מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' יוסף

גזר - דין

1.הנאשם הורשע בהעסקת עובד זר, עבירה על פי סעיף 2(א)(1) ו- (2) לחוק עובדים זרים התשנ"א-1991 (להלן: "חוק עובדים זרים").

2.הנאשם העסיק את העובד ביום 17.2.05, במסגרת משלח ידו, עת ביצע בניית שלד וטיח של תוספת קומה מעל גן ילדים בפתח תקוה.

3.בניית הגן בוצעה עבור עמותת "מנחת יהודה" (להלן: "העמותה").

4.העובד הזר הינו תושב הרשות הפלסטינית.

5.תחילת ההליכים בשנת 2008 עת הוגש כתב אישום נגד העמותה.

במועד ההקראה התייצב הנאשם וטען שבכוונתו לקחת אחריות לאירוע.

בוצעה השלמת חקירה והוטל על הנאשם קנס מנהלי.

הנאשם ביקש להישפט ובעקבות הבקשה הוגש כתב האישום.

6.הקנס המקסימלי הקבוע בחוק בגין העבירה הינו 116,800 ₪.

הקנס המנהלי במועד ביצוע העבירה הינו 10,000 ₪.

7.ב"כ המאשימה מבקש להטיל על הנאשם 70% מהקנס המקסימלי.

8.הנאשם מבקש שלא למצות איתו את הדין לאור העובדה כי חלפו 5 שנים ממועד העבירה עד למועד הגשת כתב האישום.

לו היו מטילים את הקנס סמוך למועד ביצוע העבירה היה בכוחו לבטל את הקנס.

עוד הוסיף כי מצבו הכלכלי קשה מנשוא וכי הוא אב ל- 5 ילדים וכי הוא מתפרנס מעבודות מזדמנות ואשתו אינה עובדת.

אחיו של הנאשם הוסיף כי למרות מצבו הכלכלי של הנאשם הוא "האבא" היחיד במשפחה ותומך בכל מי שנזקק.

9.העבירה שבה הורשע הנאשם הינה עבירה חמורה המחייבת ענישה מרתיעה.

כבר נפסק כי העסקת עובדים זרים ללא היתר הופכת לבעיה מוסרית וחברתית ולפיכך אין להטיל קנס סמלי או נמוך מבלי שמתקיימים נימוקים מיוחדים (ע"פ 1001/01 מדינת ישראל – נפתלי ניסים פד"ע לח 145).

10.כתב האישום הוגש לאחר בקשת הנאשם להישפט. אין לתת יתרון למי שלא שילם קנס, נשפט והורשע על פני מי ששילם את הקנס ללא משפט.

סעיף 14 לחוק העבירות המנהליות תשמ"ו-1985 קובע: