מ.י. ענף תנועה ת"א נ' והבה

החלטה

בקשה ל"עיון חוזר" בהחלטה שניתנה ביום 24.09.13 בבקשה שהגיש ב"כ המבקש לחישוב פסילה.

המבקש עותר כי הפסילה שהוטלה עליו על פי גזר הדין בתיק זה, תחושב מיום מתן גזר הדין זאת מאחר ולטענתו במועד גזר הדין, רישיונו היה מופקד בביהמ"ש לתעבורה בצפת בתיק אחר. מטעם זה לא הפקיד הנאשם לדבריו רישיון בתיק שבפני ולא ידע לטענתו כי עליו להפקיד תצהיר חליפי להפקדת הרישיון. הבקשה שהוגשה כאמור ל"עיון חוזר" נתמכת בתצהיר של המבקש.

כאמור החלטה בבקשה הראשונה שהוגשה נתתי ביום 24.09.13 ובה דחיתי את הבקשה. כעת הוגשה בקשה נוספת לחישוב הפסילה , הנתמכת בתצהיר, ומכאן החלטה זו.

סעיף 42 לפקודת התעבורה קובע כדלקמן:

"(א) פסילה שהטיל בית משפט מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לפי פקודה זו תחל ביום מתן גזר הדין, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת.

(ג) בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במניין:

(1) התקופה שחלפה עד מסירת הרישיון לרשות שנקבעה על כך בתקנות ובדרך שנקבעה.

(2) תקופה שבה נשא בעל הרישיון עונש מאסר על העבירה

שבגללה נפסל כאמור".

תקנה 556 לתקנות התעבורה משלימה את סעיף 42(ג) לפקודה, ומפרטת מהי החובה החלה על נאשם שרישיונו נפסל. התקנה קובעת, כי על נאשם כזה להמציא - "את רישיון הנהיגה שלו לאותו בית המשפט שהורה על פסילתו מיד לאחר שהודע לו על הפסילה".

כבר נפסק לא אחת, כי יש ליצור הבחנה בין התוקף הנורמטיבי של הפסילה, לבין חישוב תקופת הפסילה ותחילת מועד מניינה של הפסילה, כפי שנקצבה על ידי בית המשפט. הפסילה נכנסת לתוקף מיד ואילו חישוב תקופת הפסילה מתחיל רק מיום בו הופקד רישיון הנהיגה בתיק בית המשפט בו ניתן גזר הדין (רע"פ 9237/99 רונן מאיר נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו])

תקנה 557 (ה) שנכנסה לתוקף ביום 30.03.11, קובעת כי:

"המציא בעל הרישיון את הרישיון לרשות לפי חלק זה, וחלה עליו, בשל פסילה אחרת, חובה להמציאו פעם נוספת לרשות לפי חלק סה, ימציא לה אישור על ההמצאה הקודמת, שנתנה לו הרשות שלה המציא את הרישיון, ומירוץ תקופת הפסילה הנוספת לא יתחיל לפני שהמציא את האישור כאמור"

מכלל האמור עולה החובה להמציא רישיון נהיגה למזכירות בית המשפט שהורה על הפסילה לאחר שהודע לבעל הרישיון על הפסילה, גם אם הרישיון מופקד בבימ"ש אחר או אך אם הרישיון פקע.

[ראה: רע"פ 4446/04 ניסים ביטון ואח' נ' מ"י [פורספ בנבו] (06.10.05) ; רע"פ 6696/07 אנה קנטור נ' מ"י [פורסם בנבו] (07.08.07) ]

ברע"פ 8317/10 מאיר כהן ני מ"י [פורסם בנבו] (08.02.11), נקבע כי חובה על בעל רישיון שרישיונו נפסל ורישיונו מופקד כבר בבימ"ש, לבצע תחליף הפקדה גם בפני בית המשפט שגזר עליו את הפסילה הנוספת, מחדש, ואין די בהפקדה הראשונה בלבד.

ולענייננו: בכל מקרה ואין בידי הנאשם רישיון נהיגה בתוקף, הכלל הנוהג בבית המשפט לתעבורה מאז ומתמיד הוא כי במקרה כזה על הנאשם להפקיד תצהיר בדבר פקיעת הרישיון, ערוך על פי לפקודת הראיות, זאת כתחליף להמצאת רישיון הנהיגה. מניינה של הפסילה יחל רק מיום הפקדת תצהיר חלופי להפקדת הרישיון, במזכירות ביהמ"ש.

בבקשה ובתצהיר שהוגשו כעת , טוען המבקש כי ידע על גזר הדין עוד ביום 20.09.13 מיד ביום שפיטתו בהעדר. המבקש לא מציין כיצד ובאיזה דרך נודע לו על שפיטתו בהעדר וכיצד ייתכן כי ידע באותו יום על הפסילה למרות שלא התייצב לדיון. המבקש לא מספק הסבר מדוע הוגשה הבקשה לחישוב פסילה זמן ניכר אחרי גזר הדין.

סיכומו של דבר, לאחר עיון בבקשה ובנימוקיה אני מוצא כי לא נגרם למבקש כל עיוות דין.