מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' סקאה רשת מסעדות בינלאומית בע"מ ואח'

הכרעת דין

המאשימה הגישה כנגד הנאשמים כתב אישום בגין העסקה שלא כדין של עובד זר, אזרח ניגריה, בניגוד לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991. הנאשם 2 הואשם אף הוא מכוח אחריות נושא משרה לפי סעיף 5 לחוק.

מהלך ההתדיינות

הנאשמת 1, סקאה רשת מסעדות בינלאומית בע"מ, היא חברה פרטית המפעילה, בין היתר, את מסעדת "יקיניקו טנקה" בהרצליה. המסעדה מצויה בבעלותו של הנאשם 2 ובניהולו.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 3.6.04, בשעה 14:00 לערך, במהלך ביקורת של מפקחי המאשימה במסעדה, נמצא עובד זר, אזרח ניגריה, מר ONUNKWO MADUABUC OKECHUKW, מספר דרכון: 1785609A. העובד נמצא עוסק בעבודות מטבח. על פי כתב האישום, לא היה לעובד היתר כדין לעבודה בישראל. כמו כן, הוא הועסק ללא חוזה עבודה כתוב, מבלי שנערך לו ביטוח רפואי, ומבלי שנמסר לו פירוט על שכר עבודתו. בגין עובדות נטענות אלה יוחסו לנאשמת עבירות על הוראות סעיפים 2 (א), 2(ב)(2),2(ב)(3) ו-2(ב)(7) לחוק עובדים זרים. לנאשם 2 יוחסה אחריות נושא משרה בגין אותן עבירות בהן הואשמה הנאשמת, מכוח סעיף 5 לחוק.

למען הסדר הטוב אציין ששמו של חוק עובדים זרים בעת ביצוע העבירות היה חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א –1991. שם החוק תוקן ביום 1.5.05 (ס"ח תשס"ה מס' 1997 מיום 11.4.2005 עמ' 360).

בישיבת ההקראה שהתקיימה ביום 5.6.11 בפני חברתי כב' השופטת אופירה דגן–טוכמכר, כפרו הנאשמים בסעיפי כתב האישום מלבד בסעיפים 1-2. טענת ההגנה הייתה כי אין המדובר היה בעובד זר אלא באזרח ניגריה ששהה במסעדה "על מנת ללמוד כיצד מנהלים מסעדה".

מטעם התביעה העיד מר ערן הרשקוביץ ששימש, בזמנים הרלוונטיים, מפקח אצל המאשימה. במסגרת עדותו הוגש טופס תיאור מקרה (מש/1); כרטיס ביקור וחשבונית עסקה מיום 3.6.04 (מש/2); טופס רשימת עובדים לפי החוק (מש/3). כמו כן, העיד מטעמה מר דוד קלדרון ששימש, בזמנים הרלוונטיים לאישום, חוקר אצל המאשימה ובמסגרת עדותו הוגשה הודעתו של הנאשם מיום 14.7.04 במשרדי המאשימה (מש/4), תדפיס רשם החברות (מש/5), תעודת עובד ציבור בנוגע לרישומים הקיימים עבור העובד במרשם האוכלוסין (מש/6). מטעם הנאשמים העיד הנאשם בלבד.

דיון והכרעה

כאמור לעיל, בין הצדדים לא היתה מחלוקת שהאדם אזרח ניגריה שזוהה במסעדה על ידי מפקחי המאשימה ביום הביקורת, הוא אותו אדם ששמו צויין בכתב האישום שבו נטען שמדובר בעובד זר שהועסק ללא היתר (להלן: "העובד"). כן לא היתה מחלוקת כי לא היה לו היתר עבודה כדין בישראל, כי לא נערך עבורו חוזה עבודה וביטוח רפואי וכי אף לא נמסרו לו הפרטים המחויבים אודות תנאי שכרו. המחלוקת בין הצדדים היא אך ורק האם היה המדובר ב"עובד" כמשמעותו בחוק עובדים זרים.

