מ.י. משרד התמ"ת מחלקה משפטית-עו"ז נ' אוחיון נדב - לול שירותים ואח'

החלטה

1.בפני בקשת הנאשמים להתיר להם לעיין בחומר החקירה הבא:

כל חומר החקירה שנאסף ו/או נרשם בקשר עם הבירור שנערך אצל נציבות שירות המדינה ו/או מי מטעמה.

כל חומר החקירה שנאסף ו/או נרשם בקשר עם הבירור שנערך על ידי ב"כ המאשימה ו/או מי מטעמה.

כל חומר החקירה שנאסף ו/או נרשם בקשר עם הבירור שנערך על ידי ב"כ המאשימה ו/או מי מטעמה.

גיליונות הרישום הפלילי ו/או המשמעתי הקיימים בקשר עם עדי התביעה 1-6.

כל החומר שנאסף ו/או נרשם ולא נמסר להגנה.

יומן החקירה.

רשימת כל החומר שנאסף ו/או נרשם.

2.הנאשמים מנמקים כי יש להם זכות בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982 לעיין בחומר החקירה המצוי בידי המאשימה וכי החומר הפורט לעיל נמצא בגדרו של חומר חקירה כהגדרתו בחוק.

3.הנאשמים מציינים כי החומר המבוקש קשור בעיקרו לפשיטה שערכה המאשימה במשק 28 במושב שדה דוד השייך לנאשמת 1. עוד מפרטים הם כי יש להם יסוד להניח כי הפשיטה נערכה מטעמים זרים, והם אף פנו בעניין לנציבות שירות המדינה ולמשרד התמ"ת.

4.המאשימה מציינת כי העמידה לעיון הנאשמים כל חומר חקירה שחובה לגלות ולשם ייעול הדיון, לפני משורת הדין, מסכימה היא להעמיד לעיונם מסמכים נוספים. מדובר בשני מכתבים של מר רפי מזרחי, ממונה מחוז דרום, בהתייחסותו לתלונת המבקשים אשר הועברה לראש יחידת הסמך, מר מאיר שפיגלר, ראש יחידת הסמך. מכתבים אלה הועברו לנציבות שירות המדינה ויועמדו לעיון הנאשמים באופן שיוכלו לקבלם במשרדי המאשימה.

5.כמו כן, באשר לגליונות הרישום הפלילי או המשמעתי של העדים, המאשימה גורסת כי כלי לבחינת מהימנות העדים היא החקירה הנגדית ומתנגדת לבקשה.

המסגרת הנורמטיבית

6.הזכות לעיון בחומר החקירה לאחר הגשת כתב אישום קבועה בסעיף 74 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982:

"הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו."

7.המבחן שנקבע לבחינת חומר חקירה חב גילוי הינו מבחן הרלוונטיות.

בית המשפט העליון דן בפסקי דין רבים בנושא חומר החקירה, ולהלן מובאת פסיקתו של כב' השופט רובינשטיין בעניין בבש"פ 3991/05 מדינת ישראל נ' יהודה אוחיון :

"בתמצית, הכללים הנוהגים לעניין חומר חקירה לפי סעיף 74 נדונו רבות בפסיקה; ראו סקירתם בבג"צ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית הדין הצבאי לערעורים, פ"ד נז(4) 625 (השופטת ביניש); וכפי שנקבע שם, גם בעקבות בג"צ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4) 124, 129 (השופט בך), נותרו "שוליים רחבים" לאישורו של עיון גם במקרים שבהם לחומר שבמחלוקת רלבנטיות גבולית בלבד לאישום, ומצוי הוא ב"פריפריה" שלו; ראו גם בש"פ 4157/00 נמרודי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 625 (השופט זמיר). מנגד, והשכל הישר הוא היועץ הטוב לכך, גם אין להפליג יתר על המידה למחוזות רחוקים ושוליים (בג"צ אל-הוזייל, וכן בש"פ 9322/99 מסארוה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 376, 381 (השופטת ביניש)); הפסיקה שואפת להשיג הוגנות כלפי הנאשם, מתוך הגישה כי ככלל עוצמתה של התביעה רבה משלו, וראוי שהגנתו תוכל להתבסס על כל חומר רלבנטי. מבחינה זו דומה שגישתה של מדינת ישראל בפרשנות היא מן המתקדמות;"

הכרעה