מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' חב' רימס אינטרנשיונל בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה מטעם הנאשמים, לבטל את כתב האישום שהוגש נגד נאשם 2 מחמת התיישנות.

אין חולק כי העבירה המיוחסת לנאשם 2, עבירה לפי סעיף 5 לחוק עובדים זרים, תשנ"א - 1991, הינה עבירה מסוג עוון, שתקופת ההתיישנות שנקבעה לה, עומדת על 5 שנים.

לטענת נאשם 2 העבירה המיוחסת לו בוצעה ביום 23/7/03 ואילו כתב האישום נגדו הוגש רק ביום 7/1/09, בחלוף למעלה מחמש שנים ממועד ביצוע העבירה. נאשם 2 גורס כי גם ממועד החקירות האחרונות, ועד למועד הגשת כתב האישום חלפה תקופת ההתישנות הקבועה בחוק. עוד קובל נאשם 2 כי הוגש נגדו כתב אישום, מבלי שהושת עליו קודם לכן קנס מנהלי, ומבלי שניתנה לו הזדמנות "לכפר" על העבירה בתשלום קנס מנהלי.

ב"כ המאשימה מציין כי הקנס המנהלי בגין העבירה המפורטת בכתב האישום הוטל על הנאשמת 1 ביום 1/11/05. הנאשמת 1 פנתה למאשימה בבקשה לביטול הקנס ביום 7/12/05 וביום 15/8/06 נשלחה אליה הודעה בדבר דחית הבקשה.

על רקע האמור לעיל, ביום 24/7/06 הונפקה תעודת עובד ציבור לתיק, בנוגע למעמדו של העובד נשוא כתב האישום, וביום 4/5/08 הוגש כתב האישום נגד נאשמת 1. בשלב מאוחר יותר, ביום 7/1/09 ביקשה המאשימה לתקן את כתב האישום על דרך צירופו של הנאשם 2.

לטענת ב"כ המאשימה, על פי הוראות סעיף 22א לחוק העבירות המנהליות, הטלת הקנס המנהלי כמוה כהגשת כתב אישום, ומאחר שהקנס על הנאשמת 1 הוטל כשנתיים וחצי לאחר ביצוע העבירה, יש בכך כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות.

עוד טוען ב"כ המאשימה, כי הנפקת תעודת עובד ציבור היא פעולת חקירה שיש בה, כשלעצמה, לעצור את מרוץ ההתישנות.

במחלוקת שבין הצדדים, עמדתי היא כי הדין עם המאשימה.

אין חולק, כי מלכתחילה סברה המאשימה כי בנסיבות העניין ניתן להסתפק בהטלת קנס מנהלי על הנאשמת 1, ולהמנע מנקיטת הליכים פלילים כנגד מי מהנאשמים. מטבע הדברים, משמעות הבחירה באפיק המנהלי, בנסיבות העניין, היתה כי הנאשם 2 לא היה אמור ליתן את הדין, בדרך כלשהי בגין העבירה המיוחסת לנאשמים, וזאת מחמת שתקנה 1 לתקנות העבירות המנהליות (קנס מנהלי – עובדים זרים), התשנ"ב-1992 איננה מונה עבירות של נושא משרה, עם רשימת העבירות שבגינן ניתן להטיל קנס מנהלי.

ואולם, לאחר שהוברר כי אין בדעתה של הנאשמת 1 לשלם את הקנס המנהלי שהוטל עליה, ולאחר שהמאשימה השלימה את החקירה והגישה נגדה כתב אישום, סברה המאשימה כי העברת העניין לפסים של ניהול משפט פלילי נגד הנאשמת 1 מצדיקה את צירופו של נאשם 2 לכתב האישום.

יאמר מיד, כי העבירה המיוחסת לשני הנאשמים, נוגעת למסכת עובדתית אחת, והחקירה שהתבצעה בעניין היא חקירה אחת. פעולות החקירה שבוצעו לביסוס אשמתה של נאשמת 1 הן אותן הפעולות הנדרשות לביסוס אשמתו של נאשם 2, באשר אחריותו של הנאשם 2 לביצוע עבירה כרוכה בהרשעתה של נאשמת 1 בעבירה של העסקה שלא כדין, והיא נגזרת ממנה.

כפי שעולה מהבהרות התובע, ביום 24/7/06 הונפקה תעודת עובד ציבור לתיק. תעודת עובד ציבור בדבר מעמדו של העובד נשוא כתב האישום בעת ביצוע העבירה, היא ראיה רלוונטית ביותר לבירור האשמה בתיק שעניינו העסקת עובד בלא היתר, ולכן המדובר בפעולת חקירה משמעותית, שהיא בבחינת "אירוע מנתק" כמשמעו בסעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי.

כתב האישום נגד נאשם 2 הוגש בחלוף כשלוש וחצי שנים למן פעולת החקירה שתוארה לעיל, ולפיכך הגשתו איננה נגועה בהתיישנות.

אני נוטה לחשוב כי בנסיבות העניין, גם משלוח הודעת הקנס המנהלי לנאשמת 1 עשויה להחשב כפעולה מנתקת לעניין נאשם 2, וזאת על יסוד פרשנות תכליתית של הוראת סעיף 22א לחוק העבירות המנהליות, ואולם, לנוכח קיומה של פעולת חקירה כמפורט לעיל, אין צורך להכריע בכך בתיק זה.

לנוכח האמור לעיל, הבקשה לביטול כתב אישום נדחית.

תשומת לב הצדדים לכך שהתיק קבוע להקראה ליום 27/3/11 בשעה 12:00.

עד למועד הדיון הצדדים יבואו ביניהם בדברים.

ניתנה היום, י"ג טבת תשע"א, 20 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.