לאחר שבחנתי ושמעתי את מכלול הראיות שלעניין, שוכנעתי כי המאשימה הוכיחה מעבר לספק סביר את מכלול יסודות העבירות המיוחסות לנאשמים בכתב האישום. להלן הנימוקים להכרעתי זו.

מפקח המאשימה, מר הרשקוביץ, מסר במפורש בהודעתו מיום 3.6.04 (מש/1), שלא נסתרה בעדותו בבית הדין, כי בביקורת במסעדה שערך הוא ומפקחת נוספת בשם עינת, נמצא על ידם העובד במטבח המסעדה, לבוש בגדי עבודה, ועוסק בטיגון אוכל במחבת. מתוך בגדיו הנקיים הוציא העובד לבקשתם רק צילום דרכון מוקטן, שבירור על פי נתוניו במשרד הפנים העלה כי הינו בעל אשרת תייר מסוג ב/2 שתוקפה עד ליום 16.7.04.

החוק והפסיקה שבאה בעקבותיו קבעה חזקה עובדתית לפיה בנסיבות בהן אדם נמצא מבצע עבודה באתר מסוים' ועבודתו זו משרתת את עסקו של המחזיק באתר, ניתן להסיק כי אותו אדם עבד עבור המחזיק באתר והתקיימו ביניהם יחסי עובד מעביד, אלא אם הוכח אחרת (ע"פ 34770-05-10 שרשבסקי נ' מדינת ישראל (6.10.11); ע"פ 29340-12-10 שי נ' מדינת ישראל (3.11.11)). זאת, בהתאם להוראת סעיף 4א לחוק עובדים זרים הקובעת:

"יראו מחזיק במקרקעין כמי שמעביד עובד זר שנמצא עובד במקרקעין, אלא אם כן הוכיח המחזיק אחרת".  

הנאשם טען כי העובד, שנמצא על ידי מפקחי המאשימה, הגיע יום אחד מיוזמתו למסעדה, וכלשונו "בן אדם שנפל עליי מלמעלה", הציג עצמו כעובד שגרירות ניגריה, והציג בפניו "תעודה שאני ראיתי בה בוודאות שהוא עובד שגרירות ניגריה" (ע' 6, ש' 6; 22). הנאשם הוסיף וטען כי העובד הסביר שהוא "רוצה ללמוד/מעוניין לעבור את החוויה שלראות מה זה וקצת להכיר בישול יפני אסיאתי"(ע' 6, ש' 2). לטענתו, העובד לא היה "עובד", לא לבש מעולם בגדי עבודה, לא דרש או קיבל כל תשלום, והגיע למסעדה "מקטע של בחירה" ורק "מרצונו החופשי" (ע' 6, ש' 19). ברם, עדותו זו של הנאשם אינה עולה בקנה אחד עם הודעתו המוקדמת בפני מפקחי המאשימה, נסתרה בחקירתו הנגדית, מנוגדת לעדות מפקח המאשימה, ואינה נתמכת בחומר הראיות שבתיק, ואפרט:

 ראשית טענתו של הנאשם שהעובד הציג עצמו בפניו כעובד השגרירות הניגרית לא נתמכה בכל ראיה שבכתב. הנאשם טען בחקירתו הנגדית כי העובד הציג בפניו דרכון עליו חותמת המאשרת את היותו עובד שגרירות ניגריה (ע' 7, ש' 12) והוא זוכר "במעורפל" אף שראה חותמת בה צוין ""an employee of the Nigerian embassy (ע' 7, ש' 19). אולם בהודעתו מיום 14.7.2004, הנאשם רק מסר שהעובד "שלף דרכון ניגרי וראיתי שיש לו אשרה בתוקף. שאלתי אותו לגבי אישור עבודה אז הוא אמר לי שהוא עובד שגרירות ניגריה". כלומר, גרסתו של הנאשם בעדותו בבית הדין לא באה לידי ביטוי כלל בהודעתו בה טען רק כי נוכח שלעובד אשרה בתוקף, והוא טען בפניו בעל פה כי הוא עובד השגרירות. לא נטען כלל כי הנאשם מצא בדרכונו של זה אישור מפורש על דבר היותו עובד שגרירות ניגריה. יש להניח כי לו אכן היה כך הדבר, הנאשם היה טוען זו בפני מפקח המאשימה כבר בהודעתו שנמסרה סמוך למועד הביקורת, ולא רק במהלך חקירתו המאוחרת בבית הדין (ע' 7, ש' 21). כמו כן, במכתב הנחזה להיות מכתבו של העובד מיום 13.6.04 (צורף כנספח למוצג מש/4), בו העובד טען לכאורה כי מערכת היחסים בינו לבין המסעדה הייתה מבוססת על הכשרה בלבד ונוצרה על רקע "תשוקתו לבישול", לא נמסר כל פרט אודות מעמדו בישראל, ובכלל זה הטענה כי היה בעל היתר כלשהו לשהייה בישראל מטעם שגרירות ניגריה. זאת ועוד. כפי העולה מעדותו של מר הרשקוביץ, במועד הביקורת, העובד הציג בפני המפקחים רק "צילום דרכון מוקטן על קלף מיוחד". לו אכן היה ברשותו, כטענת הנאשם, דרכון עם אישור דיפלומטי כלשהו על היותו עובד שגרירות ניגריה, חזקה כי היה מציגו בפניהם. בין כך ובין אחרת, בפועל ובהתאם לתעודת עובד הציבור, שלא נסתרה, העובד, אזרח ניגריה, היה בעל אשרת תייר מסוג ב/2 בלבד, ולא היה בעל אשרה דיפלומטית כלשהיא ובכלל זה מטעם שגרירות ניגריה.

 שנית לא שוכנעתי כי הנאשם החליט ללמד את העובד, שהגיע באופן אקראי למסעדה, את העבודה במסעדה יפנית ולהכשירו בענף זה ללא כל תמורה מהטעם כי "היות והוא תושב חוץ ואינו מאיים עליי בתחרות, לא היה אכפת לי ללמד אותו את רזי המטבח היפני" (מש/4; ע' 6, ש' 2; ע' 8, ש' 14). טענתו של הנאשם בהודעתו כי העובד טען בפניו כי "הוא מעוניין ללמוד את המטבח היפני כי לדבריו רצה לחזור עם הידע למדינתו ואולי לפתוח שם איזו מסעדה או משהו" אינה עולה בקנה אחד עם עדותו בבית הדין בעניין זה (ע' 8, ש' 14). מה גם, שטענתו זו התגלתה כבלתי נכונה כבר בהודעתו זו עצמה, במסגרתה הודה הלה כי העובד סייע לו בפועל במסעדה. כמו כן, היא אינה עולה בקנה אחד עם עובדות המקרה שכן בפועל העובד נמצא על ידי מפקחי המאשימה עוסק בעבודות בישול במטבח המסעדה, בהיעדרו של הנאשם ששהה בחו"ל, ולא במסגרת של התלמדות או הכשרה. ואם לא די בכל האמור, הרי שעצם היותו של העובד מתלמד במסעדה המקבל הכשרה בלבד בתחום עיסוקה היא טענה שכלל לא הועלתה במעמד הביקורת על ידי אחיו של הנאשם, שהיה הממונה על המסעדה בעת היעדרו של זה, ואף לא על ידי העובד עצמו. 

 שלישית בניגוד לגרסת הנאשם כי ההתקשרות בינו ובין העובד לא נשאה סממנים כלשהם של יחסי עבודה, והעובד לא עבד אצלו אלא רק "התלמד" במסעדנות מרצונו הטוב של הנאשם וללא כל תמורה, הרי שמהודעתו עצמה עולים דברים אחרים. הנאשם הודה במסגרתה כי העובד קיבל "ארוחות חינם" וכן הודה:

"שהוא תרם לי במידה רבה במסעדה כי הלמידה שלו היא גם עשייה. הרי הוא חייב ליישם בשטח את הלמידה שלו ופה הוא עזר לי בבישול ובשל כך קיבל ארוחות חינם".