מ.י. פרקליטות מחוז דרום-פלילי נ' רמזי בן מחמד אבו רידה

בפני

כב' השופטת אבידע – אב"ד

כב' השופטת ברנט

כב' השופט לוי

הכרעת דין

כללי:

ביום 11.4.10 הודה הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן פרט למילים "לבצע עבירות מסוג פשע" וכן "משום היותם אזרחי מדינת ישראל". כמו כן, הוסיף כי כאשר הודה שהצטרף לחמאס כדי להיות "שהאיד" הכוונה לא היתה ל"מחבל מתאבד". עוד יצויין, כי הנאשם אישר את הודאתו מיום 29.12.09 (עמ' 15 לפרוט') שם נרשמה הודאתו שהיה חבר בחמאס והיה במגע עם סוכן זר. לאחר הודעת הנאשם הודיעו ב"כ הצדדים כי יגישו סיכומים בהם יעלו טענות לגבי השאלה באילו סעיפי אישום יש להרשיע את הנאשם לנוכח הודאתו.

ב"כ המאשימה בסיכומיו טען כי לנוכח הודאת הנאשם יש להרשיעו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן וכן בעבירות נוספות. ב"כ הנאשם טען כי יש להסתפק בהרשעת מרשו בעבירות נשק ולזכותו מיתר העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

אישום ראשון

באישום הראשון נטען כי במועד שאינו ידוע למאשימה בתחילת שנת 2006 הוצע לנאשם להצטרף לחמאס והוא אכן הסכים ואף נשבע אמונים לחמאס, והפך לחלק מחוליה באזור חז'אעה, בפיקודו של מוחמד אבו רידה. ביום 6.9.06 בשעות הלילה הגיע מועתז אבו רידה לבית הנאשם והציע לו להצטרף אליו ולהניח שני מטעני נפץ באזור חז'אעה ולהפעילם נגד כוחות צבא הגנה לישראל אשר עמדו להיכנס לאזור. הנאשם הסכים והצטרף לפעילות עם מועתז ואחרים פעילי חמאס, כאשר הפעילות היתה שיניחו שני מטעני נפץ באזור אלכבורה שם יעברו כנראה כוחות צה"ל. הנאשם ויתר הפעילים הגיעו לאזור אלכבורה כשהם נושאים על גופם רובים מסוג קלצ'ניקוב ושני מטעני נפץ במשקל של כ- 25 קילוגרם. הנאשם וחברי החוליה הטמינו את המטענים בכביש, ונותרו בקרבתם על מנת להפעילם, כשכוחות צה"ל יעברו באזור. חלק מחברי החוליה התרחקו וצפו במעשיהם של החיילים ועקבו אחריהם. כוחות צה"ל הגיעו לאזור והתעמתו עם חלק מהפעילים והנאשם וחלק מהפעילים ברחו מהמקום והסתתרו בביתו של אחד מהם, שם נתפסו חלק מהרובים. למחרת האירוע הגיעו הנאשם והאחר לאזור אלכבורה, פרקו את המטענים ונטלו אותם עימם. המאשימה יחסה לנאשם בגין המעשים המתוארים עבירות נשק ועבירה של ניסיון לרצח. בהודעת הנאשם נרשם כי הוא מודה בעובדות כתב האישום המתוקן, כמפורט לעיל, אך טוען שכאשר הוא הלך עם מועתז, היה זה מועתז שהטמין את המטענים, תוך שהוסיף "אבל הלכנו ביחד לאותה מטרה".

