אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> מ.י. פרקליטות מחוז המרכז ואח' נ' בן אור(אסיר)

מ.י. פרקליטות מחוז המרכז ואח' נ' בן אור(אסיר)

תאריך פרסום : 22/12/2010 | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום נתניה
4187-08
22/12/2010
בפני השופט:
חגי טרסי

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל – ע"י פמ"מ
הנתבע:
אריאל בן אור (אסיר)
הכרעת-דין

בפני

שופט חגי טרסי

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של קבלת דבר במרמה – עבירה על סעיף 415 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977. בעקבות טענה מקדמית שהעלה ב"כ הנאשם, תוקן כתב האישום, ונמחקו חלק מהעובדות שפורטו בכתב האישום המקורי. בנוסחו המתוקן, מייחס כתב האישום לנאשם קבלת 104,000 ₪ במרמה מהמתלוננת, הגב' ילנה תמרוב, ומאביה.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, הכיר הנאשם את המתלוננת במהלך חודש מאי 2008 באמצעות אתר היכרויות ברשת האינטרנט. בפגישה הראשונה ביניהם, ביום 15.5.08, הציג עצמו הנאשם בכזב כאיש עסקים מצליח בעל עסקי נדל"ן בחוץ לארץ, שהגיע זה מקרוב לארץ והינו בעל נכסים ודירות רבות. כעבור יומיים אמר הנאשם למתלוננת כי הוא מתכוון להינשא לה וכי ברצונו לפנק אותה, ולכן לקח אותה לסוכנות מכוניות והציג מצג שקרי לפיו הזמין בנוכחותה שתי מכוניות, האחת למתלוננת והשנייה לו. כמו כן סיפר למתלוננת כי בכוונתו לרכוש בית בתל-אביב ששוויו עשרה מיליון ₪, על מנת ליצור מצג כוזב כי הוא איש עשיר, ולשם כך הזמין אותה לנסוע עמו לראות את הבית. שם, בנוכחות מתווכים, עורך דין ובעלת הבית, ערך מצג שקרי ולפיו סגר כביכול את רכישת הבית, וסיים את הפגישה באומרו למוכרת כי עורך דינו יהיה איתה בקשר.

לאחר מספר ימים טען הנאשם בפני המתלוננת כי בשל קשיי נזילות הוא זקוק להלוואה בסך 20,000 ₪ לצורך תשלום משכורות לעובדיו, וכי יחזיר ההלוואה בתוך מספר ימים. המתלוננת הסכימה והשניים ניגשו ביחד לסניף הבנק שלה, אלא שמנהל הבנק נאות להעניק למתלוננת הלוואה בסך 10,000 ₪ בלבד. בתגובה, פנה הנאשם למנהל הבנק וטען בפניו בכזב כי הוא עתיד לקבל סכום כסף גדול מדודתו מחו"ל, ובעקבות זאת אישר מנהל הבנק למתלוננת הלוואה בסך 20,000 ₪, אשר הועברה לנאשם במלואה.

בהמשך, קבעו הנאשם והמתלוננת תאריך לחתונה, והזמינו לשם כך מקום באולם שמחות ליום 27.8.08. בעת ששהו באולם, ציין הנאשם, בנוכחות אביה של המתלוננת, כי יש צורך לארגן שולחן מיוחד לשותפיו המכובדים שיגיעו מרוסיה במטוס פרטי. בתחילת חודש יוני 2008 אמר הנאשם למתלוננת שעשו לו "הרמת מסך" ולכן הוא זקוק לסכום של 60,000 ₪ כדי להסדיר את ענייניו הפיננסיים, בטרם יסגרו לו את העסק. הנאשם הוסיף כי הוא בעל עסקים רבים ברומניה וכי "הוא צריך לשחרר סחורות לרומניה". בעקבות זאת פנתה המתלוננת לאביה, וביום 10.6.08 מסר האב לנאשם את הסכום הנ"ל, כשזה מתחייב להחזיר את הכסף בתוך כמה ימים. תגובה דומה מסר הנאשם לאב, כשהתבקש להחזיר את הכסף בחלוף מספר שבועות. בכסף שקיבל קנה הנאשם רכב, מבלי שאמר למתלוננת או לאביה כי הרכב נרכש מכספי האב.

