מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' ניר משה אחזקות בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשת הנאשמים למחיקת כתב האישום כנגדם מחמת התיישנות.

להלן העובדות הצריכות לעניין:

הנאשמת 1 (להלן- "הנאשמת") הואשמה בעברות הבאות: העסקת עובד ללא תשלום שכר מינימום; העסקת עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מבלי להעמיד לו מגורים הולמים, ומבלי להחזיק חוזה עבודה ומסמכים במקום העבודה וללא מסירת פירוט על שכרו.

הנאשם 2 (להלן- "הנאשם") הואשם מכוח אחריותו כנושא משרה לפי סעיפים 2,14 ו-15 לחוק שכר מינימום תשמ"ז-1987, לפי סעיף 5 לחוק עובדים זרים תשנ"א-1991, ולפי סעיף 24 לחוק הגנת השכר.

העברות המיוחסות לנאשמים בוצעו ביום 9.1.03.

ביום 23.8.06 הוטל על הנאשמת קנס מנהלי בגין העברות המיוחס בסעיף 2, וביום 21.9.06 הגישה הנאשמת בקשה להישפט.

כתב האישום הוגש ביום 27.10.08, ותוקן ביום 9.9.12 .

טענות הנאשמים בתמצית

הנאשמת טוענת כי יש להחיל על העבירות המנהליות את סעיף 225 א' לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982 (להלן- החסד"פ), ולקבוע כי לא יוגש כתב אישום על עבירה למעלה משנה מיום ביצועה.

הנאשמת עמדה על הדמיון הרב בין עבירות הקנס לעבירות המנהליות והפנתה להחלטה בתיק ע"ז 2171-09 מדינת ישראל נ' לוי אלברט, שניתן ביום 21.3.13 (להלן- "עניין אלברט"), והחילה את סעיף 225א' לחסד"פ על עבירות מנהליות. הנאשמת הטעימה כי בעניינו הקנס המנהלי הוטל כ-3 שנים לאחר ביצוע העבירה דבר שאינו סביר.

הנאשם מבקש לבטל את כתב האישום כנגדו, היות וכתב האישום הוגש למעלה מחמש שנים לאחר ביצוע העבירה המיוחסת לו. הנאשם הטעים כי לא חל כל אירוע מנתק שכן כל האירועים שהתרחשו בתיק מיום ביצוע העבירה נוגעים לנאשמת בלבד.

טענות המאשימה בתמצית

תקופת התיישנות העברות המיוחסות לנאשמים, על פי פסיקת בית הדין הארצי, הינה 5 שנים מיום ביצוע העבירה, והטלת הקנס המנהלי הינה כמוה כהעמדה לדין. המאשימה הפנתה ע"פ 24/09 מדינת ישראל נ' ארמי, ניתן ביום 7.11.11.

לעניין החלטת אלברט, טענה המאשימה כי ההלכה שנקבע בו אינה מחייבת, צפויה להליכי ערעור ועומדת בסתירה להלכה שנקבע בבי"ד הארצי.

לגבי הנאשם טוענת המאשימה כי כתב האישום בעניינו נלווה לאישומה של הנאשמת ולכן לא חלה התיישנות בעניינו.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, דעתי היא כי יש לקבל את טענות הנאשמים באופן חלקי, כך שכתב האישום כנגד הנאשם 1 יימחק ואילו כתב האישום כנגד הנאשמת 2 יוותר על כנו. את טעמי אפרט להלן.

המחוקק הבחין במפורש בין עבירות מנהליות, לגבם חוקק חוק העבירות המנהליות לבין עבירות ברירית קנס, לגבם חוקק פרק ז' לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982 (להלן- החסד"פ).

תיקון 4 לחוק העבירות המנהליות שהתקבל ביום 11.11.02, הוסיף את סעיף 22א שקובע את סיווג העבירה והתיישנותה כדלהלן: