מ.י. ענף תנועה ת"א נ' דזורלשוילי

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין אי ציות לאור אדום ברמזור ונהיגה בקלות ראש תוך גרם חבלה ,עבירות בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 וסעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961, בקשר עם סעיף 38(2) לפקודה.

לפי עובדות כתב האישום, ביום 16.08.2008, סמוך לשעה 08:50, נהג הנאשם מונית פורד (להלן מונית או מונית שירות) בת"א-יפו, ברחוב חיל השריון מתחת לגשר המערבי, מכיוון מזרח לכיוון מערב והתקרב לצומת עם רחוב גולומב. הצומת הנ"ל מרומזר ומערכת הרמזורים פעלה כתקנה. אותה שעה נהג רחמים אבוטבול (להלן- הנהג המעורב) ברכב פיאט (להלן –רכב פיאט)) ברחוב חיל השריון מכיוון צפון לכיוון דרום, מימין כיוון נסיעת הנאשם ונכנס לצומת, בחסות האור הירוק, שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו ושני כלי הרכב התנגשו. כתוצאה מהתאונה נחבלו הנהג המעורב, נוסעים ברכבו ונוסעת במונית וכלי הרכב המעורבים ניזוקו.

הנאשם כפר במיוחס לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העידו:

נועם לוי, בוחן תנועה (ע.ת.1) (להלן – הבוחן), במסגרת עדותו הוגשו המסמכים בעריכתו: דו"ח בוחן (ת/3), לוח צילומים(ת/4), תרשים (ת/5), תכנית רמזורים (ת/6), תרשים צומת (ת/7), דו"ח פעולה (ת/8) וכן הודעת הנאשם תחת אזהרה (ת/9).

רחמים אבוטבול, הנהג המעורב (ע.ת.3).

חואניטה לופז, נוסעת במונית הנאשם (ע.ת.4) (להלן – גב' לופז), במסגרת עדותה הוגשה תעודה רפואית (ת/1) וסקיצה שערכה בבית המשפט (ת/2).

בהסכמת הצדדים הוגשו דו"ח הפעולה של השוטר רחמים כהן (ת/10), הודעת עדת התביעה (ת/11) וכן הודעת הנאשם תחת אזהרה (גם מסומן ת/11 ,ויקרא להלן- ההודעה השנייה).

מטעם ההגנה העידו הנאשם ואשתו, גב' טיה דזורלשוילי, אשר עדותה אינה קשורה לנסיבות התאונה.

לאחר ששמעתי את הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש להרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, מנימוקים אלה :

בעדותה בבית המשפט, הנוסעת במונית בעת קרות האירוע, הגב' לופז, חזרה על עיקרי האמור בהודעתה במשטרה. העדה עובדת זרה מהפיליפינים וביום האירוע הייתה בדרכה לעבודתה. לגרסתה, ישבה במונית במושב הימני מאחורי הנאשם, והבחינה בעייפותו, מאחר ועיניו נעצמו מידי פעם. כך גם מסרה בהודעתה "הנהג היה כמו נרדם עיניים שלו נעצמו והאוטו קצת מסתובב בכביש והוא פותח וסוגר עיניים כמו עייף כזה" (ת/11, ש' 3-4). היא התביישה להעיר לו, ושמה לב שהנאשם המשיך בנסיעתו חרף האור האדום ברמזור, מה שהוביל לתאונה עם הרכב המעורב. כך גם מסרה בהודעתה במשטרה "מה שאני יודעת שהיה אור אדום והמונית נסע באדום" (ת/11, ש' 20-21). העדה המשיכה לטעון בעקשנות, גם לנוכח חקירתו הנגדית של ב"כ הנאשם, כי הנאשם נסע באור אדום. ב"כ הנאשם העלה סברה לפיה דברי העדה הינם תוצר פרי כעסה על הנאשם, על כי לא התפנה לעזור לה כשנפלה מהמונית לאחר התאונה. העדה השיבה שאמנם אחרי התאונה כעסה על הנאשם, אך לדבריה מדובר בתחושה טבעית לנוכח נפילתה וחוסר התייחסותו אליה. היא לא המשיכה לכעוס עליו, מאחר ואין לה כל היכרות עמו. יוטעם כי כאשר נשאלה העדה האם הנאשם נסע בצומת במהירות, היא השיבה "המונית לא נסעה כל כך מהר, אבל בגלל שהוא סגר עיניים ונראה עייף, הייתה תאונה.". מכאן ניתן ללמוד כי העדה לא ביקשה להעליל על הנאשם, אלא העידה את אשר ארע במדויק.

ההגנה טענה בסיכומיה כי העדה לא זכרה את פרטי האירוע, שהרי בעדותה הודתה כי "אולי לא זכרתי את כל הפרטים... " (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 13), אך גם על פי הציטוט שהביאה ההגנה וכן על פי המשך דבריי העדה "אבל כל מה שאמרתי היה אמת" (עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 13), מתבקשת המסקנה, כי ייתכן ולא זכרה את כל הפרטים, אך די בדברים שזכרה, כדי לשפוך אור על התרחשות האירוע.

כזכור, העדה טענה כי הנאשם היה מאד עייף ועיניו נעצמו מדי פעם. חיזוק לעדותה ניתן למצוא בהודעת הנאשם השנייה. נבהיר כי התאונה התרחשה ביום שבת בבוקר. הנאשם מסר בהודעתו כי לא עבד בשעות היום ביום שישי, אולם בשעה 23:00 בלילה החל לעבוד. לדבריו עבד עד לשעה 03:00 לפנות בוקר, ולאחר שישן פחות משלוש שעות, חזר לעבוד על המונית בשעה 06:00 בבוקר.

בעניין זה עוד אדון.

בעדותה טענה העדה כי "כשהתקרבנו היה צהוב אבל כשהגענו לקו היה אור אדום והוא המשיך".

אין חולק כי הנאשם נכנס לצומת בנסיעה רצופה.

זאת ועוד, בחינה של תכנית הרמזורים מלמדת כי זמן קצר לאחר שהאור בכיוון הנאשם מתחלף לאדום, האור בכיוון נסיעת הנהג המעורב מתחלף לירוק.

מכאן אנו למדים כי גרסת התביעה מתיישבת עם תכנית הרמזורים של הצומת.

הנהג המעורב, מר רחמים אבוטבול, העיד כי הוא ושני נערים צעירים שנסעו עמו ברכב חזרו משוק החיות בכפר קאסם. בהגיעם לצומת חיל השריון, הוא עצר עקב אור אדום. הוא המתין עד שהאור התחלף לירוק ואז החל בנסיעה. אחרי שנסע מרחק של כשני מטרים, הרגיש "זעזוע באוטו" (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 26),והבין שמדובר בתאונה. לדבריו, לא היו חילופי דברים בינו לבין הנאשם, למעט שאלה שהפנה לנאשם כיצד זה נסע באור באדום , אך הנאשם נמנע מלהשיב.