מ.י. פרקליטות מחוז המרכז נ' כראדי

החלטה

1. לפנינו בקשה לפסיקת פיצויים לפי סעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – "החוק"), בעקבות זיכויו של המבקש בהכרעת דיננו מיום 13.10.09.

2. על פי הנטען בכתב האישום, בין בן-דודו של הנאשם, אלעד כראדי (להלן – "אלעד"), לבין אלכסנדר אלקון ואלעד בן חיים (להלן – "אלקון ובן-חיים"), התגלע סכסוך, במסגרתו הוכה אלעד. ביום 9.9.07 בשעות הלילה, המבקש נהג, ללא רישיון, בקטנוע, בו אלעד ישב במושב הנוסע. אלעד החזיק ברשותו אקדח 9 מ"מ ובו מחסנית בת 10 כדורים מסוג "דום-דום". המבקש ואלעד המתינו מרחק 500 מ' מפאב "ילו בר" בנתניה, שם ישבו אלקון ובן-חיים. בעת שיצאו אלקון ובן חיים מהפאב בסביבות השעה 3:20 נהג המבקש בקטנוע באיטיות, אלעד שלף אקדח וירה את מלוא המחסנית לעברם, ואלו נפצעו. על רקע זה יוחסו למבקש אישומים בעבירות ניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק, חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק, נשיאת נשק ותחמושת לפי סעיף 144(ב) לחוק, ועבירות תעבורה.

עיקר ראיות המאשימה נסמכו על אמרותיו של אלעד בפני מדובב, אשר הוגשו, לאחר שאלעד לא חזר על הדברים בעדותו, מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. המאשימה ביקשה לתמוך את האמור באותן הודעות במספר ראיות נוספות, הן פירוטי שיחות טלפון שנערכו ממכשירי הטלפון של המבקש ואלעד, ההתאמה שנמצאה בין תרמילי התחמושת שנמצאה במקום לתחמושת בה טען אלעד שעשה בה שימוש, העובדה שהמבקש הסתובב בעיר נתניה בשעות הלילה, והפרכה לכאורה של טענת האליבי של המבקש.

3. כאמור לעיל, הנאשם זוכה בהכרעת הדין. במסגרת זו, נקבע, כי באמרותיו של אלעד לפיהן "דוד שלי נהג" אין כדי לזהות דווקא את המבקש כנהג, או כדי לזהות אותו "דוד" כמי שמעורב במעשה בפועל, להבדיל ממי שאלעד שוקל להפלילו. כן נקבע, כי ישנו קושי כללי לסמוך על דבריו של אלעד למדובב כמבטאים את השתלשלות העניינים לאשורה, נוכח המהימנות הנמוכה שניתן לייחס לדברים אלו, העולה מן השינויים בין גרסאותיו, ההבטחות שהציבו בפניו חוקרים, ומאפייני אישיותו. אשר לראיות החיזוק עליהן נסמכה המאשימה, נקבע שלסוג התחמושת אין כדי להצביע על זהותו של רוכב הקטנוע, שהיא השאלה העיקרית שבמחלוקת. אשר לראיות החיזוק האחרות, נקבע, בין השאר על רקע האמון שניתן בגרסתו העקבית של המבקש, כי אין בהן כדי להוות חיזוק ממשי לגרסה שהיא עצמה אינה מהימנה, ושנמצאו להן הסברים סבירים המתיישבים עם גרסת הנאשם.

אשר לטיעון ההגנה החליפי, לפיו נסיבות האירוע ממילא אינן עולות בקנה אחד עם האמור בכתב האישום, כך שאין לדעת האם נהג הקטנוע ידע על הכוונה לבצע ירי, נקבע כי אכן, תיאור האירועים בדבר האטת הקטנוע, שניתן מפיו של אלעד, אינו עולה בקנה אחד עם עדויותיהם של עדי ראייה למעשה הירי, וכי גם בחלק מהודעותיו של אלעד (בהן ייחס את הנהיגה בקטנוע לצעיר אתיופי אקראי) ציין שאותו נהג הופתע מביצוע הירי.

