מ.י. ענף תנועה ת"א נ' צורף

בפני

שופטת שרית קריספין-אברהם

הכרעת דין

כנגד הנאשם נרשמה ביום 30.7.09, הודעת תשלום קנס בגין שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית בעת שהרכב בתנועה (להלן- הדו"ח), עבירה על תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה.

במועד ההקראה אמר הנאשם :" ..הטלפון נפל מהעריסה והעברתי אותו לספיקר.זה היה ברמזור בעמידה ולא במהלך נסיעה. הטלפון לא היה ביד..".

למרות האמור לעיל, כפר הנאשם באישום המיוחס לו, וביום 26.6.11, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה העידה רס"מ דוד אליה, עורכת הדו"ח והוגש הדו"ח.

ע"פ גרסת המאשימה, ביום 30.7.09, בסמוך לשעה 09:17, נהג הנאשם ברכב בגבעתיים, ברחוב אלוף שדה, מכיוון מזרח לכיוון מערב וביציאה מן המנהרה במקום, נצפה על ידי עדת התביעה כאשר הוא אוחז בידו הימנית טלפון נייד, בגובה בית החזה ושפתיו נעות. העדה הורתה לנאשם לעצור את הרכב, הנ"ל נעצר במפרץ אוטובוסים סמוך, התבקש להציג רישיונותיו וסירב. העדה הזעיקה סיוע של שוטר נוסף, בפני הסכים הנאשם להזדהות.

מפי הנאשם נרשם : " נפל לי, אסור להרים אותו? הוא היה בין הרגליים שלי. מה דיברתי בספיקר. אני דיברתי בספיקר לא באוזן. מה השטויות האלו? מה ההבדל בין ספיקר לדיבורית. תבדקי אם יש לי עבירות, למה את לא בודקת. ..שנאה על הבוקר. בתשעה באב תשלמי ביוקר. הכל אלוקים משלם מלמעלה גם בתשעה באב".

על פי גרסת הנאשם,הוא נהג במקום, דיבר בטלפון הנייד, אך עשה כן בהיותו בעצירה ברמזור, לאחר שהעביר את הטלפון הנייד מבין רגליו לדיבורית. לשיטתו, העדה לא רצתה להקשיב לו ולכן לא הסכים להציג בפניה את רישיונותיו.הנאשם הודה כי אחז בטלפון בידו, אך לטעמו, משעה כן במהלך המתנה באור אדום ברמזור, אין מדובר בעבירה.

לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

עדת התביעה תיעדה באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. העדה ציינה מיקום רכבה ביחס לרכב הנאשם, פירטה את האופן בו אחז בטלפון הנייד, כמו גם צבע הטלפון הנייד, התייחסה לעובדה ששמרה על קשר עין רצוף עם הרכב עד לעצירתו ותיעדה את תגובת הנאשם, באופן שעולה בקנה אחד עם גרסתו.

עדותה של עדת התביעה הייתה עניינית, בהירה, עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית, שכן הנאשם הודה כי אחז בטלפון הנייד בידו לפרק זמן כלשהו ושוחח באמצעות ה"ספיקר" המובנה בו, דבר המהווה עבירה מופרשת על האמור בתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה.

גרסת הנאשם תאמה את גרסת המאשימה באשר לאחיזת הטלפון ביד ושיחה באמצעות "ספיקר", כך שהטלפון לא הוצמד לאוזנו של הנאשם.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששבתי והזהרתי עצמי, שכן עדות יחידה הוצגה בפני במסגרת פרשת התביעה, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה על תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.

בשולי הדברים אציין כי חסד עשתה ב"כ המאשימה, שלא ביקשה להזהיר את הנאשם במהלך דיון ההוכחות, כי עליו להתגונן בפני עבירות נוספות העולות מתוך חומר הראיות: אי ציות להוראת שוטר במדים בניגוד לתקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה ו/או אי הצגת רישיונות לשוטר על פי דרישה בניגוד לתקנה 9 ב' לתקנות התעבורה.

אם היה הנאשם מוזהר כדין, הרי שללא היסוס היה בית המשפט מרשיעו גם בעבירות אלה, למען ידע כי דרישתו הלגיטימית של שוטר במהלך ביצוע תפקידו אינה עניין העומד למשא ומתן עם האזרח או הנהג וכי להבא, חובה עליו לציית לדרישה כאמור.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ט"ז תמוז תשע"א , 18 יולי 2011, במעמד הצדדים