לקראת סוף חודש יוני 2008 אמר הנאשם למתלוננת שהוא צריך כסף על מנת לשלם לעורך דינו. מתוך אמונה שהנאשם הנו בעל אמצעים וכי מדובר בהלוואה לטווח קצר, פנתה המתלוננת למעסיקה, לקחה הלוואה בסך 15,000 ₪ ומסרה את הסכום הנ"ל לנאשם. באופן דומה קיבל ממנה הנאשם סכומים נוספים של 6,000 ₪ שלוותה מחברתה ו-3,000 ₪ שמסרה לו מחשבונה. בהמשך, במהלך חודש אוגוסט 2008, עקב התנהגות הנאשם כלפיה, החליטה המתלוננת לבטל את החתונה. במקביל, נודע לה מממצאי חוקר פרטי ששכר אביה, כי הנאשם הציג בפניה מצג שקרי בכל טענותיו. בעקבות זאת החלה דורשת מהנאשם להשיב את כספה, אך על אף שקבע עמה מועדים שונים להשבת הכסף, לא הגיע הנאשם למקומות המפגש ולא השיב את כספה.

בתגובתו המפורטת לכתב האישום הודה הנאשם בקבלת כל סכומי הכסף המוזכרים בכתב האישום, למעט הסכום של 3,000 ₪ שנמשך מחשבונה של המתלוננת. עם זאת כפר הנאשם בעבירה המיוחסת לו והכחיש קבלת הכספים במרמה. בכל הנוגע לשיחת ההיכרות ביום 15.5.08, אישר הנאשם כי הציג את עצמו בפני המתלוננת כאיש מסודר. באשר לביקור בסוכנות הרכב ובבית המפואר בתל אביב, אישר כי אירועים מעין אלה התרחשו, אך טען כי הגיע לסוכנות במטרה להתעניין ברכישת רכב, ללא כל קשר לנישואין למתלוננת ובטרם התכוונו כלל להינשא, וכי התיאור בכתב האישום בנוגע לרכישת הבית הוצא מהקשרו ומההתנהלות שאירעה בפועל.

הנאשם אישר כי באמצעות 60,000 השקלים שקיבל מאביה של המתלוננת אכן רכש רכב, אך לדבריו עשה זאת בידיעתה ובהסכמתה של המתלוננת. עוד טען הנאשם כי הוא היה זה שביטל את החתונה וכי בעקבות זאת החלה המתלוננת לדרוש השבת הכספים שמסרה לו. הנאשם הסכים להחזיר לידיה את הכספים המגיעים לה והתכוון לעשות כן ובשום שלב לא נקבעה פגישה אליה לא הגיע.

השאלה היא, אם כן, האם הציג הנאשם מצגי שווא כלשהם בפני המתלוננת ובני משפחתה, והאם נמסרו לו הכספים, אשר קבלתם אינה שנויה במחלוקת, בגין אותם מצגי שווא. אציין כבר עתה כי לאחר עיון מדוקדק במכלול הראיות שהובאו לפני שוכנעתי מעל לכל ספק סביר כי יש להשיב בחיוב לשני מרכיביה של השאלה הנ"ל וכי יש להרשיע את הנאשם בהתאם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. אתייחס כעת לתשתית הראייתית העומדת לחובתו של הנאשם, אשר מורכבת מעדותה של המתלוננת, מדבריהם של עדים נוספים המחזקים גרסתה, וביניהם עדות אביה ודודה ועדותה של הגב' יעל פלדמן, ומהודאתו המפורשת של הנאשם בחקירת המשטרה בעבירה המיוחסת לו, על כל מרכיביה.

עדות המתלוננת:

המתלוננת, בחורה צעירה כבת 25, העידה ממושכות בעניינו של הנאשם ונחקרה בחקירת שתי וערב ע"י בא כוחו המלומד של הנאשם. במהלך עדותה הותירה המתלוננת רושם עז, והרשימה בכוחותיה הנפשיים. על אף הקושי הניכר שחוותה, התרגשותה הרבה, עד כדי דמעות, והמעמד המלחיץ בבית המשפט, מסרה המתלוננת עדות שוטפת, ברורה ומפורטת, והותירה רושם אמין ביותר. המתלוננת לא נזקקה להכוונה כלשהי, ותיארה את השתלשלות העניינים לפרטי פרטים, מבלי שהסתירה דבר, גם כשנשאלה שאלות קשות ואישיות על ידי הסנגור. ניכר היה בדבריה כי היא עדיין פגועה וכועסת בגין מעשיו של הנאשם, ועם זאת לא הסתירה את האהבה שחשה כלפיו בעבר, את מערכת היחסים האינטימית שנרקמה ביניהם ואת התקווה שהתבדתה להתחתן עם הנאשם ולהקים עמו בית משותף. על אף שמדובר היה בגרסה מורכבת ומפורטת, לא נתגלו סתירות כלשהן בדבריה, ואף ב"כ הנאשם הצהיר כי גרסאותיה במשטרה ובבית המשפט תואמות, וכי לא יטען לקיומן של סתירות בין גרסאות אלה.

