מ.י. משרד התמ"ת מחלקה משפטית-עו"ז נ' וייס אברהם

גזר דין

1.מר וייס אברהם ("הנאשם") הורשע בשני כתבי האישום [תפ 157/08 ותפ 273/08 ("כתבי האישום")] בעבירות של אי תשלום שכר מינימום ל- 4 עובדים זרים בחודשים 5-7/04, 11-12/04 ו- 1/05, זאת בניגוד לסעיפים 2(א) ו- 14 לחוק שכר מינימום, התשמ"ז – 1987 ("חוק שכר מינימום").

כתבי האישום הוגשו לאחר שהנאשם הגיש בקשה להישפט בגין שני קנסות מנהליים שהוטלו עליו (לפי סעיף 8א(ה) לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו – 1985 ("חוק העבירות המנהליות").

2.בהכרעת הדין מיום 3.10.10 נקבע שהוכח שבחודשים האמורים בכתבי האישום ניכה הנאשם משכרם של העובדים סכומים שלא ניתן להם כל הסבר, באופן שמפחית את שכרם מתחת לשכר המינימום הקבוע בחוק שכר מינימום.

3.ביום 9.11.10 התקיימה ישיבת הטיעונים לעניין העונש ובמסגרתה נשמעה עדת אופי מטעם הנאשם – גב' חוה פורטנוי, ניתנה לנאשם אפשרות לומר את דברו, ב"כ המאשימה הגיש טיעונים בכתב וב"כ הנאשם סיכם טיעוניו..

4.טענות המאשימה, בתמצית:

א. הנאשם ביקש להישפט על אף שלא היה באפשרותו להפריך את פרשת התביעה.

ב. מדובר בעבירה חמורה אשר יש להטיל בגינה עונש משמעותי ומרתיע.

ג. מדובר בעבירה מתמשכת על פני מספר חודשים.

ד. המניע העיקרי של העבירה הינו כלכלי ולכן בהטלת קנס משמעותי יש כדי להרתיע מעסיקים מביצוע עבירות דומות.

ה. מאחר שהוגשה תחילה הודעת קנס, בגינה ביקש הנאשם להישפט, יש להטיל קנס שאינו פחות מסכום הקנס המנהלי שהוטל על הנאשם.

ו. אין להתחשב, לעניין גובה הקנס, בעברו "הנקי" של הנאשם ובנסיבותיו האישיות.

5.טענות ב"כ הנאשם, בתמצית:

א. הקנסות המנהליים הוטלו על הנאשם רק במהלך שנת 2006 וכתבי האישום הוגשו בשנת 2008, כאשר העובדים נשוא כתב האישום עזבו את הארץ כבר בשנת 2005, בסמוך לאחר הביקורת השנייה.

ב. במועדים הרלוונטיים לכתבי האישום, לא הייתה חובה לפרט בתלושי השכר את הניכויים, אלא רק את הסכום והמהות ולא ניתן להחיל על הנאשם תיקון בחוק הגנת השכר שבוצע בשנת 2006.

ג. המשק, אשר הופעל ע"י אביו של הנאשם עד לפטירתו, אז הועבר ע"ש הנאשם- אינו מצדיק את קיומו מבחינה כלכלית והנאשם נאלץ לעבוד בעבודות נוספות כדי להמשיך ולהפעיל אותו כמזכרת חיה לאביו המנוח. העובדה שהנאשם לקח על עצמו להפעיל את המשק, מעבר לכך שגרמה להתדרדרות במצבו הכלכלי, אף הייתה הסיבה לגירושיו מאשתו.

ד. הנאשם ביקש להישפט כיוון שסבר ששילם את שכר המינימום של עובדיו ולכל היותר תעלה טענה של ניכויים שלא כדין, אולם, לנוכח חלוף הזמן, לא עלה בידי הנאשם להפריך טענה זו היות שלא נשמרו המסמכים הרלוונטיים והעובדים עצמם עזבו את הארץ.

ה. עם הנאשם, על אף מצבו הכלכלי הקשה, מתגוררים גם שלושת ילדיו ובת זוגו של אביו המנוח.

ו. לנוכח כל המפורט לעיל, עתר ב"כ הנאשם כי יוטל על הנאשם עונש על תנאי בלבד שכן הטלת קנס, גם מופחת, יביא לקריסה כלכלית של הנאשם ויותיר אותו מחוסר כל.