החלטה
בקשה דחופה לקביעת תנאים לשחרור בערובה.
רקע הבקשה הינו סדרת תקלות בעניינו של המשיב, אשר הביאו לכך, כי על אף כתב אישום חמור בעניינו, שוחרר הוא לביתו, ומתהלך חופשי מזה קרוב ל – 45 יום, בלא כל תנאי שהוא.
ביום 4.9.09 הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות תקיפה, חבלה בכוונה מחמירה, החזקת נשק, ירי באזור מגורים, וקשירת קשר לביצוע פשע. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצר עד תום ההליכים, בקשה שנתקבלה ביום 17.9.09. ערר שהוגש מצד המשיב על ההחלטה האמורה נדחה בבית המשפט העליון ביום 15.11.09.
בתאריך 11.3.10 נדחתה בקשה לעיון חוזר שהוגשה על ידי המשיב, וזאת בעילת מסוכנות הנשקפת ממנו. ביום 30.5.10 נתקבל בבית המשפט העליון ערר על החלטה זו והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לבחינת חלופת מעצר וקבלת חוו"ד שירות המבחן.
בין לבין הוגשה על ידי המבקשת בקשה להארכת מעצרו של המשיב מעבר ל – 9 חדשים. במסגרת זו ועל רקע העובדה כי באותה עת היה עניינו של המשיב מצוי בבחינת חלופת החרור כאמור לעיל, החליט בית המשפט העליון ביום 30.5.10 להאריך את מעצרו של המשיב ב- 20 יום, לצורך השלמת הבחינה כאמור.
ואכן יום למחרת הוגשה על ידי המשיב בקשה דחופה לקביעת מועד ולקבלת תסקיר מעצר. הדיון נקבע ליום 22.6.10, מועד שעד אליו יוגש התסקיר המבוקש. במועד הנ"ל טענו הצדדים טיעוניהם והתיק נדחה למתן החלטה ליום 24.6.10. בקשת המדינה להקדים את מועד שמיעת ההחלטה ליום 23.6.10 עקב תפוגת פקודת מעצרו של המשיב, לא נענתה.
בנסיבות אלה ומשפקע צו המעצר ביום 23.6.10, שוחרר המשיב ע"י שירות בתי הסוהר בלא כל תנאי, בלא שהמדינה הגישה בקשה נוספת לבית המשפט העליון להארכת המעצר.
ביום 24.6.10 הודיעה ב"כ המשיב לבית המשפט טלפונית כי היא חוזרת בה מבקשתה לקביעת מועד ולקבלת תסקיר מעצר ובית המשפט מחק את הבקשה.
על רקע האמור הגישה המדינה ביום 28.6.10 את בקשתה הדחופה לקביעת תנאי השחרור, נשוא תיק זה , ובה מבקשת היא לצמצם למעשה את הנזק שנגרם מחמת ההתנהלות האמורה.
ב"כ המשיב מתנגד לבקשה, תוך שטוען הוא כי לא קיימת סמכות להגיש את הבקשה במתכונתה, זאת מששוחרר המשיב ע"י בית המשפט העליון. עוד טוען הוא כי התנהלות המדינה מאופיינת במחדלים חוזרים ונשנים, משידעה על השחרור הקרב ולא הגישה כל בקשה דחופה לקביעת דיון בעניינו של המשיב, תוך שנכון למועד זה מצויים אנו כחודש וחצי לאחר ששוחרר המשיב. במהלך תקופה זו נערכה סולחה, המשיב מנהל אורח חיים נורמטיבי ותקין וחזר לביתו ולמקום עבודתו. גם התסקיר שהוגש בפני כב' השופטת חיימוביץ (22.6.10) מלמד על צמצום ברמת הסיכון.
ראשית אסיר מעל דרכי את הטענה הנוגעת לסמכות. לדעתי, אין יסוד לטענת ב"כ המשיב לפיה מנועה המבקשת מלהגיש בקשתה, ולגישתי, לא רק שאינה מנועה אלא חייבת הייתה מתוקף תפקידה ומעמדה לשמירה על אינטרס הציבור לעשות כן, משסבורה הייתה כי נפגע שלומו ובטחונו, ולא לתקן מחדל, ככל שקיים כזה, במחדל נוסף.
יתרה מכך, עפ"י סעיפים 61 ו – 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים) התשנ"ו – 1996, שחרור באין הכרעת דין או בתום תקופת הארכה, הינו בערובה או ללא ערובה בהתאם להחלטת בית המשפט. בענייננו לא הייתה החלטה פוזיטיבית של בית המשפט לשחרורו של המשיב, אלא שוחרר הוא כאמור בתום התקופה ע"י שב"ס, עם פקיעת תוקפו של הצו בעניינו, כשעניינו "נפל למעשה בין הכסאות".
עם זאת, בהתאם לסעיף 44 (ב) לחוק הנ"ל, מוסמך בית המשפט הדן במשפט להטיל תנאים שמטרתם אך ורק להבטיח את התייצבותו של הנאשם במשפט, זאת בניגוד למצב שקדם לתקופת תשעת החדשים, שאז היה מוסמך לקבוע תנאי שחרור מגבילים.
ואולם נחה דעתי כי גם לגופו של עניין מתיישב הדבר עם האינטרס הציבורי. עיון בתסקיר שירות המבחן (מיום 21.6.2010) מלמד, כי נערכה בין הצדדים סולחה שהיא "רצינית ומשמעותית וניתן לסמוך עליה", תוך שהסכסוך הסתיים. השירות מדווח כי כך סבורה גם המשטרה.
בהינתן האמור ובהתחשב בעובדה כי המדובר במשוחרר מזה כחודש וחצי אשר שב לביתו ולעבודתו ולא נרשמה כל תקלה בעניין זה, ניתן להניח כי גם לו היה ניתן לקבוע תנאים מגבילים בהיקף המבוקש בעתירת המדינה, ספק אם היה צורך בהם, בנסיבות שנוצרו.
מכל מקום ובהתאם לסמכותי, הנני מורה על חתימת התחייבות עצמית וערבות צד ג' מצד שני ערבים ע"ס של 50,000 ₪ כל אחת, להבטחת התייצבותו של הנאשם במשפט, שתיחתמנה עד יום 10.8.2010. כמו כן יוצא כבר עתה צו עיכוב מן הארץ כנגד המשיב, עד לתום הדיון בעניינו. כמו כן, הנאשם יפקיד דרכונו, עד יום 10.8.10.
ניתנה והודעה היום כ"ה אב תש"ע, 05/08/2010 במעמד הנוכחים.
יעקב שפסר, שופט