מלא בפיקוח.

ההבדל אותו מצאתי לערוך בין המשיבים נובע מהעובדה כי האחר משרת בצבא ובמשך כל שעות היום נתון במסגרת, כך שלצרכיו השונים יש לו רק את שעות הערב בעוד שהמשיב שבפני, בעד הזו נעדר תעסוקה ומסגרת וסבורני שדי בשעות שניתנו כדי להוות הקלה משמעותית עבורו.

מה גם כי קיים הבדל בין השניים בכל הנוגע לעברם הפלילי.

עוד אציין כי מכתב האישום עולה כי העבירות בוצעו בלילה, על רקע צריכת אלכוהול ועל כן נחוץ בעת הזו כי בשעות הערב והלילה ישהה המשיב במעצר בית.

למען הסר ספק כל שאר התנאים שנקבעו בעניינו של המשיב יעמדו בעינם.