מ.י. משרד התמ"ת מחלקה משפטית-עו"ז נ' בר חן גיל

החלטה

1.בפני בית הדין בקשת ב"כ המאשימה להגשת תעודת עובד ציבור שהוצאה ביום 12/12/10 וממנה עולה ככל שהובן על ידי בית הדין, כי לעד שהועד היום לא היה אישור שהייה כדין בישראל במועד נשוא הארוע אשר בכתב האישום.

2.סוגייה זו של האישום עלתה בפני בית הדין במועד מוקדם יותר בפרוטוקול הדיון מיום 2/3/10, שם ביקש ב"כ הנאשם להגיש את התעודה, וב"כ המאשימה התנגד, וניתנה החלטה בנוגע אליה (עמ' 15,16 שם). בעניין זה ניתן לומר כי ב"כ המאשימה לא הופתע היום מטענות העד בדבר היותו בעל אישור למסחר, ולכתחילה לא מתקיים התנאי שבעדות העד היה כדי להפתיע את המאשימה.

3.לאור האמור, סבורים אנו כי ככל שסבור היה ב"כ המאשימה שיש בידיו להפריך את עצם הטענה, בדבר כשרות שהותו של העד שקראנה, היה עליו לעשות כן עוד בשלב מתן העדות על ידי הנאשם. טענת ההזמה היום שוללת מהנאשם זכות מהותית ודיונית לבדוק את העניין מטעמו, אולם בכך לא די.

4.טענה להבאת תעודת עובד ציבור תלויה בכך שמסמך כזה שלא נערכה חקירת עורכו הינו בעל תוקף מוגבל. יחד עם זאת מדובר בתעודה של רשות ולכך יש משקל בפני עצמו.

5.מטרתה של עדות הזמה היא לאפשר לבעל דין שפתח בראיות להביא ראיות נוספות כדי לסתור את ראיות הצד שכנגד. הסמכות מסורה לשיקול דעת בית הדין להתיר או לאסור הבאת עדות כזו (דב"ע, בש נב/3-330 יעקב מוטרפלר נ' עיריית אשדוד, תקדין עבודה 93 (1), 933).

6.בנוסף, בנוגע לסדר הדין הפלילי, קובע יעקב קדמי בספרו על סדר הדין בפלילים (חלק שני), עמ' 1500, 85 כי לעניין פגיעה במהימנות של עד ניתנת אפשרות להזמנת תשובותיו כאשר מדובר "בשאלה המתייחסת לעובדה שיש לה השלכה ישירה וקרובה למהימנותו של העד ... אשר אינו כרוך בנשוא האישום – לא תותר חקירה נוספת". (ההדגשה במקור).

עיננו הרואות כי כאשר העניין כרוך בנשוא האישום ואינו עניין צדדי לו כדברי כב' השופט בדימוס קדמי, אזי יש בכך כדי להוות שיקול להתרת עדות מזימה.

7.אין מחלוקת כי העד מר שקראנה התייחס לחוקיות שהותו בארץ בתקופה נשוא כתב האישום. זאת עשה בעמ' 27, שורה 14,15 ושורה 18. כך בשורה 30 ובעמ' 28 שורה 2. דהיינו, הגם שנושא התעודה עלה בדיון הקודם, מכל מקום בדיון בפנינו, חודד העניין, כך גם ניתנה רשות להגיש את האישור נשוא המחלוקת משהשתנו הנסיבות מהחלטתי הקודמת ומשהוצג באמצעות מי ששמו מופיע על האישור.

8.בנסיבות אלה, ניתן לומר כי יש השלכה ישירה וקרובה בעניין תעודת עובד הציבור ביחס לעדות העד. כמו כן ניתן לומר בהרחבה כי היה חידוש נוסף זה בעדותו, המצדיק הזמה לאחריה.

9.מגמתו של בית המשפט העליון היא, לצורך הגשת עדויות הזמה, שלא לחסום את הדרך להבאת ראיות נוספות, על מנת למנוע עיוות דין, הן כזה העלול להיגרם לנאשם והן כזה האמור להיגרם לאינטרס הציבורי.

10.בעניין זה של העסקת עובדים זרים ללא היתר, קובע בית המשפט לא פעם ולא פעמיים כי התכלית העומדת בבסיס העבירה הינה פיקוח על מנת מחד לאפשר תנאי עבודה הוגנים ומאידך מניעת תחרות בעבודה זולה במסגרת דמוקרטיה וחשיבות העניין (ע"פ (ארצי ) 1001/10 מדינת ישראל נ' נפתלי). משכך היא תכלית החוק, הרי שעומד לנגד עיננו גם אינטרס ציבורי שעלינו לשוקלו במסגרת שיקול הדעת שעלינו להפעיל לעניין התרת או איסור ראיית הזמה.

11.שיקול נוסף שעלינו לקחת בחשבון הינו המועד שבו נתבקשה הגשת אותה ראיה. ב"כ המאשימה ביקש להגיש ראיה זו מייד בתכוף לאחר סיום שמיעת העד הרלבנטי, הגם שמדובר בסיום כל מסכת הראיות. מכל מקום, הפסיקה קובעת כי בשיקול הדעת מועד זה הינו לגיטימי אף לפי סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי (עפ 951/80 יצחק קניר נ' מדינת ישראל פד לה (3) עמ' 505). בעניין קניר הנ"ל ניתנה רשות להגשה מסוג זה גם לאחר סיכומים. בית המשפט העליון קובע כי בית דין או בית משפט הדן בפלילי רשאי להשתמש בסמכותו לפי סעיף 150 הנ"ל גם לאחר גמר הראיות ואין כל איסור בכך. זו מסקנתו, ומסקנה זו תואמת את מכלול השיקולים כפי שפרטנו לעיל גם בעניין שלנו.

12.לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי יש להתיר את הגשת תעודת עובד הציבור כעדות הזמה.

13.באשר למשקלה, נותר לבית הדין אותו שיקול דעת הקיים לו ממילא, וכך לשקול בסופו של יום.

תעודת עובד הציבור מוגשת ומסומנת מא/15.

ניתנה והודעה היום ז' טבת תשע"א, 14/12/2010 במעמד הנוכחים.

שרה שדיאור, שופטת

החלטה

1.לאחר שניתנה החלטתי דלעיל, התברר כי אין בידי ב"כ המאשימה מקור של תעודת עובד ציבור, והוא מגיש צילום בפקס בלבד שהמחיקה עליו איננה במקור אלא על עותק הפקס בלורד או בטוש או במשהו כזה, וזאת רואים גם בצד השמאלי של התעודה.

תעודת עובד ציבור כמוהה כתצהיר לכל דבר ועניין, הסיבה היחידה שבגינה לא חוקרים על תעודה כזאת היא בשל ההנחה של חזקת התקינות.