המתלוננת העידה ומסרה כי הכירה את הנאשם באתר היכרויות באינטרנט, ולאחר מספר שיחות החליטו להיפגש ביום 15.5.08. לדבריה, כבר באותו מפגש סיפר לה הנאשם על כך שהוא איש עסקים מצליח ויזם נדל"ן, שיש לו הרבה קרקעות בארץ ובחו"ל (עמ' 114 ש' 18-23 לפרוטוקול). הנאשם לא הסתפק בהכרזות אלה, אלא נקט גם בצעדים אשר שכנעו את המתלוננת באמיתות דבריו. הנאשם לקחת את המתלוננת לסוכנות הרכב "קמור", והודיעה לה שהוא מעוניין לרכוש עבורה רכב מסוג BMW. בתום הביקור בסוכנות מסר לה הנאשם מסמכים, אותם הציג כחשבוניות בגין רכישת הרכבים. רק בדיעבד התברר כי מדובר היה בהצעות מחיר בלבד (עמ' 114 ש' 27-29, עמ' 130 ש' 31-32). כמו כן לקח אותה הנאשם לוילה בשיכון דן בצפון תל-אביב, ושם, בנוכחות אביה, ובנוכחות עו"ד ומתווך נדל"ן, ניהל משא ומתן עם בעלת הוילה, שהסתיים בכך שהכריז כי הוא רוכש את הבית ב-10 או 20 מיליון ₪, וביקש מעורך הדין שיכין חוזה מכר בהתאם (עמ' 114 ש' 29 – עמ' 115 ש' 7). באופן זה קנה הנאשם את אמונה של המתלוננת בכך שהנו אדם עשיר ובעל אמצעים.

כעבור ימים אחדים, בשבת הראשונה או השנייה להיכרותם, קיבל ממנה הנאשם את סכום הכסף הראשון בסך 6,000 ₪. הנאשם פנה אליה וסיפר שהוא זקוק בדחיפות לסכום זה במזומן, שכן יש לו עובד המטפל עבורו בסוסיו, ואם לא ישלם לו יפסיק העובד את הטיפול בסוסים והם ימותו. לאורך כל השבת קיבל הנאשם שיחות טלפון ממספר חסום וטען כי מדובר באותו עובד המאיים לעזוב אם לא יקבל מייד את משכורתו. הנאשם הדגיש כמובן כי מדובר מבחינתו בסכומי כסף קטנים אשר יוחזרו לה בהקדם. בעקבות זאת, ומאחר והבנקים היו סגורים, התקשרה המתלוננת לחברתה הקרובה יוליה וביקשה את עזרתה. יוליה הצליחה להשיג את הסכום הדרוש והשניים נסעו לבת ים וקיבלו את הכסף, שהועבר מיידית לידי הנאשם (עמ' 116 ש' 27 – עמ' 117 ש' 8). באותו מעמד הבטיח הנאשם לה וליוליה כי הכסף יוחזר בתוך שבוע ימים, אך כשהתבקש בהמשך להחזיר את הכסף טען כי יש בעיה המעכבת את ההחזר (עמ' 129 ש' 15 – 21).

בחלוף ימים אחדים בלבד, סיפר הנאשם למתלוננת כי הוא זקוק לסכום נוסף של 20,000 ₪ על מנת לשלם לעובדיו, וזאת משום שלעסק שבניהולו טרם הגיעה העברה של כספים ממוסקבה. המתלוננת ענתה כי אין באפשרותה להעביר לרשותו סכום שכזה, ואז החל הנאשם ללחוץ עליה, בכך שהזכיר לה כי הוא רוכש עבורה בית ואוטו, בעוד היא אינה עושה כל מאמץ לסייע לו. המתלוננת פרצה בבכי אך הנאשם הטיח בה כי אם באמת הייתה רוצה, הייתה מסוגלת לעזור לו. בעקבות זאת נסעו השניים לסניף הבנק של המתלוננת, שם ביקשה הלוואה בסך 20,000 ₪. בשל משכורתה הנמוכה של המתלוננת, סטודנטית שעבדה לפרנסתה כמנהלת משרד עו"ד, אושרה לה הלוואה של 10,000 ₪ בלבד. כששמע זאת הנאשם, הוא נכנס מייד למשרד המנהל ואמר לו שבקרוב ייכנס לחשבון סכום מאוד נכבד של כסף, ובעקבות זאת אושרה ההלוואה במלואה, והכסף נמסר לנאשם (עמ' 117 ש' 12 – 22). דבריה של המתלוננת מעוגנים בדף החשבון ת/9, בו מתועדת קבלת הלוואה בחשבונה בסך 20,000 ₪, ביום 28.5.08, ומשיכת סכום זהה במזומן באותו יום ממש.

