פסק דין
אני מזכה את הנאשם מחמת הספק.
הנאשם הואשם בנהיגה בשכרות וזאת בהמשך לבדיקת שכרות שבוצעה לו באמצעות מכשיר ינשוף.
בפני ביהמ"ש העידו השוטרים סמואל עמי, מוטי שמריהו, וכן, העיד השוטר ברזילי אבנר,מטעם מעבדת מכשור, אשר ערך תעודת עובד ציבור המתייחסת לתקינות מכשיר הינשוף, ת/7.
מעיון בתעודת עובד הציבור אשר אמורה ללמד על תקינות מכשיר הינשוף, עולה כי כל שמצוין בתע"צ זה, הינו "המכשיר נמצא תקין לפעולה על פי רישום בתיק המכשיר".
כאשר התביעה בחרה שלא להגיש במסגרת פרשת התביעה, את חומר הראיות העומד בבסיס תע"צ תקינות המכשיר, ובכלל זה, לא הגישה את תעודות הבלון המעבדה, והיחידה, אין בפני בית המשפט ראיות לכך שמכשיר הינשוף אכן היה תקין, במועד העבירה, ואין כל ראיה לכך שבדיקות הכיול למיניהן נמצאו תקינות.
התביעה אמנם, ביקשה לרפא הפגם ביום 19.7.11, ואולם בית המשפט בהחלטתו מאותו מועד, דחה הבקשה מהנימוקים המפורטים שם.
מותב זה, כמותבים נוספים , עמד על משמעות היעדרם של מסמכים אלו, במסגרת פסקי דין לרוב, החל בתת"ע 24620/10, ואילך, ואין צורך לחזור על כך שוב, ומשכך, בהיעדר ראיה בדבר תקינות מכשיר הינשוף, ובדיקות הכיול, לא ניתן להסתמך על תוצאות מדידת המכשיר, לשם הוכחת שכרותו של הנאשם.
בנוסף לכך, השוטרים אשר עצרו את רכב הנאשם לשם בדיקת שכרותו, לא פעלו כנדרש, על פי הוראות נוהלי משטרת ישראל, ולא המתינו המתנה בת 15 דק', כנדרש בנוהלי המשטרה.
אין חולק שרכבו של הנאשם נעצר בשעה 04:12, כך עולה הדבר מכל תרשומות השוטרים, ואין חולק שהנאשם החל את תהליך בדיקת הינשוף בשעה 04:26.
משלא ביצעו השוטרים את נוהלי המשטרה הכרוכים בהפעלת מכשיר הינשוף, אין בית המשפט יכול להסתמך על תוצאותיו של המכשיר.
אם לא די בכך, הרי שעלו ספקות רבות האם בפרק הזמן,שבין תשאולו הראשוני של הנאשם לאחר עצירת רכבו, ועד לבדיקתו במכשיר הינשוף, פרק זמן שהינו, כאמור, מועט מ 15 דק', בוצעה השגחה כנדרש על הנאשם .
העד עמי סמואל, מוסר בעדותו מיום 17.11.09 כדלקמן:
"אני וידאתי את נוהל 15 דק', לא רשמתי כי הוא היה בחזקתי כל הזמן, בדו"ח פעולה מאפיינים, סעיף 6, מצוין שוידאתי".
ואולם, באשר לסעיף 6 המצוין לעיל, מוסר העד כדלקמן:
"לא סימנתי בסעיף 6, ברובריקה הראשית, סביר להניח שעשיתי, זו טעות שלי, הכוונה שלא סימנתי X במשבצת." (פרוטוקול ידני מיום 17.11.09).
נמצאנו למדים כי על אף ששוטר זה אמור היה להשגיח על הנאשם כמפורט לעיל, אין תרשומת ברורה המעידה על כך, ובמקום בו אין השוטר יכול לזכור כלל את אשר אירע, אין לנו אלא את תרשומתיו בלבד, ולא את הנחותיו והשערותיו העקרוניות.
כל האמור, מתווסף לקביעה דלעיל, בדבר היעדר ראיה אודות תקינות המכשיר, ולפיכך, אין מקום להיתמך על תוצאות מכשיר ינשוף, לשם הרשעת הנאשם בנהיגה בשכרות.
בשלב זה, על בית המשפט לשאול את עצמו האם יש להרשיע את הנאשם, במיוחס לו, בהסתמך על יתרת חומר הראיות אשר בפניו.
בענייננו, סבור אני שאין בחומר הראיות כדי הרשעת הנאשם במיוחס לו, ואף לא כדי הרשעת הנאשם בנהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.