גזר דין
בישיבת הקראה שהתקיימה ביום 22/3/10, בפני סגנית הנשיא כב' השופטת א. סלע הורשע הנאשם, על יסוד הודאתו, בהעסקת שני עובדים זרים ללא היתר, עבירה לפי סעיף 2 (א) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991.
ביום 1/3/11 התייצבו הצדדים בפני, על מנת להשמיע את טיעוניהם לעונש.
ב"כ המאשימה טען כי המדובר בעבירה שבוצעה במסגרת משלח ידו של הנאשם, שהינו חקלאי, וכן הוסיף כי ההליך הפלילי ננקט נגד הנאשם לאחר שבעבר כבר הוטלו עליו קנסות מנהליים ולאחר שהוברר כי ההליך המנהלי לא יצר הרתעה מספקת בעניינו. יצויין כי בהקשר זה לא הוצג בפני בית הדין מידע קונקרטי. לנוכח האמור, בשים לב לכך שמדובר במכת מדינה, והגם שניתן משקל לעובדה כי הנאשם הודה בעבירה המיוחסת לו, ובכך חסך זמן שיפוטי יקר, טען התובע כי יש להטיל על הנאשם קנס בסך 40,000 ₪ בגין כל עבירה (ובסך הכל 80,000 ₪). עוד ציין ב"כ המאשימה כי הקנס המנהלי שנקבע לעבירות בהתאם למועד ביצוען עמד על סך 5,000 ₪ לכל עבירה, וטען כי על פי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, ככלל, משהורשע נאשם בהליך פלילי בגין עבירה מנהלית, לא יפחת הקנס שיוטל עליו מכפל הקנס המנהלי. עוד התבקש בית הדין לטיל על הנאשם התחייבות להמנע מעבירה.
מנגד, ב"כ הנאשם טוען כי נסיבות המקרה דנן מצדיקות לנקוט גישה מקלה עם הנאשם, באשר בענייננו, המדובר בחקלאי המעסיק 13 עובדים זרים על פי היתר. שני העובדים נשוא כתב האישום הם אזרחי תאילנד ששהו בארץ כדין, והגיעו למשקו של הנאשם לאחר ששלושה ימים קודם לכן "ברחו" ממעסיקם הקודם (גרסה זו עולה מעדויותיהם של העובדים נ/1 ו- נ/2 וכן מדו"ח פעולה אשר בו מתועדת שיחה שערך השוטר עם המעסיק הקודם, שהודיע כי איננו מעוניין לקבל את העובדים למשקו). על פי הנטען, בדעת הנאשם היה להסדיר את ניוד העובדים אליו, על רקע מצוקת כ"א שאליה נקלע, ואולם הדבר לא עלה בידו בטרם הביקורת. עוד נטען כי הנאשם, בן 65, הוא אדם נורמטיבי, ללא הרשעות קודמות, כי תרם למדינה בשירות קרבי בצה"ל, בסדיר ובמילואים ובעצם פעילותו כחקלאי, וכי הוא תומך כיום באישתו, לאחר שעברה אירוע מוחי (מסמכים רפואים סומנו נ/7).
הנאשם תמך את טענותיו בפסקי דין שהוגשו על ידו, בהם השית בית הדין על נאשמים שהורשעו בעבירות לפי חוק עובדים זרים, קנסות שהם נמוכים מן הקנס המנהלי הקבוע לעבירות.
הכרעה
בתיק זה עניין לנו בכתב אישום יזום, ולא בהגשת כתב אישום בעקבות בקשת נאשם להשפט. אין חולק על כך, וזו נקודת המוצא לענייננו, כי כתב האישום הוגש לאחר שבעבר ננקטו נגד הנאשם הליכים מנהליים, והוא שילם קנסות, אשר נראה כי לא היה בהם כדי ליצור את ההרתעה הנדרשת.
כידוע, מקום שמדובר בכתב אישום שמוגש בעקבות בקשת נאשם להשפט, מתווה המחוקק מדיניות ענישה ברורה, ולפיה הקנס שיוטל בהליך הפלילי, לא יפחת מהקנס המינהלי שהוטל בגין אותה עבירה אלא מנימוקים שירשמו (ראה סעיף 14 לחוק העבירות המנהליות), ואולם, לעניין גזירת הדין מקום שמדובר בכתב אישום יזום, לא הותוותה מדיניות עונשית בחוק.
לטעמי, משמדובר בהליך פלילי יזום, שהוגש בנסיבות בהן אין זו העבירה הראשונה שביצע הנאשם וכבר הוטלו עליו קנסות מנהליים שלא מנעו אותו מלחזור ולבצע את העבירה, ככלל, מן הראוי שהקנס שיוטל על הנאשם במשפטו, יהיה גבוה באופן משמעותי מהקנס המנהלי הקבוע לעבירה, וכי לא יפחת מכפל הקנס המנהלי.
בענייננו בשים לב למועד ביצוע העבירה, אין חולק כי הקנס המינהלי לכל עבירה בה הורשע הנאשם עמד על סך 5,000 ₪ ואילו הקנס המירבי הקבוע לעבירה בחוק העונשין הוא על סך 116,800.
בענייננו מדובר כאמור בנאשם שאין חולק כי שילם בעבר קנסות מנהלים בגין עבירות דומות, ואולם בהעדר מידע קונקרטי (כמה קנסות שילם, בגין אילו עבירות, מתי בוצעו העבירות), קשה להעריך עד כמה עברו של הנאשם משמש לחובתו. מאידך, נסיבות ביצוע העבירה, כפי שהן עולות ממסמכים שהוצגו לבית הדין אינן מן החמורות ביותר, שכן מדובר בעובדים ששהו בארץ על פי היתר. נסיבותיו האישיות של הנאשם ומצבה הבריאותי של אישתו אף הם מצדיקים הקלה מסויימת בעונש, ומשקל משמעותי נתתי לעובדה שהנאשם הודה בביצוע העבירה בהזדמנות הראשונה, בישיבת ההקראה, ובכך חסך זמן שיפוטי יקר.
על יסוד כל האמור לעיל, ובשים לב לשיעור הקנס המנהלי בתקופה הרלוונטית, החלטתי לגזור על הנאשם קנס ששיעורו כפל הקנס המנהלי בגין כל אחת משתי העבירות.
הנאשם ישלם קנס בסך 20,000 ₪.
הנאשם יחתום על התחייבות שלא לעבור עבירה על סעיף 2(א) לחוק עובדים זרים התשנ"א – 1991, וזאת למשך 3 שנים, שאם לא כן יחוייב בקנס המקסימלי הקבוע בחוק. הנאשם יפנה למזכירות בית הדין על מנת לחתום על התחייבות כאמור, ועל מנת לקבל שובר לתשלום הקנס.
ניתן היום, כ"ו אדר א תשע"א, 02 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.