בנסיבות אלו הוחלט לזכות את המבקש, מחמת הספק.

4. סעיף 80 לחוק, מכוחו הגיש הנאשם בקשה זו, קובע, בין השאר, כי:

"

(א)משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב–1982 בסכום שייראה לבית המשפט; במשפט שמנהל קובל רשאי בית המשפט להטיל על הקובל תשלום כאמור.

(ב)שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת החוקה

חוק ומשפט של הכנסת, סכומי מקסימום להוצאות ולפיצויים

האמורים."

(הדגשה לא במקור)

5. לגישת המבקש, על רקע הקביעות בהכרעת הדין יש לפסוק לזכותו פיצויים והוצאות בערכים המקסימאליים המותרים על פי התקנות, מכוח העילה לפיה "לא היה יסוד להאשמה". בהקשר לעילה זו מדגיש המבקש כי לגישתו, הראיות שהיו בידי המאשימה מלכתחילה, ועוד קודם להגשת כתב האישום, היו קלושות, הן במישור הראיה העיקרית נגדו, והן במישור התוספת הראייתית הנדרשת מכוח הדין לביסוס הרשעה על אותה ראיה, שהיא עדותו של מי שהוא לכאורה שותף לעבירה.

לחלופין, טוען המבקש, כי בעניינו נמצאו "נסיבות אחרות המצדיקות זאת". נסיבות אלו, לגישת הנאשם, הן שיתוף הפעולה המלא מצידו עם חקירת המשטרה וזאת על אף היחס המזלזל לו זכתה גרסתו מצד השוטרים, והשוואת המהימנות היחסית אותה היה מקום לייחס לגרסה זו מראש, בהשוואה למהימנותו של אלעד, עד התביעה המרכזי.

4. אשר לגובה הפיצוי, מצביע המבקש על העובדות הבאות:

במסגרת ההליכים בתיק, הוא היה נתון במעצר מאחורי סורג ובריח תקופה של 83 ימים, מיום 26.9.07 ועד ליום 18.12.07. עם תום מעצרו השתחרר לחלופת מעצר של מעצר בית מלא עם איזוק אלקטרוני, בפיקוח אמו. חלופת מעצר זו עמדה על כנה תקופה של כ-6 חודשים, כאשר ביום 18.6.08 שונו תנאי מעצרו, והותר לו לצאת מביתו פעמיים בשבוע, ל-3 שעות בכל פעם, לצורך התאווררות. תנאים אלו עמדו בתוקפם עד לזיכויו בסיום ההליכים.

כמו כן, מצביע הנאשם על כך שבעקבות מעצרו שוחרר משירות סדיר בצה"ל כחייל תומך לחימה בחטיבת כפיר לאחר ששירת 8 חודשי שירות פעיל בלבד. הוא שוחרר על רקע של עילת "אי התאמה – התנהגות רעה וחמורה". הדבר שלל ממנו הטבות הכרוכות בשחרור משירות צבאי מלא, בכלל זה מענק שחרור ופיקדון צבאי, כמו גם האפשרות לזכות במענק נוסף על בסיס עיסוק ב"עבודה מועדפת" והגביל את אפשרויותיו להשתלב בשוק העבודה האזרחי.

בנוסף, מצביע המבקש על עלויות כספיות, ישירות ועקיפות, אשר היו כרוכות בהליכים בעניינו. בהקשר זה, מצביע המבקש על עלויות הגנתו המשפטית, אובדן ימי העבודה של אמו עקב חיובה בפיקוח עליו, ואובדן ימי העבודה של אביו, עת נלווה לדיונים המשפטיים בעניינו, כמו גם העובדה שנותר בתקופה זו בלא יכולת מעשית להתפרנס בעצמו.