הכרעת דין
הנאשם הואשם באי ציות לתמרור ב-36 וגרם לחבלה של ממש, עבירה על תקנה 64(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 ובנהיגה בקלות ראש, עבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, בקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה.
כמפורט בכתב האישום נסיבות האירוע היו כדלקמן: ביום 16.11.2008, שעה 11:48, נהג הנאשם רכב יונדאי בשדרות מסריק בתל אביב, מצפון לדרום בתפנית למזרח והגיע לכיכר במפגש עם רחוב קינג ג'ורג' מימין.
בכניסה לכיכר מסריק, מוצבים בשני צדי הדרך בכיוון נסיעת הנאשם תמרורי ב-36 – "תן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה".
אותה שעה נהג בקטנוע סאן יאנג, וורצגר דורון (רוכב הקטנוע) ברחוב קינג ג'ורג' מדרום לצפון, מימין לשמאל כיוון נסיעת הנאשם והתקרב לכיכר האמור.
הנאשם נהג בקלות ראש, לא נתן תשומת לב מספקת לדרך, נכנס לצומת מבלי שנתן זכות קדימה לקטנוע ושני כלי הרכב התנגשו. כתוצאה מהתאונה נחבל רוכב הקטנוע חבלה של ממש (שבר בשורש כף יד שמאל. היד גובסה) וכלי הרכב המעורבים ניזוקו.
הנאשם כפר במיוחס לו ונשמעו הראיות.
מטעם התביעה העידו: רס"ב חג'בי בועז (ע.ת.1) – (להלן – הבוחן), במסגרת עדותו הוגשו הודעת נאשם (ת/1), תרשים (ת/2) ומזכר (ת/3), ורוכב הקטנוע ,אשר במסגרת עדותו הוגשו תעודות רפואיות
(ת/4, ת/5).בהסכמת הצדדים הוגשה גם הודעתו במשטרה(נ/1).
מטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו.
יוסבר כי המשטרה לא זומנה לזירה בעת אירוע התאונה. לפיכך, הבוחן לא ערך דוח בוחן אלא הכין תרשים של האזור זמן מה לאחר התאונה.
אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לכיווני הנסיעה, המיקום בו הוצב תמרור ב-36, וכן שכלי הרכב לא התנגשו. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם הנאשם נושא באחריות לתאונה.
רוכב הקטנוע ציין בהודעתו כי עובר לתאונה נהג בנתיב הימני ברחוב קינג ג'ורג במהירות של 40 קמ"ש. לטענתו, הנאשם היה בנסיעה בעת התאונה ולא ציית לתמרור "תן זכות קדימה" ולפיכך נאלץ לבלום ולסטות ימינה על מנת שלא לפגוע ברכב הנאשם. סטייה זו הובילה לכך שהחליק ונפל על יד שמאל. כתוצאה מהתאונה הקטנוע נפגע ולו נגרם שבר בעצם הסירה במרפק יד שמאל, אשר גובס למשך חודש וחצי. בעדותו סימן העד על גבי התרשים עד היכן הגיע הנאשם בנסיעתו לתוך הצומת והוסיף "ואני כשנסעתי ישר על קינג ג'ורג, והמכונית נסעה ולא עצרה בתמרור, הייתי קצת לפני הצומת ועצרתי וסטיתי לכיוון ימין מחוץ למסלול נסיעת הרכב, ואז זה גרם לי להחליק על האופנוע וסיימתי לקראת סוף הצומת בצד ימני –מזרחי פינת רחוב נצח ישראל." עוד טען העד כי לדעתו הנאשם רצה להמשיך בנסיעה ישר לתוך רחוב נצח ישראל, וההגנה לא חלקה על טענה זו.
בחקירתו הנגדית נשאל נהג הקטנוע האם עקב העובדה שבשעת התאונה החזיק ברישיון נהיגה לקטנוע כשנה בלבד, הרי למעשה החליק ונפל ללא קשר לנאשם, וכך השיב:" אני חולק על מה שאת אומרת, אני מסכים שהייתי נהג חדש וטרי, מסכים שהרפלקסים לא היו מספיק חדים בשביל להגיב לסיטואציה, אבל אני לא מסכים שנבהלתי מנהג שעמד בתמרור. הרכב נכנס לצומת."
בהודעתו מסר רוכב הקטנוע פרטים של עד ראיה ניטראלי, שאין ביניהם היכרות מוקדמת. כשנשאל בחקירתו הנגדית האם לאחר שהעד לא התייצב במשטרה יצר קשר עם העד על מנת שיאות למסור הודעה, וכך השיב : "איך שאני מכיר את עצמי לא יותר מדי פעמים ניסיתי להשיג אותו .. אם הוא לא רצה לשתף פעולה עם המשטרה אני לא אטריד אותו עם זה."
התרשמתי באופן חיובי מעדותו של רוכב האופנוע, אני סבורה כי העיד אמת, גם אם לא דייק בפרטים טכניים, כגון מועד הסרת הגבס. נציין כי על פי תעודת חדר מיון היה חשד לשבר, אך רוכב הקטנוע המציא את המסמך ת/5, שעל פיו נטען כי קיימת ראיה לשבר ביד. נבהיר כי הגבס הוסר מהיד לאחר כחודש וחצי, והומלץ על טיפולי פיזיותרפיה וחופשת מחלה לחודש נוסף.
הנאשם בהודעתו במשטרה (ת/1), אשר נגבתה כשבועיים לאחר התאונה, מסר כי ציית לתמרור "תן זכות קדימה", ואילו רוכב הקטנוע נסע במהירות גבוהה וכנראה נבהל והחליק. לטענתו, מיד עצר את רכבו "ושאלתי אותו האם פגעתי בו למרות שהיה ברור לי שלא פגעתי בו שאלתי אותו אם הוא בסדר והוא אמר שנראה לו שכן והוא לא זוכר בדיוק מה קרה, והחלפתי פרטים לוודא שהוא לא יגיד שברחתי לו." כשנשאל האם רכבים חונים הסתירו לו את שדה הראיה, השיב, "היו רכבים חונים ואני לא יכול להגיד לך כמה מטרים יכולתי לראות ימינה. " בעדותו בבית המשפט הדגיש כי באותה תקופה גר באזור, והכיר את הצומת היטב. לדבריו, עצר בקו העצירה והתקדם באיטיות בקצב של 1 או 2 קמ"ש לכיוון הכניסה לצומת, אך טרם נכנס לצומת. הוא הבחין בקטנוע בעת שהאחרון היה במרחק רב מהצומת, הנאשם עמד לבלום, אך לא הספיק.
בעדותו של הנאשם ניכרו סתירות ותמיהות שיש בהן כדי לערער את אמינותו:
כך למשל, הנאשם לא טען בהודעתו כי עצר בצומת, וטענה זו הועלתה לראשונה בעדותו.
זאת ועוד, הנאשם טען לראשונה בעדותו כי ברוכב הקטנוע הבחין עוד בעת שהאחרון היה במרחק רב מהצומת. ומכאן עולה מאליה השאלה, אם אמנם נסע הנאשם כגרסתו, במהירות של 2 קמ"ש לערך ואילו רוכב האופנוע היה במרחק רב, כיצד זה שלא הספיק לבלום, כגרסתו.