מ.י. פרקליטות אשקלון נ' לויצקי(עציר) ואח'

החלטה

המבקש עותר לאפשר לו לצאת את הארץ לתקופה בת 30 יום. לפי טענת המבקש, הוא מתעתד לצאת עם אשתו לחופשת ירח דבש בחו"ל.

המבקש הציע על מנת להבטיח שובו ארצה, כי יציאתם מן הארץ של ילדי בני הזוג תעוכב, עד שובם של בני הזוג ארצה וכן הציע ערבים נוספים, שיציאתם תעוכב עד שובו של המבקש ארצה.

במהלך הדיון שהתקיים הבהיר בית המשפט, כי לא יהא זה ראוי לשים את ילדיו הקטינים של המבקש כבני ערובה לשובו של המבקש ארצה ומכאן, הציע המבקש ערבים נוספים. ערבותם של אלה הוצגה לבית המשפט בהודעה בכתב שנשלחה.

ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה, לטענתה המשיב עלול לצאת את הארץ ולא לשוב אליה. כתב האישום נגד המבקש כולל אישומים חמורים הכוללים בין היתר ביצוע גניבה בהיקף של מאות אלפי דולרים ולכן למבקש אף אין אינטרס לשוב ארצה. כן טוענת המשיבה, כי כאשר המבקש ישהה בחו"ל, לא תהא למשיבה יכולת לפקח על תנועותיו.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הנני סבורה, כי אין מניעה לאפשר למבקש לצאת את גבולות הארץ לתקופה קצובה.

בקשת המעצר המקורית לא כללה עילה של חשש להימלטות מן הדין ולמעשה כיום זוהי אחת הסיבות להתנגדותה של המשיבה ליציאתו של המבקש מן הארץ.

חרף התנגדות זו, לא עוררה המשיבה עד כה כל בקשה להורות על הפקדת דרכונו של המבקש, על מנת למנוע אפשרות של חשש להמלטות מן הדין.

המבקש מצידו טוען, כי הגם שיציאתו מן הארץ לא עוכבה עד כה ולמעשה הוא יכול היה לצאת את גבולות הארץ ללא כל מפריע, הרי שהוא פנה בבקשה לבית המשפט ויש בכך כדי להעיד, כי אין בכוונתו להתחמק מן הדין. גם הצעתו של המבקש לעכב את יציאתם של ילדיו מן הארץ יש בה, לטענתו, כדי ללמד על כנות כוונותיו.

אשר ליכולת הפיקוח אחר תנועותיו של המבקש, הפנה המבקש לכך, שעד כה, לא טרחה המשיבה ולו פעם אחת לבדוק האם המבקש מקיים את תנאי השחרור שנקבעו.

בשיקלול הטענות האמורות, הנני סבורה, לפיכך, כי ניתן לאפשר למבקש לצאת את גבולות הארץ, תוך הבטחת התייצבותו להמשך משפטו בערבויות מתאימות.

חופש התנועה של אדם הוא ערך יסוד במדינת ישראל. גם הגבלת חירותו של המבקש במסגרת ההליך שלפניי, נעשתה מתוך שיקולים שעניינם מסוכנותו של המבקש ולא מתוך רצון להעניש את המבקש על המעשים אשר ביצע לכאורה. בית המשפט אף אפשר למבקש לצאת את ביתו לצורך ביצוע עבודתו.

איני סבורה, כי קיימת מסוכנות מוגברת ביציאתו של המבקש מן הארץ. המסוכנות במקרה דנן עולה דווקא במקום המוכר למבקש ולא באיזור זר, ששם קשה להניח, כי המבקש יפעל בתחכום על מנת לבצע עבירות דומות שבהן הוא מואשם בהליך שלפניי. נסיבות ביצוע העבירה במקרה דנן הינן כאלה, שהחשש לביצוען במקום זר הוא קטן עד מאוד ומכאן המסוכנות מחוץ לגבולות הארץ ממילא אינה גבוהה.

החשש העיקרי הינו אם כן החשש להמלטות מן הדין.

אין ספק, כי אם אמנם בוצעו על ידי המבקש המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, אזי המבקש גרף לכיסו כספים רבים ויש לו אינטרס תיאורטי לצאת את הארץ על מנת להתחמק מהליכי שפיטה ולהתחמק מעונשו, כאשר באותם כספים יש כדי לסייע למבקש להתאקלם במדינה זרה.

אלא שהתנהלותו של המבקש עד כה יש בה כדי להפיג את החשש האמור, זאת בפרט, כאשר המבקש לא יצא עד כה מן הארץ, הגם שיכול היה לעשות כן ללא כל מגבלה.

השתכנעתי מכך, כי אכן כוונותיו של המבקש כנות וכי אין בדעתו לצאת את הארץ על מנת להתחמק ממשפטו.

ואולם, עקב קיומו של חשש, אם אם הוא לא חשש ברמה גבוהה ועקב התקופה הארוכה שבמהלכה מבקש המבקש להעדר מן הארץ, מצאתי מקום להורות, כי המבקש יצא מן הארץ בכפוף להפקדת ערבויות שיהא בהן כדי להבטיח חזרתו של המבקש ארצה.

לאור האמור, מצאתי מקום להתנות יציאתו של המבקש מן הארץ בהתאם למבוקש בהתמלא התנאים כדלקמן:

1. חתימתם של שלושה ערבים על ערבות בסכום של 70,000 ₪ (כל אחד). ערבותם של הערבים תעמוד בתוקף עד שובו של המבקש ארצה.