מ.י. משרד התחבורה - תביעות משפטיות נ' אגד תשתית בע"מ ואח'

הכרעת דין

בפתח הכרעת דין זו, הנני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשמים מחמת הספק מהעבירות המיוחסות להם בכתב אישום זה.

כתב האישום במתכונתו המקורית הוגש לבית המשפט ביום 14.8.08.

בדיון שהתקיים בישיבה הראשונה ביום 18.2.2009 נטען כי עובדות כתב האישום שיוחסו לנאשמים אינן ברורות דיין ולא ניתן היה להבין מה בדיוק מייחסים לנאשמים.

כתב אישום מתוקן הוגש לבית המשפט בדיון נוסף שנערך ביום 23.4.09.

הנאשמים כפרו בכל האשמות המיוחסות להם בכתב אישום המתוקן.

עולה מהראיות שהובאו בפני בית המשפט כי ביום 10.9.06 , יום ראשון בשבוע, בשעות בוקר, ביקשה המתלוננת – גב' סיגלית לוי לנסוע יחד עם אמה המבוגרת באוטובוס אגד מתחנה מרכזית בבאר שבע לאופקים.

בעקבות תקרית שהתרחשה באותו מעמד, הגישה גב' לוי (להלן: "המתלוננת") תלונה במשרד התחבורה ולאחר עריכת חקירה של משרד התחבורה, הוגש כתב האישום שבנדון נגד הנאשמים.

במהלך שמיעת הראיות העידו המתלוננת והנאשם מס' 2, ללא עדים נוספים וללא ראיות נוספות.

במצב עניינים זה, מדובר בעדות מול עדות.

אלא במהלך הדיון התברר כי המתלוננת הינה "במקרה" עובדת במשרד התחבורה.

תמוה מאוד בעיניי שבהודעה שלה שנמסרה למחרת היום לחוקר רמי בינו (עת/2), משום מה מקום עבודתה לא צוין בתוך ההודעה, ונשאר ריק.

למרות שההודעה נגבתה כאמור בזריזות יתרה למחרת מועד האירוע, עליו התלוננה, נגבתה הודעה של הנאשם רק ביום 1/8/07, קרי כ- 11 חודשים אחרי האירוע.

עת/2 נימק זאת מחמת עומס העצום המוטל על החוקרים, והצורך בקבלת פרטים נוספים. לדעתו זמן זה הינו סביר, וכי "הכין הנאשם אותה מראש בבית ויכול להיערך בהתאם ולהציג מסמכים כפי שחשב עפ"י גרסתו" (עמ' 11 לפרוטוקול).

עולה מהתלונה כי המתלוננת נסעה עם אימה המבוגרת מבאר שבע לאופקים, ובמהלך הניסיון לעלות לאוטובוס של אגד, בו נהג הנאשם 2 בתחנה מרכזית בבאר שבע, אירעה התקרית עליה היא התלוננה.

אין כל מחלוקת כי לא רק שהתרחשה ולמעשה התקרית בנוכחות אמה וכי המלים כוונו כלפיה, לא רק שהאם לא הובאה כעדה בפני בית המשפט, אלא היא כלל לא נחקרה בחקירה.

התביעה נימקה זאת בגילה המבוגר ובקשתה של המתלוננת להימנע מחקירתה, המתלוננת ציינה בעדותה שהיא אינה יכולה "לסחוב אותה לבית המשפט, והתלונה היא שלה ולא של אימה, ואם הייתה שואלת את אימה, היא כלל לא הייתה מגישה תלונה" (עמ' 8 לפרוטוקול).

עיון בהודעת המתלוננת מראה כי אין בה כל בקשה מצידה להימנע לחקור את אימה, יתכן מאוד כי ביקשה זאת בעל פה או בצורה אחרת מהחוקר, אבל עובדה זו אינה ידועה לבית המשפט.

נראה לי כי גם אם אימה לא הייתה מגישה תלונה מיוזמתה, כאשר מדובר בעדות מול עדות, חובה הייתה על גוף החוקר לקבל התייחסות מאימה לגבי התרחשות האירוע, מאחר והיא הייתה עדה מרכזית לכל האירוע.

אין ספק כי מדובר באישה מבוגרת, שייתכן והיה קושי להגיע לבית המשפט למסירת עדות, אבל יש דרכים חילופיות כדי להתגבר על קושי כזה.