מ.י. משרד התחבורה - תביעות משפטיות נ' כוכבי

בפני

שופט עודד מאור

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום מייחס לו עבירות של עשיית שירות במחיר מעל המחיר הקובע- עבירה לפי סעיף 11 (א)(1) לחוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, תשנ"ו- 1996 וכן של

דרישת שכר הסעה שלא בהתאם למה שיראה המונה- עבירה לפי סעיף 4 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ובמוניות) תשל"ד- 1974, בזיקה לתקנה 512(2) ו-(3) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961, עבירה לפי סעיף 39 ב' לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים תשי"ח – 1957.

הנאשם כפר בעובדות הנטענות בסעיפים 3 ו-4 לכתב האישום, והתקיימה ישיבת הוכחות.

המתלוננת העידה בבית המשפט, וציינה שביום 18/06/07 בסביבות השעה 16:00 כשהיא יצאה מדיזינגוף סנטר בת"א ניגשה למונית שעמדה שם, עלתה למונית והנהג הפעיל את המונה.

כשהגיעה הנוסעת ליעדה, גילתה שסכום הנסיעה עלה על הסך של 40 ₪, והתברר לה שסכום זה כולל גם תשלום בגין תוספת.

לכששאלה את הנהג – הנאשם – בגין מה נדרשה התוספת, השיב לה לדבריה כי המדובר בתוספת חריגה בגין נסיעה מתל אביב לבני ברק.

העידה המתלוננת כי המדובר בנסיעה שאותה מבצעת באופן יומיומי, ומעולם לא נגבו ממנה תוספת עבור נסיעה מעיר לעיר והיא לא שמעה על כך.

המתלוננת העידה ששילמה לנהג את דמי הנסיעה כפי שהתבקשו על ידו בסך של 41.90 ₪.

לתיק בית המשפט הוצגה כראיה החשבונית בגין הנסיעה (מוצג ת/1) ממנה עולה שדמי הנסיעה עמדו על 38.60 ₪ וקיימת תוספת בגין נוסף בסך 3.30 ₪ ובסך הכל דמי הנסיעה 41.90 ש"ח.

כאמור, הנאשר כפר בעובדות העיקריות של כתב האישום ובתשובתו לכתב האישום, בישיבת יום 6.12.09 אישר כי ביצע את הנסיעה האמורה מתל אביב לבני ברק, אולם ציין כי מאחר והוזמן לדיזנגוף סנטר בעקבות פנייה טלפונית, לחץ בטעות בסיומה של הנסיעה על לחיץ התוספת בגין נוסע שלישי במקום על הלחיץ בגין תוספת עבור הזמנה טלפונית. טען הנאשם שהמתלוננת לא אפשרה לו לתקן את הטעות אלא נפרדה ממנו במילים שאינן ראויות לציטוט.

בעדותו בבית המשפט בעת ישיבת ההוכחות חזר הנאשם על גרסה זו וציין שנשלח על ידי תחנת המוניות לאחר הזמנה טלפונית, ראה את המתלוננת שהרימה את היד, שאל אותה אם היא מוזמנת, הנהנה לו בראשה, הפעיל מונה והסיע אותה ליעדה.

הנאשם ציין כי בסיום הנסיעה תהתה הנוסעת מדוע הסכום יקר, ציין לפניה כי לטעמו המדובר בסכום סביר, המתלוננת שאלה אותו בגין מה נדרשה התוספת, טען כי המדובר בהזמנה טלפנית אולם ציין לפניה כי אינה חייבת לשלם סכום זה, אולם היא יצאה מהמונית תוך שהיא מקללת אותו.

גרסה זו, של לחיצה על לחצן התוספת בגין נסוע שלישי בטעות במקום עבור הזמנה טלפונית, היא גרסה שנשמעה לראשונה בבית המשפט.

במסגרת החקירה אליה הוזמן לאחר הגשת התלונה שטח את גרסתו, לגבי ההזמנה הטלפנית אליה הוזמן על ידי התחנה והכחיש כי אמר או גבה תשלום בגין תוספת נסיעה מעיר לעיר.

בחקירתו הנ"ל,שהתקיימה ביום 6.1.08 הוצגה לפני הנאשם העתק החשבונית והוא אישר כי המדובר בחשבונית הנסיעה, אולם לא ציין בעת החקירה דבר לעניין הטעות בלחיצים, כפי שגרס בבית המשפט, אלא חזר וציין כי המדובר בהזמנה טלפונית.

לאחר ששמעתי את העדויות, ועיינתי במוצגים שהוגשו לתיק אני מקבל את גרסת המתלוננת, שעדותה לפני בית המשפט היתה קוהרנטית והשתלבה עם הודעתה (נ/1) וגם עם מכתב התלונה נ/2 שהגישה למשרד התחבורה.

במסגרת חקירתה הנגדית, השיבה המתלוננת שעצרה את המונית באקראי, תוך שהיא מציינת שלא זכרה אם הנהג בא בנסיעה או עמד, והכחישה נמרצות שהנהג אמר לה שהוא תפוס או מוזמן. ממילא לגרסת הנאשם שאל את הנוסעת אם היא הזמינה אותו, והיא השיבה בשלילה. המתלוננת ציינה שהיא בטוחה בכך מאחר ו-"לא יכול להיות שהיה דבר כזה". גם כשהקשה עליה הסניגור בעניין זה ענתה "... אני לא אעלה לנסיעה לא רוצה לקחת אותי...".