מ.י. משרד התמ"ת מחלקה משפטית-עו"ז נ' חברת בוקסר את לרנר בע"מ

בפני

שופטת יפה שטיין

גזר - דין

הנאשמת הודתה בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום והורשעה בהתאם להודאתה זו. העבירות בהן הורשעה הן: אי גידור לבטח של חלק מסוכן של המכונה בממרת, עבירה על סעיפים 3(3) לתקנות הבטיחות בעבודה (בטיחות במכונות חקלאיות התשמ"ח – 1988) עבירה לפי סעיף 219 ו-225 לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) תש"ל ואי מסירת תמצית מידע בכתב בניגוד לתקנות 7(א) ו- 15 לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים) התשנ"ט – 1999.

ב"כ המאשימה מבקש לגזור על הנאשמת מחצית מהקנס הקבוע בחוק, דהיינו, 21,800 ₪, וכן התחייבות שלא לעבור על עבירה דומה למשך 3 שנים, זאת בהתחשב מחד, שאין לנאשמת עהרשעות קודמות, ומאידך כי מדובר באישום בו נפגע אדם פיזית, וכי על פי סעיף 225 לפקודת הבטיחות בעבודה - כשמדובר בפגיעת גוף הרי שהעניין חמור יותר.

מנגד מבקש ב"כ הנאשמת להסתפק בקנס נמוך בלבד, וללא התחייבות. על פי הנטען - מדובר בעבירה ראשונה בגין פגיעה בעבודה שארעה מזה 35 שנות עבודתה של הנאשמת. מדובר אמנם במתקן שלא גודר, אלא שאין מדובר כלל במתקן חקלאי אלא בגנרטור, וכי הנפגע ממילא יקבל את מלוא זכויותיו מחברת הביטוח ומביטוח לאומי. גם מחצית מגובה הקנס המכסימאלי ניתן במקרים של רשלנות פושעת – וכאן אין הדבר כן. בנוסף, הדרישה למסירת תמצית המידע בכתב – היא עבירה שולית, באשר בפרקטיה אינה יישימה וכי נראה כי גם אם היה מקבל מידע בכתב - לא היה הדבר עוזר בהכרח למניעת התאונה.

לאחר שעיינתי במלוא החומר בתיק ובהתחשב גם בעובדה שהנאשמת והודתה בעבירות המיוחסות לה ללא דיון, ובהתחשב גם בכך שמדובר בחברה ותיקה שמעולם לא הורשעה בגין עבירות מעין אלו, ובכל טענות הצדדים הריני קובעת כי:הנאשמת תישא בקנס בשיעור של סך של 15,000 ₪, אשר ישולמו ב-15 תשלומים שווים החל מיום 1/10/10. על הנאשמת להמציא לבית הדין תוך 30 יום התחייבות שלא לעבור על עבירה דומות בתוך 3 שנים, וכי אם תעבור על עבירה דומה לעבירות שבכתב האישום תשלם קנס השיעור של 30,000 ₪.לבקשת הצדדים ישלח גזר הדין בדואר.

ניתנה היום, ט"ו אלול תש"ע , 25 אוגוסט 2010, במעמד הצדדים