לטענת ב"כ הנאשם, אין בעובדות המפורטות באישום הראשון, כדי להקים עבירה של ניסיון לרצח. לטענת הסנגור, אין הבדל בין נשיאת אקדח שלא נעשה בו שימוש להטמנת מטען שלא נעשה בו שימוש. עוד טען הסנגור כי הטמנת המטענים הינם משום מעשה הכנה בלבד, אשר לא הבשיל לכדי עבירת הניסיון. ב"כ הנאשם אף הוסיף וטען כי לא די בחזות מראש לתוצאה קטלנית תוך אדישות, כאשר עבירת ניסיון הרצח דורשת כוונת קטילה. בענייננו, טען הסנגור, בעת הטמנת המטענים לא היה בידי המטמינים מידע ספציפי באשר לאפשרות כי חיילי צה"ל אכן יהיו במקום בו הוטמנו המטענים. ב"כ הנאשם אף הפנה לסעיף 7 בכתב האישום, שם נאמר כי הנאשם וחלק מהפעילים ברחו מהמקום בו הוטמנו המטענים. לדבריו, האמור במסגרת סעיף 7 "מלמדנו כי לנאשם לא היתה כל כוונה ממשית לגרום למותם ואף לפציעתם של החיילים...".

אין בידינו לקבל טענות הסנגור. כאמור, הנאשם הודה כי הלך יחד עם מועתז כדי להניח "שני מטעני נפץ באזור חז'עה ולהפעילם נגד כוחות צבא הגנה לישראל אשר עמדו להיכנס לאזור". (סעיף 3 לאישום הראשון). לא זו בלבד, אלא שהנאשם, לאחר הטמנת המטענים, המתין יחד עם חבריו בקרבת המטענים "על מנת להפעילם כשכוחות צבא הגנה לישראל יעברו באזור". המדובר היה בשני מטענים של כ- 25 קילוגרם. העובדה שכאשר הגיעו חיילי צה"ל לאזור והתעמתו עם חלק מהפעילים, הנאשם וחלק מהפעילים ברחו, אינה מלמדת דבר על העדר כביכול של כוונת הקטילה, שהיתה בפועל לנאשם המפורט לעיל. הנאשם באמרתו מיום 15.7.07 אף אישר כי נשאר באזור יחד עם אחרים למקרה שאם "יכנס הצבא אנחנו צריכים להפעיל את המטענים נגד צה"ל". מכלול העובדות האמורות מקים את עבירת ניסיון הרצח. אין המדובר בפעולות הכנה בלבד, כי אם בפעולות ממשיות במטרה לרצוח חיילי צה"ל. לפיכך, הננו מרשיעים את הנאשם בגין העובדות בהן הודה באישום הראשון, בעבירות שיוחסו לו באותו אישום, היינו עבירות נשק לפי סעיף 144 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), ועבירת ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק.

אישום שני

באישום השני נטען כי ביום 15.9.06 לאחר שהוצע לנאשם ע"י אחמד ע'אזי להצטרף לחמאס והוא הסכים, הלך הוא לביתו של חאלד יחד עם אותו אחמד, וחאלד הציע לנאשם להצטרף לחמאס ולהיות שהיד. נאמר בסעיף 1 לאישום השני, כי "הנאשם, במקום ובמועד הנ"ל, הסכים לבצע פיגוע התאבדות על מנת לפגוע בישראלים". עוד נאמר כי באותו היום מסר חאלד לנאשם שלושה רימוני יד, אותם דרש ממנו להסתיר, ולאחר מכן לעשות בהם שימוש כדי לפגוע בחיילי צה"ל. הנאשם הסכים ונטל את הרימונים. בשל עובדות אלה יוחסה לנאשם העבירה של קשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.

ב"כ הנאשם טען כי המדובר "בהצהרה כללית שבה הנאשם התחייב למות במוות של חללים ולהקריב את עצמו במערכה". לפיכך, טען הסנגור כי דין סעיף האישום הנ"ל למחיקה על הסף. יצויין, כאמור, כי בדיון ביום 11.4.10 טען ב"כ הנאשם כי הנאשם הצטרף לחמאס כדי להיות שהיד, אך לא הודה במילים "מחבל מתאבד". באישום השני סעיף 1 צויין כאמור, כי הנאשם "הסכים לבצע פיגוע התאבדות". דברים אלה נסמכים על האמור באמרתו של הנאשם מיום 3.7.07 ש' 43 ואילך שם אמר הנאשם, לאחר שביקש להתגייס לחמאס, כי חאלד אמר לו כי עליו "לצאת למען אלוהים ולהתנגד לכיבוש והדבר הכי חשוב הוא להיות שהיד כנגד היהודים" וכי הוא הסכים לכך, היינו "להיות שהיד כנגד היהודים" ואחרי הסכמתו חאלד נתן לו שלושה רימוני יד, תוך שאמר לו "תשמור עליהם ואתה חייב להשתמש בהם כנגד צה"ל כשהם נכנסים לאזור".

