גזר דין
הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון, שכלל תיקון כתב האישום, בכך שבמועד שאינו ידוע במדוייק למאשימה, ולפני ה- 06.08.07, פגש בנגה ניסים (להלן: "ניסים") מכרו, וביקש ממנו להפקיד בחשבונו המחאה, ולקבל תמורתה במזומן, שכן אין לו חשבון בנק.
ניסים נעתר לבקשת הנאשם ומסר לו את מספר חשבון הבנק שלו, שם הבנק ומספר הסניף. הנאשם עשה זאת כשהוא יודע שאין בידו ובכוונתו להפקיד לחשבון של ניסים כספים מחשבון של שרון קורולקר (להלן: "המתלונן") . ביום 06.08.07 הגיע הנאשם לסניף בנק הפועלים שברחוב דב גור באשדוד (להלן: "הבנק") , לקח מעטפת שירות לביצוע פעולות שונות (להלן: "המעטפה"). הנאשם נחזה למתלונן המבקש להעביר 20,501 ₪ מחשבונו לחשבונו של ניסים, בכך שרשם על גבי המעטפה את שם המתלונן, פרטי חשבון הבנק שלו, מספר תעודת הזהות שלו, כתובתו ורשם את הוראת ההעברה לחשבונו של ניסים וחתם חתימה הנחזית להיות חתימתו של המתלונן . הנאשם הגיש את המעטפה שזייף, בכדי שיבצעו את העברת כספי המתלונן. לאור עירנות הבנק ולאחר בדיקה, לא הועברו הכספים כמבוקש – עבירות בניגוד לסעיפים 418, 415 + 25 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.
מתסקיר שרות המבחן עולה כי הנאשם בן 55 ,נשוי ואב לארבעה (15-28). עבד כמחסנאי במשך כעשרים שנה כאזרח עובד צה"ל. סיים 12 שנות לימוד ללא בגרות, שירת שירות צבאי מלא כמכונאי ציוד קרקע בחיל האוויר והמשיך לשרת בשרות קבע בתפקיד זה עד לגיל הפרישה.
משנת 2007 עובד כנהג מונית שכיר. התרשמו מאדם מופנם בעל קשיים רגשיים הנוטה שלא לשתף את קרוביו בקשייו ולצבור תסכולים בתחומי חייו השונים. נוטה לטשטש בין גבולות המותר והאסור במצבים בהם חש חוסר אונים ותסכול שאינו יכול לשאת.
חש קשר קרוב לאחיו שחלה בסרטן החלים ולקה בליבו וכיום נמצא במעקב.
אביו נפטר לפתע בגיל 68 וחש כאב וצער על כך.
הוא התקשה בטיפול באימו הנכה, שנפצעה קשה בניסיון להציל את אחותו מניסיון התאבדות. היא הושמה במוסד סיעודי ונפטרה בשנת 2003 . בהיותה עמוד התווך של המשפחה, כשהפכה נכה, הבית עם הזמן התפרק. התקשה בטיפול באחותו החולה.
הוא מתקשה לפרנס את משפחתו מעבודתו כנהג מונית ונתון בחובות.
ביחס לביצוע העבירה הנדונה, מודה בה, מביע צער וחרטה על ביצועה. לדבריו, המתלונן הינו קרוב משפחה אשר לקח ממנו הלוואה בשנת 2005 בסך 20,000 ₪ ולא החזירה על אף בקשות חוזרות מצידו. מדבריו עולה כי חש כעס ורצון להתנקם בו ולכן תכנן את ההונאה במשך מספר חודשים. לא פנה למשטרה מאחר ואין בידיו כל הוכחה לגבי ההלוואה, שנעשתה בע"פ. לטענתו , כיום המתלונן מנהל נגדו משפט אזרחי.
הנאשם שלל כל צורך טיפולי.
שרות המבחן ממליצים על מאסר לריצוי בעבודות שרות ומאסר מותנה.
העיד כעד אופי אחיו , קול מיכאל, שהינו שוטר שנים ארוכות ואשר כאמור חלה והחלים. מתאר הרקע כסכסוך מתמשך שגלש לפסים לא נכונים. תיאר הנאשם כאדם המסייע לאחרים ובהיותו חולה עזר לו רבות . כיום מסייע בהסעת קרובת משפחה חולת סרטן.
התביעה עתרה להחמיר בענישה בשל התכנון המוקדם והקפדני והעובדה ששולל נזקקות טיפולית ולהטיל עליו על פי הסדר הטיעון, 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שרות, מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלונן.
הסנגורית ביקשה לשוב ולקבל תסקיר נוסף בטענה ששרות המבחן לא בחנו בקשתה להימנע מהרשעה, אך לא מצאתי כל הצדקה לכך, שכן הסדר הטיעון היה מונח בפניהם, והמליצו על מאסר, ומכאן ששללו במשתמע אפשרות הימנעות מהרשעה.
לטענתה, לא מדובר בעבריין ובמעשה עבירה של ממש, אלא מעשה שלא ניתן לטעמה להתייחס אליו במנותק מהרקע המיוחד שלו, דהיינו הסכסוך המשפחתי. לדבריה, מדובר באדם נורמטיבי ששירת המדינה ומעד במעשה מטופש. למרות העדר המלצה משרות המבחן עומדת על בקשתה להימנע מהרשעה שכן הנאשם עובד כנהג מונית והרשעה תגרום לאובדן הרישיון הציבורי. כמו כן טוענת כי הנאשם נתבע על ידי המתלונן בסכום של 100,000 ₪ למרות שבפועל הכסף כלל לא הועבר מחשבונו.
באשר להלכות הקיימות באשר למקרים בהם ניתן להימנע מהרשעה:
בע"פ 9893/06 אלון לאופר נ' מדינת ישראל מיום 31/12/07 ( פורסם באתר הרשות השופטת) ביהמ"ש מסכם ההלכה לעניין שאלת אי הרשעה, דוחה את הערעור ומוסיף כי:
"חרף הכלל האמור, המשפט מניח, כי במורכבות החיים האנושיים על תהפוכותיהם, בהשתקפותם בהליך הפלילי, עשויים להיווצר מצבים קיצוניים אשר אינם מתאימים להחלת העיקרון העונשי הרחב, המחייב הרשעה פלילית בעקבות הוכחת אשמה. במצבים חריגים מיוחדים ויוצאי דופן, כאשר עלול להיווצר פער בלתי נסבל בין עוצמת פגיעתה של ההרשעה הפלילית בנאשם האינדיבידואלי לבין תועלתה של ההרשעה לאינטרס הציבורי-חברתי הכללי, נתון בידי בית המשפט הכוח להחליט כי, חרף אשמתו של הנאשם, הוא לא יורשע בדין. בהכרעה בעניין זה –
"נדרש איזון שיקולים, המעמיד את האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האינדיבידואליות של הנאשם. בראייה כוללת נשקל, מן הצד האחד, הצורך במיצויו של ההליך הפלילי בדרך של הרשעת העבריין, כדי להשיג בכך, בין היתר, את גורם ההרתעה והאכיפה השוויונית של החוק. שיקול ציבורי זה פועל במישנה תוקף, ככל שחומרת העבירה גדולה יותר, והנזקים לפרט ולציבור מביצועה גוברים.