גזר דין
הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של נסיון הסעת שב"ח, לפי סעיף 12א' (ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, נהיגה פוחזת של רכב, לפי סעיף 338(1) לחה"ע, הסעת נוסעים בשכר, הסעת נוסעים מעל למותר, הסעת נוסעים ללא חגורת בטיחות, ונהיגה בפסילה, ללא רשיון וללא ביטוח. זאת, בכך שביום 7.2.09 הגיע למחסום 109 מכיוון איו"ש לכיוון ישראל כשהוא נוהג במשאית, בארגז המשאית היו חבויים 19 תושבים פלסטינאים ללא היתר שהיה בישראל, שאותם ניסה הנאשם להכניס לישראל תוך הטעיית כוחות הבטחון. המוסעים הוסעו בניגוד לתקנות התעבורה, ללא חגורות בטיחות, ללא מושבים ובניגוד למספר הנוסעים המותר בכלי הרכב, וזאת תמורת תשלום של 250 ₪ מכל מוסע. הנאשם היה מצוי בתקופת פסילה מלנהוג, לאחר שרשיונו נפסל ל-45 יום והוא הפקיד את הרשיון בבית המשפט ביום 11.1.09.
הנאשם הינו בן 43 שנים, ללא עבר פלילי אך לחובתו 86 הרשעות קודמות בתחום התעבורה. מתסקיר שניתן בעניינו עולה כי הינו גרוש ואב לשלושה, מתגורר בבית הוריו. מוצאו במשפחה נורמטיבית ותומכת, ולדבריו מקיים קשרי הורות תקינים על ילדיו. שרת שרות צבאי מלא כטכנאי מטוסים, שוחרר ממילואים עקב בעיה רפואית, ולאחר שחרורו מצה"ל השתלב בעקבות אביו בעסקי שחיטת ושיווק עופות. בשנים האחרונות בעל עסק עצמאי.
בפני שירות המבחן לא נטל הנאשם אחריות לעבירות בהן הורשע. שלל את המיוחס לו וביטא עמדה קורבנית. הדגיש את תפקודו התקין טרם המעצר ואת החוייה הקשה של המעצר. לאור עמדתו זו של הנאשם, נמנע שירות המבחן מהמלצה.
יצויין בהקשר זה כי הנאשם הגיש, פעמיים, בקשות לחזרה מהודאה אשר נדחו על ידי ולא אחזור במסגרת גזר הדין על תוכנן.
ב"כ המאשימה הדגישה את חומרת העבירה, את המספר הגדול של השב"חים שניסה הנאשם להכניס לישראל, ואת הסיכון התעבורתי שיצר בהתנהגותו הפזיזה, על ההשלכות הרות האסון שהייו עלולות להגרם אילו התרחשה תאונה ואותם פלסטינאים היו נפגעים בה. היא הפנתה לפסיקה לפיה נגזרו עונשי מאסר ממושכים בפועל, שלא לריצוי בעבודות שירות, בעבירות של הסעה, או נסיון להסעה, של מספר גדול של שב"חים בתמורה כספית, בתוך ישראל או לתוכה.
ב"כ הנאשם ציין כי שינוי המדיניות לגבי עבירה ראשונה של הסעת שב"חים, הגם שאינו חל על מקרהו של הנאשם מבחינת מספר המוסעים ואופן הסעתם, משליך לקולא על רף הענישה הראוי בתיק זה. הסניגור עמד על כך שלנאשם אין אופי עברייני ותפקודו היה נורמטיבי בכל תחומי החיים עד להסתבכות הנוכחית. הסניגור הציג פסיקה, בה נגזרו עונשי מאסר קצרים, לריצוי בעבודות שירות, על מסיעי שב"חים, גם כאשר מספר המוסעים היה גדול.
דיון
הנאשם הורשע בעבירות חמורות. הנסיון להכנסת מספר גדול – 19 תושבי הרשות הפלסטינית שאין בידיהם היתרי כניסה ושהיה כדין – לתוככי ישראל, מסכן את תושבי מדינת ישראל. אין לדעת, והנאשם עצם עיניו ואטם לבו לשאלה, האם בין אותם פלסטינאים קשי יום המבקשים לשבור מטה לחמם, מצויים מי שבלבם כוונות זדון, המבקשים לפגוע בבטחון המדינה או ברכוש תושביה. רשויות החוק והבטחון עושות ימים כלילות בהגנה על תושבי המדינה, בין היתר בדרך של סינון כניסתם של תושבי הרשות הפלסטינית לתחומי המדינה, ורק הראויים לכך מבחינה בטחונית מורשים להיכנס.
הנאשם ניסה לשים לאל מאמצים אלה, תוך שהוא מסכן הן את אזרחי מדינת ישראל, והן את חייהם של התושבים הזרים עצמם, בכך שהסיעם כשהם דחוסים בתוך ארגז משאית להובלת מטענים ולא לבני אדם. בתוך כך ביצע עבירות תעבורה חמורות, כאשר עברו המכביד בתחום התעבורה מלמד על זלזולו בחוק ובבטיחות המשתמשים בדרך, ברכבו ומחוצה לו. המניע למעשיו היה בצע כסף – 250 ₪ מכל מוסע ובסה"כ כ-5,000 ₪ לנסיעה בודדת (!).
לא קשה לדמיין את מה שעלול היה לקרות לאותם תושבים, אילו היתה המשאית מעורבת בתאונת דרכים ונפגעת באזור הארגז או מתהפכת, או אילו עוכב הנאשם מסיבה כלשהי ונלקח מהמקום, באופן שאיש לא היה פותח את הארגז בזמן, וכל התושבים החבויים בארגז המטען שלו היו עלולים לקפח את חייהם בצורה אכזרית. בנסיבות הבטחוניות והפוליטיות הנפיצות בהם שרויה מדינת ישראל, אי ספק כי אירוע טרגי כזה היה מוביל להתלקחות של שפיכות דמים ומעשי איבה נגד מדינת ישראל ואזרחיה, שאחריתם מי ישורנה.
לאחר ששקלתי את שיקולי החומרא והקולא, ותוך שימת דגש על הצורך להרתיע את העבריינים הפוטנציאליים המוכנים לסכן את בטחון המדינה ואת חייהם של המוסעים גם יחד, תמורת חופן שקלים, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
12 חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת המעצר שריצה.
8 חודשי מע"ת למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה של הסעת שב"ח.
6 חודשי פסילה בפועל.
6 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירה בה הורשע.
קנס בסך 10,000 ₪ או חודשיים מאסר תמורתו. הקנס ישולם תוך 60 יום.
הודעה זכות הערעור תוך 45 יום.
ניתן היום, כ' אדר א תשע"א, 24 פברואר 2011, במעמד הצדדים.