פסק דין ללא הרשעה
הנאשמת הודתה בשני כתבי האישום המתוקנים, כאשר בכתב האישום בתיק שבפניי מתייחס לאירוע מיום 15.08.07 כאשר הנאשמת ניהלה קייטנה בשם "לאב גיים" בסמוך לבית החייל באילת, במסגרת תפקידה הייתה אחראית על גננות שקיבלו את הילדים מידי בוקר, שהתה איתם מידי ימי הקייטנה עד הגיעה שעת אסיפת הילדים. בבוקר המקרה, קטינה בת 3.5 שנים הובאה לקייטנה, כאשר לאחר מכן במהלך היום הקטינה יצאה את הקייטנה דרך דלת שלא הייתה נעולה, ושהתה בחוץ למעלה מ- 20 דקות מבלי שהנאשמת הייתה ערה לכך, מאוחר יותר הקטינה נמצאה בפארק בקרבת מקום והובאה על ידי שוטר לתחנה. מיוחס לנאשמת התנהגות ברשלנות, בכך שהשאירה את הקטינה טרם מלאו לה 6 שנים ללא השגחה ראויה, ובכך סיכונה את שלומה, מקום בו הייתה אמורה לשמור על ילדי הגן, לוודא כי הדלתות סגורות ואין אפשרות כי ילדי הקייטנה יעזבו את המקום. הוראת החיקוק הינה השארת ילד ללא השגחה, 361 (אמצעיתה), חוק העונשין – תשל"ז – 1977.
תיק הצרוף 1028/07 מיוחס לנאשמת אירוע מיום 02.08.04 בשעה 08:00, כאשר קטין כבן 3.10 שנים, הובא על ידי אמו לקייטנת חיבוקי, זאת כאשר הנאשמת בין השעות 08:00 עד 09:00 לא ווידאה כי השער נעול כדי שלא יתאפשר לילדים לצאת לרחוב, והילד הקטין יצא ומאוחר יותר נמצא על ידי עוברת אורח כאשר הוא הולך לבדו בכביש בעוד מכוניות עוקפות אותו. עוברת אורח מצאה את הקטין, איתרה את הוריו והחזירה אותו לחזקתם. הוראת החיקוק הינה השארת ילד בלא השגחה, עבירה לפי סעיף 361 (אמצעיתה) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, כאשר מיוחס לנאשמת מעשה רשלנות.
הנאשמת הופנתה לשירות המבחן אשר סקר את תולדותיה, ובסיכומו של יום ניתנה המלצה של צו של"צ בהיקף של 200 שעות, זאת לצד אי הרשעתה בדין בכדי לצמצם פגיעה באפשרויות תעסוקתיות עתידות.
ב"כ המאשימה עותר בטיעוניו להרשעת הנאשמת, בשל העובדה כי מדובר בשני מעשים אשר מתאפיינים בחומרה.
הסנגור ביקש בטיעוניו לאמץ את המלצת שירות המבחן להימנע מהרשעתה של הנאשמת, זאת על רקע כי הודתה, לקחה אחריות, וכן על רקע התיקון שנעשה בכתבי האישום, כאשר האחריות המוטלת לפתחה של הנאשמת הינה מסוג רשלנות בלבד.
המעשים המיוחסים לנאשמת הינם השארת ילד ללא השגחה. יש לתת את הדעת לכך שילדים רכים בשנים, כאשר הם מובאים באמצעות הוריהם לקייטנה ו/או לגן, ומפקידים את ילדיהם בפני נאשמת שכמותה, הם שמים בידה את היקר להם מכל, את בבת עיניהם, למשמר, מתוך הנחה כי עיני הנאשמת והכפופים לה משגיחים ללא הרף על הילדים הרכים בכדי שלא יעונה להם כל רע.
הדברים מתחדדים כאשר מדובר באירועים בהם הילדים בשני המקרים מצאו עצמם מחוץ למתחם הגן, כאשר אחד כבן שלוש שנים ועשרה חודשים הולך בין מכוניות העוקפות אותו בכביש, זאת כאשר הוא חשוף לפגיעת כלי רכב.
מראה זה של ילד ההולך בדד בכביש בין מכוניות מעורר תחושה קשה של חוסר אונים וכישלון ממשי של האחראים עליו באותה עת.
גם המקרה השני בו מדובר על אירוע שארע ביום 15.08.07, כאשר הילדה קטינה בת שלוש וחצי שנים, הסתובבה בגפה בפארק, הינו מעורר תחושה קשה.
שני האירועים ארעו במהלך חודש אוגוסט באילת, כאשר הטמפרטורה השוררת בחוץ הינה גבוהה מאוד, ובמצב דברים זה, על פי הנחזה, יש קושי לילד רך בשנים להימצא בחוץ, והסכנה לפגיעה בשלום הילדים גדולה ומוחשית.
למרבה המזל שני האירועים הסתיימו בצורה חיובית, לא ארע כל נזק לקטינים והם הושבו לידי הוריהם.
ככלל, האינטרס הציבורי מחייב הרשעה בתיקים מסוג זה, שכן יש להעביר מסר לאחראיים על קטינים, מנהלי גנים וקייטנות כי הפרת האחריות הרובצת לפתחם מחייבת מיצוי הדין, ולא ניתן להקל ראש בהתנהגות שכזו שמסכנת חייהם של ילדים רכים.
כמו כן, בשעה שהודתה הנאשמת בעובדות כתבי האישום, הרי שהכלל הוא הרשעה והימנעות מהרשעה הינו חריג יוצא מהכלל.
מאידך, כל מקרה נבחן על פי נסיבותיו, כאשר על בית המשפט להתחשב מהנסיבות המיוחדות של המקרה ומנאשמת שעומדת בפניו, כדי לבחון האם ניתן להפעיל את החריג והיוצא מהכלל ולהימנע מהרשעתה של הנאשמת.
השאלה אינה פשוטה ויש לבחון איזה משני האינטרסים המנוגדים גובר, האם האינטרס הציבורי למיצוי הדין ו/או שיקומה של הנאשמת ועתידה התעסוקתי.
בנסיבות התיק שבפניי, לאחר שעיינתי בתסקיר המפורט, כאשר התסקיר מפרט את מהלך חייה של הנאשמת אשר לא אפרטן מפאת צנעת הפרט, הרי ששירות המבחן התרשם כי לנאשמת אמפטיה לאחר ודאגה לזולת. עוד התרשם שירות המבחן כי הנאשמת לקחה אחריות על מעשיה ומצרה על שארע.
כן עולה מהתסקיר כי הנאשמת ממשיכה לעסוק בתחום של טיפול בילדים בצהרונים וקייטנות, וכן הנאשמת תיארה את אהבתה העמוקה לטיפול בילדים, תוך שהוסיפה כי היא מקפידה יותר בהשגחה על ילדים וטיפול בעניין בטיחות המבנה, זאת כאשר היא עובדת כשכירה בשל תובנה שפיתחה לאחר האירוע.
שירות המבחן התרשם כי מדובר בנאשמת עם תפקוד חיובי שאינה נזקקת להתערבות טיפולית, וכאמור המליץ על של"צ בהיקף של 250 שעות, אשר יהווה עונש חינוכי והרתעתי עבורה, אותו תבצע במסגרת "בית אסי אנוש", בעזרה במועדון חברתי לנאשים בעלי פיגור קל.
התרשמתי כי הנאשמת שבפניי קשורה עמוקות למקצועה ומשלח ילה, כאשר היא רואה בו יעוד בחיים ומוצאת בו נחמה רבה, זאת כאשר אף שכשלה בשני מקרים, היא הפנימה והבינה את אחריותה ותיקנה את דרכיה בכך שהיא מקפידה כיום יותר על שלומם של אלה המסורים להשגחתה.