מ.י. ענף תנועה ת"א נ' לגטאי

החלטה

זוהי החלטה בטענה מקדמית שנטענה ע"י ההגנה ולפיה ראוי לשיטתה של ההגנה כי בית המשפט יבטל את כתב האישום בתיק זה וזאת מן הטעם שהעובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה (טענה מקדמית על יסוד הוראת סעיף 149(4) לחסד"פ) , ולחילופין מן הטעם שהוגדר ע"י ההגנה כ"הגנה מן הצדק" ואשר ,כידוע, מצוי כבר היום בסעיף 149(10) לחסד"פ שענינו בקשר עם טענה לפיה הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.

דין הטענה המקדמית הנ"ל להידחות על שתי חלופותיה של הבקשה.

ואסביר :

באשר לטענת ההגנה על כי העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה מרכזת ההגנה את הטיעון בכך שלטעמה האירוע התאונתי לא התרחש במיקום המדוייק הנטען בכתב האישום , בכך שלטעמה המיקום של האירוע לא היה במקום שניתן להגדירו כ"דרך", וכן בכך שלטעמה של ההגנה מדובר היה בתאונה בלתי נמנעת.

צר לי, אך כל אלה שמפרטת ההגנה בטיעונה הנוכחי הם בגדר גירסתה השונה לאירועים.

מקומם הלגיטימי בהחלט של הטיעונים הללו הוא במסגרת דיון ההוכחות ופריסת פרשת ההגנה .

אינני מוצא כי פרשת העובדות הנטענת בכתב האישום איננה נותנת ביטוי למרכיבי העבירה המיוחסת, והרי זהו מן המבחן בטענה מקדמית מסוג זה.

אתכבד להפנות את ההגנה ,בין היתר, לספרו של י. קדמי / על סדר הדין בפלילים /חלק שני/ 2009/עמ' 1293 ואילך , ולצורך הענין לעמ' 1297 (שם), על כי תכליתה של הטענה המקדמית דנן היא להבטיח דיון הוגן ולמנוע קיפוח הגנתו של הנאשם , ולא לשמש "הגנה" בפני הרשעה.

אינני רואה כי מתקפחת זכותו של הנאשם להליך ולדיון הוגן.

אין ביד לדעת האם יעלה בידי התביעה לעמוד בסופו של יום ,בעקבות דיון הוכחות, בנטל ההוכחה המוטל עליה , אך כן יש בידי לקבוע שהעובדות המתוארות בכתב האישום כן מהוות עבירה באם יוכחו.

כידוע , המבחן לצידקתה או לאי צידקתה של הטענה המקדמית דנן הוא מבחן אשר בהצבת השאלה האם בהנחה שהנאשם היה מודה בכל העובדות המפורטות בכתב האישום היש או אין בכך בסיס נאות להרשעה בעבירה המיוחסת לו.

בשים לב לכתב האישום שבפני בתיק זה אין לומר כי זהו המקרה שבו באם היה הנאשם מודה בעובדות אזי לא היה בכך כביכול בסיס להרשעתו.

הנה כי כן , אין יסוד לקבלת הטענה המקדמית אשר לפי סעיף 149(4) לחסד"פ.

באשר לטענה המקדמית עפ"י סעיף 149(10) לחסד"פ הרי שכאן מבקשת ההגנה כי אתייחס ואקבע ,טרם שמיעת ראיות, כי עדותו של מתלונן איננה ראויה להסתמכות, כי נעשתה לטעמה של ההגנה חקירה רשלנית של נסיבות התאונה, וכי עלי לקבל לידי ולהתחשב באשר נקבע בבית משפט השלום בהרצליה במסגרת תביעה אזרחית.

אשיב להגנה בהקשר זה כי ראשית אין בטענותיה לענין משקל עדויות ומשקל חומר ראיות אלא לבוא במסגרת סיכומים לאחר שמיעת ראיות , ושנית כי בקשתה של ההגנה כי אקבל לידי את פסק הדין שניתן בבית המשפט בהרצליה היא בקשה כי תתקבל עדות סברה.

אינני מוצא כי הגשת כתב האישום בתיק שבפני או ניהול ההליך המשפטי שבפני עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטי.

אינני סבור כי התנהגות רשות התביעה במקרה דנן בהגישה את כתב האישום בתיק זה ובעמדתה כי ראוי להביא את המחלוקת לבירור בפני בית המשפט לתעבורה היא התנהגות מעין זו שעפ"י מבחני הפסיקה יש לראותה ככזו שמצדיקה את המצב הקיצוני של אמירה כי יש כביכול לחדול מן ההליך ומבירור העובדות ולבטל את כתב האישום.

כאמור, יתכן כי לאחר שמיעת הוכחות יזוכה הנאשם ויתכן כי יורשע , ואולם רחוקה הדרך לטעמי מלקבוע כי זהו ההליך וזהו המקרה שיש למנוע מן התביעה מלבקש בירור משפטי של העובדות הנטענות בכתב האישום .

הנה כי כן , גם דין הטענה המקדמית לפי סעיף 149(10) לחסד"פ , להידחות .