בשלב זה נדברו כבר הנאשם והמתלוננת להינשא, וביום 26.5.08, יומיים לפני מסירת הסכום הנ"ל, פנו למשרדי הרבנות לפתיחת תיק (ראו נ/1, בו מתועדת פתיחת התיק ביום כ"א באייר תשס"ח, הוא יום 26.5.08). על החלטתם זו הודיעו השניים חגיגית לבני משפחתה של המתלוננת, כבר בביקורו השני של הנאשם בבית המשפחה, כשבוע ימים בלבד לאחר המפגש הראשון ביניהם ביום 15.5.08.

בחלוף שבועיים נוספים לערך, קיבל הנאשם לידיו גם את 60,000 השקלים ששימשו אותו לרכישת רכב. בעת שבילה הנאשם עם בני משפחתה של המתלוננת בפיקניק ביער בן שמן, הודיע הנאשם למתלוננת שהעסק שלו בבעיה ושהוא זקוק בדחיפות לסכום הנ"ל. הנאשם עשה שימוש במונחים שלא היו ברורים למתלוננת בסגנון "הרמת מסך" ולחץ עליה לקבל את הכסף. המתלוננת פנתה לאביה, אשר סירב בתחילה למסור את הכסף, אך שוכנע לבסוף על ידי המתלוננת ואמה. הנאשם דרש את הכסף במזומן, ועל כן נפגשו למחרת בפתח סניף הבנק של האב. המתלוננת ואביה נכנסו פנימה ומשכו את סכום הכסף. בטרם מסרה המתלוננת לנאשם את הכסף, שאל אותה אביה האם היא בטוחה במעשיה. האב ביקש ממנה לשקול את צעדיה ואמר לה כי הוא מוכן להשליך את הסכום לפח האשפה, אם איננה בטוחה. המתלוננת השיבה כי היא משוכנעת ברצונה לתת את הכסף לנאשם, וכך היה (עמ' 117 ש' 22 – עמ' 118 ש' 1 וראו גם עמ' 128 ש' 3-21, שם מאשרת המתלוננת את פרטי הגרסה הדומה שמסר אביה).

עוד העידה המתלוננת על אירוע הקשור לדודה, אחי אביה, מר ויאצ'סלב תמרוב. לדבריה, באחד הימים בו התארח בביתם, סיפר הדוד על קשייו העסקיים, והתלונן על כך שהעסק שבבעלותו אינו משגשג. הנאשם, שנכח אף הוא במקום, התערב בשיחה, וציין כי יש לו קשרים בעיריית תל-אביב, וכי ביכולתו לסדר לויאצ'סלב זיכיון להפעלת קיוסק באחד מבתי הספר בעיר, זיכיון שהכנסה נאה לצידו. דודה של המתלוננת התלהב מאד, והסכים מייד להעביר לידי הנאשם 50,000 ₪ במזומן, אותם דרש לצורך הסדרת הזיכיון. למחרת משך הדוד את סכום הכסף הדרוש, אך בטרם מסר אותו לנאשם, התערב אביה של המתלוננת והזהיר אותו מפני העברת הכספים.

בעקבות זאת פנה הנאשם בכעס למתלוננת, טען בפניה כי כבר נחתם חוזה בעירייה וכי עליו לשלם את הכסף. הנאשם דרש ממנה להשיג את הכסף משום שאין בכוונתו לשלם על סיוע שניסה להעניק לבני משפחתה. בעקבות הלחץ שהפעיל עליה הנאשם, פנתה המתלוננת למעבידה, וקיבלה ממנו הלוואה בסך 15,000 ₪, אותה מסרה במלואה לנאשם (עמ' 115 ש' 9-16, עמ' 116 ש' 15-25). לביסוס טענה זו הוצג בפני מסמך ההלוואה ת/8 שנחתם בין המתלוננת למעבידה ביום 30.6.08.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