מ.י. ענף תביעות מחוז שומרון ויהודה נ' אינגדאו ואח'

החלטה לעניין הנאשם 1

הרקע:

1.הצדדים הודיעו ביום 9.12.09 כי הגיעו להסדר טיעון בו הוסכם כדלקמן:

א. כתב האישום יתוקן.

ב.הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן, וייקבע שביצע את העבירות הבאות:

(1)הפרעה לשוטר, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

(2) בריחה ממשמורת חוקית, עבירה לפי סעיף 257(2) לחוקהעונשין.

ג.יתבקש תסקיר של שירות המבחן.

ד.המאשימה עומדת על הרשעה, ומאסר על תנאי.

ה.ההגנה תבקש לסיים את התיק ללא הרשעה.

2.היום מונחים לפניי שלושה תסקירים מתאריכים 26.1.10, 5.5.10, 20.12.10 (להלן: "התסקירים"). המלצת שירות המבחן היא לסיים את התיק ללא הרשעה ולהסתפק בשירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות.

3.ההגנה מבקשת לסיים את התיק ללא הרשעה, כפי שממליץ שירות המבחן, מהנימוקים האלה:

א.       מדובר באדם נורמטיבי שמעד.

           ב.        הנאשם לוקח אחריות ומביע חרטה.

ג.        הנאשם למד לקח ובהתחשב בכך שהמקרה אירע בשנת 2004ומאז לא נפתחו לנאשם תיקים נוספים.

ד.מדובר באדם צעיר שכל עתידו לפניו והרשעתו עלולה לפגוע בסיכוייו.

4.המאשימה מבקשת להרשיע את הנאשם ולגזור לו מאסר מותנה.

 דיון

5.        השיקולים להרשעה או לאי הרשעה אינם קבועים ואינם נוקשים, וטוב שכך הדבר. המחוקק התכוון ליתן בידי בית המשפט כלי נוסף לסיומו של אירוע פלילי, ומטבע הדברים כלי זה עשוי להקל עם נאשמים כאשר ההרשעה תגרום להחמרת יתר.

6.אין עוררין על הכלל האומר שבדרך כלל צריך המשפט הפלילי להסתיים בזיכוי או בהרשעה. הסמכות הנתונה לבית המשפט לסיים תיק ללא הרשעה יפה רק למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. בעניין זה ראה ר"ע 432/85 רומנו נגד מדינת ישראל, תקדין עליון 85(ד) עמ' 737; ע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש ואח' נ(3) פ"ד 682; וע"פ 2083/96 תמר כתב נגד מדינת ישראל (פ"ד נ"ב(3) 337). בתיקים אלה מונה בית המשפט העליון את השיקולים לסיומו של תיק בדרך החריגה המבוקשת.