החלטה
ביום 11/6/08 הוגש נגד הנאשמים כתב אישום המייחס להם עבירה של העבדת עובד זר בלא היתר. בכתב האישום צויין כי הוא מוגש לאור בקשתו של הנאשם להשפט.
ביום 11/11/08, עוד בטרם התקיימה ישיבה ההקראה הראשונה בתיק, הגישו הנאשמים בקשה לביטול כתב האישום במסגרתה העלו טענות מסוגים שונים ובכלל זה גם הטענה כי בניגוד לאמור בכתב האישום, ההליך דנן לא החל בקנס מנהלי ולא הוגשה כל בקשה להשפט, אלא שמדובר בהליך פלילי יזום.
עוד טענו הנאשמים, כי כתב האישום בעניינם הוגש בלא שקדם לו הליך מנהלי, ללא כל הנמקה, בניגוד להוראות סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות. על פי הנטען הגשת כתב האישום נגועה בחוסר סבירות באשר אין כתבי אישום נוספים כנגד הנאשמים, ואף לא קנסות מנהליים חלוטים. בנוסף עמדו הנאשמים על התנהלותו הכושלת של ב"כ המאשימה דאז, עו"ד נבו, אשר הערים עליהם קשיים בהמצאת חומר החקירה ולא טרח להשיב לפנייתם בכתב במסגרתה עתרו לביטול כתב האישום שהוגש נגדם.
בישיבה שהתקיימה בפני בית הדין ביום 12/2/09 טען ב"כ המאשימה דאז, כי על אף שהחל בבדיקת טענות הנאשמים, נדרשת לו ארכה נוספת על מנת לבדוק את הטענות, ואף ציין כי כבר פנה בעניין זה לגורמים המוסמכים במשרד התמ"ת. לנוכח האמור לעיל ישיבת ההקראה נדחתה ליום 14/7/09.
בדיון שהתקיים ביום 14/7/09 טען ב"כ המאשימה כי מחמת טעות לא התייחס לטענות שהעלו הנאשמים וביקש כי בית הדין יתן לו ארכה בת 14 ימים על מנת למסור את תגובת המאשימה.
משגם בחלוף 14 ימים לא הוגשה כל הודעה מטעם המאשימה, שבו הנאשמים ופנו ביום 23/8/09 לבית הדין בבקשה למתן החלטה בבקשתם לביטול כתב אישום. בית הדין הורה לב"כ המאשימה להמציא את תגובתו לבקשה בתוך 10 ימים. והורה כי דיון בבקשה יתקיים במעמד הצדדים בישיבת ההקראה הבאה.
רק ביום 14/9/09 טרח ב"כ המאשימה להשיב לטענות הנאשמים. בתגובתו הקצרה והלאקונית צויין כי מחמת טעות נכתב בכתב האישום כי הוא הוגש בעקבות בקשה להשפט, עוד נאמר, ללא כל פירוט, כי כתב האישום הינו כתב אישום יזום, מאחר ומדובר בעבירה חמישית של הנאשמת 1.
למרבה הצער לישיבת ההקראה שנקבעה ליום 26/1/10 עו"ד נבו כלל לא התייצב על מנת להבהיר את תגובתו ולפרט את התשתית העובדתית שביסודה. ב"כ הנאשמים, אשר התייצב לישיבה, קיבל יחד עם בית הדין הודעה על כך שהתיק הועבר לטיפול תובע אחר.
בישיבת הקראה שהתקיימה ביום 30/1/11 טען ב"כ הנאשמים כי טרם ניתנה החלטה בבקשה לביטול כתב אישום. לשאלת בית הדין הודיע ב"כ המאשימה דהיום, עו"ד טוניק, כי לנוכח פרק הזמן שחלף, ובשים לב לזכויותיו הדיוניות של הנאשם ולכלל השתלשלות העניינים בתיק, אין בדעתו להוסיף על התגובה שנינתה בשעתו על ידי עו"ד נבו.
ישיבת ההקראה נדחתה איפה לצורך מתן החלטה בבקשה לביטול כתב האישום.
הכרעה
הוראת סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות
תכלית חקיקתו של חוק העבירות המנהליות היתה להעמיד בידי רשויות האכיפה, אמצעי נוסף, בצד הסמכות המוקנית להם ליזום הליכים פלילים, על מנת שיוכלו לפעול באופן יעיל מידתי ואפקטיבי לאכיפת החוק.
אין לכחד כי בפיתוח המסלול המנהלי יש כדי להפחית את העומסים על המערכת המשפטית, ויתרונו המהותי הוא בכך שמבקרים המתאימים, הוא מאפשר יצירת הרתעה כלכלית משמעותית ואפקטיבית, בלא להכתים את מבצע העבירה בכתם של הרשעה פלילית, ותוך השקעת מאמצים נמוכים יחסית מצד רשויות האכיפה.
על רקע האמור לעיל אביא כלשונה את הוראת סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות, קובעת כדלקמן:
15.קביעת עבירה כעבירה מינהלית אין בה כדי לגרוע מסמכותו של תובע להגיש בשלה כתב אישום, כאשר הוא סבור שהנסיבות מצדיקות זאת מטעמים שיירשמו, ובלבד שטרם נמסרה הודעה על הטלת הקנס; סעיף זה אינו גורע מסמכותו של תובע להגיש כתב אישום אם ביקש מקבל ההודעה להישפט על העבירה.
בית המשפט העליון עמד על כך שפרשנות ראויה של הוראות חוק העבירות המנהליות מחייבת, כי בכל הנוגע לעבירה שנקבעה כעבירה מנהלית, דרך המלך תהיה – נקיטת הליך מנהלי, ואילו החלטה של תובע להגיש כתב אישום תהיה החריג לכלל (ראה בגץ 5537/91 אליהו אפרתי נ' כרמלה אוסטפלד, פ''ד מו(3) 501).
עוד קבע בית המשפט בבג"צ 5537/91 הנ"ל, כי החובה להעלות על הכתב את הנימוקים להגשתו של אישום פלילי ("מטעמים שיירשמו") מלמדת, מעצמה, על החשיבות שהמחוקק מבקש ליתן לאותם נימוקים שחובה לרושמם, ואולם בית המשפט העליון הבהיר כי אין מקום שהנימוקים יפורטו בכתב האישום, ודי בכך שירשמו בתיקו של התובע ובלבד שהטעמים יועמדו לעיונו של הנאשם על פי בקשתו.
בעניין דנן מתגובת התביעה לא ברור אם עובר לנקיטת הליך פלילי נשקלה כלל האפשרות להטיל על הנאשמת קנס מנהלי, וגם הטענה כי לחובת הנאשמת 1 עומדות 5 עבירות נטענה בעלמא, זמן רב לאחר שהוגש כתב האישום, בלא שצויינו מועדים, ובאופן שלא איפשר לנאשמים לברר את טענת המאשימה, אשר עומדת בסתירה לנתונים שבידיהם, ואשר פורטו בבקשתם לביטול האישום.