מ.י. פרקליטות מחוז המרכז נ' אזברגה

החלטה

בפני בקשה לתיקון כתב האישום.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של גרם מוות ברשלנות. בכך שנהג במהירות מופרזת שאינה פחותה מ-90 קמ"ש, במקום בו המהירות המותרת היא עד 50 קמ"ש.

הנאשם לא נהג בזהירות עת התקרב לצומת, לא גילה עירנות לנעשה בדרך, נהג בקלות ראש ורשלנות ולא כפי שנהג סביר מן הישוב היה נוהג בנסיבות הענין.

במעשיו אלו נטען, גרם הנאשם בנהיגתו הרשלנית למותו של הולך רגל.

ביום 12.5.09 לפני ביצוע ההקראה הודיעה המאשימה על תיקון כתב האישום על דרך של הוספת עד נוסף שהוא נציג חברת מע"צ וזאת בקשר לתוכנית התמרורים בכביש בו ארעה התאונה.

ביום 3.4.11, לאחר שהנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום ובטרם החלה פרשת התביעה, תוקן כתב האישום פעם נוספת לבקשת המאשימה והוסף עד נוסף, בוחן תנועה שצילם במסגרת תיק אחר, זמן מה קודם התאונה, את מקום התאונה ולטענת המאשימה ניתן לראות בתמונות כי מוצב תמרור ב-24 המורה על כניסה לתחום דרך עירוני ומהירות נסיעה של 50 קמ"ש.

היום, מבקשת המאשימה לתקן את כתב האישום בשלישית, כך שיצוין שבמקום מוצבים תמרורי

ב-24 (כניסה לשטח עירוני) אך הם לא הוצבו כדין.

המאשימה מייחסת לנאשם נהיגה במהירות שאינה פחותה מ-99 קמ"ש, במקום בו המהירות המותרת היא עד 90 קמ"ש.

המאשימה טוענת כי המהירות בה נסע הנאשם אינה הולמת את תנאי הדרך. הנאשם לא האט רכבו עת התקרב לצומת חרף קיומו של מעבר חציה והיות הדרך סמוכה לשטח עירוני, לא גילה עירנות מספקת לנעשה בדרך, לרבות לתמרורים. ועל כן נהג בקלות ראש ורשלנות ולא כפי שנהג סביר מן הישוב היה נוהג בנסיבות הענין.

טענות הצדדים

ב"כ המאשימה טוען כי רק לאחר בירורים מעמיקים מול חברת "דרך ארץ" ומע"צ התברר כי קטע הכביש הרלוונטי הינו באחריות חברת "דרך ארץ" וכי בתכנית המאושרת של הכביש לא מופיע תמרור ב-24.

הסנגור מתנגד לבקשה. לטענתו, זוהי הפעם השלישית בה מבקשת התביעה את תיקונו של כתב האישום. הטענה בעניין העדר תמרור ב-24 במקום היתה ידועה וברורה למאשימה מלכתחילה, והיה למאשימה זמן מספקי לבררה עד תום.

לטענתו, המכתבים ממע"צ ומחברת "דרך ארץ" המציינים כי בתוכניות המאושרות לא אמור להיות מוצב תמרור ב-24, היו בפני המאשימה עוד בשנת 2009.

המאשימה, הצהירה כי המחלוקת העיקרית בתיק הינה בשאלת המהירות המותרת במקום ולא היתה לה עד כה טענה באשר לתגובתו של הנאשם וכך גם לבוחן שהעיד מטעמה. הסנגור מלין על כך כי התביעה מבקשת כעת, לקראת סיום פרשת התביעה וכשחוו"ד מטעם ההגנה מוכנה, לתקן את כתב האישום ולהרחיב את החזית באופן בוטה. על הנאשם יהיה ללמוד את כתב האישום המתוקן וככל וביהמ"ש יתיר את התיקון, לחייב את המאשימה בהוצאות.

ב"כ הנאשם הפנה את ביהמ"ש לע"פ 329/68 מ"י נ. יחזקאל כדורי, שם נקבע כי אם גם אחרי תיקון כתב האישום, ולמרות התיקון, יישארו ההליכים פגומים, מחמת חוסר הוכחה, לא ירשה ביהמ"ש את התיקון. עוד נקבע שם, כי יש מקום לתקן את כתב האישום בשלב מאוחר של המשפט רק אם יש לכך צידוק בהוכחות שהובאו על ידי הקטגוריה.

בעייננו, טוען הסנגור, אין לתביעה היכולת להעיד בשנית את הבוחן מטעמה וליצור עדויות התומכות בטענת הרשלנות.

דיון

סעיף 92(א) לחוק סדר הדין הפלילי קובע את סמכותו של ביהמ"ש לתקן את כתב האישום: