החלטה
נגד הנאשם הוגש כתב אישום המחזיק שלושה אישומים – נשיאה והובלת נשק, עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק; החזקת רכוש חשוד כגנוב, עבירה לפי סעיף 413 לחוק.
על פי המפורט בכתב האישום, במועד הקודם ליום 2/12/06, הגיע לידי הנאשם רימון יד אשר נגנב מכוחות הבטחון. ביום 2/12/06, סמוך לשעה 4:20 הגיע הנאשם כשברשותו רימון היד לרחוב הציונות 11/44 באשדוד, שם מתגוררת משפחת ביטון. הנאשם הדביק את רימון היד באמצעות סרט סלוטייפ עבה לקרטון ואת הקרטון הצמיד לדלת דירתה של משפחת ביטון, מעל גובה ידית הדלת, אך מתחת לגובה העינית. לנצרת הרימון קשר הנאשם חוט, וזאת בכוונה לאיים או להטיל אימה על דיירי הבית. גב' רעות ביטון, המתגוררת במקום, התעוררה לשמע רעשים מכיוון דלת הכניסה לדירה ופתחה אותה. משנפתחה הדלת נמלט הנאשם מהמקום, תוך שהוא מותיר את רימון היד מודבק לדלת הדירה.
בתחילת שנת 2009, בחלוף כשנתיים וחצי מיום קרות אירועי כתב האישום, נחקר הנאשם בפרשה אחרת. במהלך החקירה מסר דגימות דנ.א. השוואת דגימות הדנ.א. העלתה, כי הפרופיל שהתקבל דומה לפרופיל בפרשת הרימון. מדובר בשרידי דנ.א שנמצאו על גבי חתיכת סלוטייפ, אשר שימש להדבקת הרימון והצמדתו לדירת המתלוננים. בעקבות גילוי זה נעצר הנאשם בחשד לניסיון רצח ונשיאת אמל"ח.
בבואה להוכיח את עובדות כתב האישום, זימנה המאשימה את גב' רעות ביטון, מספר שוטרים שנטלו חלק באירוע, גב' שלומית אברהם מהמעבדה הביולוגית של המשטרה, שהגישה חוות דעת וכן פרופ' עוזי מוטרו, מומחה בנושאים כמותיים בגנטיקה של אוכלוסיות.
בתום פרשת התביעה העלה הסנגור טענה, לפיה אין על הנאשם להשיב לאשמה. בהחלטתי מיום 12/4/10, קצבתי את המועדים להגשת טיעוני הנאשם ותגובת המאשימה בכתב ואלו אכן הוגשו. כעת הגיעה שעת ההכרעה.
טענות ב"כ הנאשם
ב"כ הנאשם טוען, כי אין מקום להשיב לאשמה, שכן התביעה לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולא הוכיחה את אשמתו של הנאשם, ולו לכאורה.
את טענתו זו מבסס הסנגור באמצעות הצבעה על מספר כשלים בפרשת התביעה:
ראשית, עדת התביעה, הגב' רעות ביטון, אישרה, כי אין ביכולתה לזהות את האדם שראתה ליד דלת ביתה. לטענת הסנגור, התיאור אותו נתנה הגב' ביטון, ביחס לגובהו וגילו של האדם שנראה ליד הדלת (בן 20-24 וגובהו 175-185 מ'), אינו תואם את גילו של הנאשם (37) וגובהו (1.65 מ').
שנית, החוקר מיכאל קפוזה אישר, כי הנאשם טען שיש לו חבר המתגורר באשדוד, ולכן בוצע הליך הובלה והצבעה, במסגרתו הוביל הנאשם את החוקרים לדירת חברו, המצוייה בקרבת הדירה, שלדלתה הוצמד הרימון. עוד אישר החוקר, כי ברכבו של החשוד המרכזי בפרשה, יניב לוי, נמצא גליל סלוטייפ, אשר לא נבדק ונזרק לפח.
שלישית, בחוות דעתה של המומחית מהמעבדה הביולוגית של המשטרה נכתב, כי נמצאו שרידי ד.נ.א של הנאשם בארבעה מוקדים - על גבי הסלוטייפ, על גבי חתיכת כפפה שהייתה דבוקה לסלוטייפ וכן משערה שנמצאה דבוקה לסלוטייפ. במהלך חקירתה התברר, כי נמצאו שרידי ד.נ.א של הנאשם רק בשני מוקדים על הסלוטייפ וכן בחתיכת הכפפה ולא בארבעה מוקדים. עוד התברר, כי שרידי הד.נ.א נלקחו מחתיכת סלוטייפ שיתכן ואורכה 2-10 סנטימטרים, ויתכן שהנאשם עשה שימוש בסלוטייפ, זרק אותו בגמר השימוש ואדם אחר מצא אותו ועשה בו שימוש חוזר לצורך הצמדת הרימון.
זאת ועוד, לטענת ב"כ הנאשם גב' אברהם הודתה בחקירתה, כי ככל הנראה היא טעתה באחת מהערכותיה ובדיקותיה. לדידו, היות ומדובר בראיה יחידה כנגד הנאשם, הרי שכל טעות, ולו הקטנה ביותר, חייבת להביא לפסילתה של חוות הדעת.
רביעית, הנאשם הינו שומר מצוות ואינו נוסע בשבת. אירוע הצמדת הרימון לדלת הדירה נעשה בליל שבת, ויש בכך כדי להסיר כל חשד מהנאשם.
חמישית, הנאשם נעצר בשנת 2009 בחשד לביצוע עבירה שאינה קשורה לכתב אישום זה,
ובמסגרת מעצרו נלקחו מהנאשם דגימות ד.נ.א. העובדה שחלפו למעלה משנתיים ימים מיום ביצוע העבירה נשוא כתב אישום זה ועד מעצרו של הנאשם, פגעה פגיעה קשה ביכולתו של הנאשם להתגונן בפני כתב האישום הנוכחי, שכן כיום אין באפשרותו לומר היכן היה ומה עשה בעת האירוע, באופן המקנה לו את הזכות להגנה מן הצדק.
תגובת ב"כ המאשימה
ב"כ המאשימה מציינת, כי הנאשם הכחיש בחקירתו כל קשר להנחת הרימון, מחד גיסא, אך לא היה בפיו כל הסבר לגבי הימצאות שרידי ד.נ.א שלו על קצוות הסלוטייפ, בכפפה וכן בשערה שנמצאה דבוקה לסלוטייפ, מאידך גיסא.
באשר לעדותה של גב' רעות ביטון, מסכימה ב"כ המאשימה כי לא זיהתה את האדם שעמד ליד הדלת ונמלט במהירות, אך העדה מסרה שכאשר התקרבה לדלת שמעה את הרעש של הסלוטייפ ושמעה רעש של הדבקות.
באשר לעדותה של גב' שלומית אברהם, טוענת ב"כ המאשימה לא נפלה כל שגגה בחוות דעתה ובעדותה, כי נמצאה התאמה בתשעה מתוך עשרה אתרים בפרופיל אחד, ובשמונה מתוך עשה אתרים בפרופיל השני שנבדק. גב' אברהם אמנם העלתה סברה, כי יתכן שדנ"א שייך לאחד מקרובי משפחתו של יניב לוי, אך סברה זו הופרכה לאחר בדיקת חשודים נוספים. בפועל, אין כל קשר בין סברה זו לבין הממצאים הפוזיטיביים באשר להתאמת פרופיל הד.נ.א שהופק מהזירה ופרופיל הד.נ.א של הנאשם. בכל הנוגע לפן הסטטיסטי בחוות דעתה של גב' אברהם, הרי שהעדה הסבירה כיצד נתוני פרופילי הד.נ.א מוזנים לתוכנת מחשב, שפותחה על ידי פרופ' מוטרו, אשר העיד אף הוא בעניין זה.