ב"כ המאשימה טען כי יש להרשיע את הנאשם גם בעבירות של חברות בהתאחדות בלתי מותרית ומגע עם סוכן חוץ, עבירות בהן הודה הנאשם עוד קודם לישיבה מיום 11.4.10, ושהוא חזר והודיע כי אינו חוזר בו מהודאתו זו. ב"כ הנאשם התנגד לכך, וציין כי משתוקן כתב האישום במסגרת הסדר טעון, ולא נכללו בו עבירות אלו, אין להרשיע בהן את הנאשם. טענה זו מקובלת עלינו, אף כי אין להתעלם מהעובדות בהן הודה הנאשם.

אשר לעבירה של קשירת קשר לפשע, טען ב"כ המאשימה, כי בהצטרפות לארגון החמאס, בהסכמה לבצע פעילות נגד יהודים, כאשר לצורך ביצוע הפעילות קיבל הנאשם שלושה רימוני יד, יש כדי להקים את עבירת קשירת הקשר. על פי סעיף 499(א) לחוק אדם עובר עבירת קשר כאשר הוא "קושר קשר עם אדם לעשות פשע או עוון ...". באישום השני סעיף 4 נאמר כי הנאשם קשר קשר עם חאלד לפגוע בחיילי צה"ל, והדברים אכן מתיישבים עם האמור באמרתו, כמצוטט לעיל, לפיכך, אנו מוצאים את הנאשם אשם ומרשיעים אותו בעבירת קשירת הקשר המיוחסת לו באישום השני.

אישום שלישי

באישום השלישי נאמר כי בסוף שנת 2006 במסגרת חברותו של הנאשם בארגון הגדודים הציע אחמד לנאשם לבצע פיגוע נגד חיילי צה"ל, הנאשם הסכים ונשא רובה מסוג קלצ'ניקוב יחד עם יתר חברי החוליה, אשר נשאו אף רימוני יד ומטען צד. הנאשם וחברי החוליה הטמינו "מטען נפץ" ליד בית ספר בחז'אעה "וזאת על מנת להפעילו כנגד חיילי צה"ל שיכנסו לרצועת עזה". לאחר שחיילי צה"ל לא הגיעו עד אותו בוקר, הנאשם וחבריו פרקו את המטען ונטלוהו עימהם. בגין עובדות אלה, יוחסו לנאשם העבירות של ניסיון לרצח ונשיאת נשק. ב"כ הנאשם טען כי לא ניתן לייחס למרשו את עבירות הניסיון תוך שהפנה לטענות שהעלה לגבי עבירת הניסיון שיוחסה למרשו באישום הראשון. ב"כ המאשימה הפנה לאמור באמרתו של הנאשם מיום 15.7.07, שם סיפר הנאשם כי הלך עם אחר שהניח את המטען כאשר המטרה היתה לפגוע בצבא הישראלי באמצעות פיצוצו בחוט כאשר נכנס הצבא הישראלי. בשים לב לאמור לעיל, באשר לעבירת ניסיון הרצח, אשר יוחסה לנאשם באישום הראשון, והאמור בעובדות האישום השלישי ובאמרת הנאשם, משהודה הנאשם כאמור, הננו מוצאים אותו אשם ומרשיעים אותו בעבירות של ניסיון לרצח, עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק, ועבירה של נשיאת נשק, עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק.

אישום רביעי