מ.י. משרד התחבורה - תביעות משפטיות נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ ואח'

החלטה

כתב האישום תוקן בכתב יד כמבוקש.

ניתנה והודעה היום י' טבת תש"ע, 27/12/2009 במעמד הנוכחים.

שלמה פרידלנדר, שופט

החלטה

הוצאות העד בסך 200 ₪ ישולמו לו בשלב זה ע"י אוצר המדינה, הנהלת בית המשפט.

ניתנה והודעה היום י' טבת תש"ע, 27/12/2009 במעמד הנוכחים.

שלמה פרידלנדר, שופט

הכרעת דין

החלטתי לזכות את הנאשמים, מחמת הספק, מאשמתם בזיקה לעבירות של אי עמידה בתנאי הרישיון ושל אי הפעלת שירות סדיר כמפורט בכתב האישום.

החלטתי לזכות את הנאשם 2 זיכוי מלא מן העבירה של אי הצגת מסמכים כמפורט בכתב האישום המתוקן.

עדותו של המתלונן עשתה עליי רושם מהימן. מדובר בנסיעה שהוא נוהג לבצע על בסיס יומיומי בדרכו ממקום עבודתו לביתו. את מכתב התלונה שלח באותו יום. הטעות בסימון מקום התחנה על גבי המפה צריכה להתפרש, למיטב הבנתי, כטעות בקריאת המפה – שניתן להניח כי המתלונן אינו מיומן בשכמותה, ובשאלות שנשאל בהקשר זה לא הופנתה תשומת לבו לנושא הכיוונים – ולא כטעות במיקום התחנה, אשר זוהתה ע"י המתלונן בבירור לפי מיקומה מתחת לגשר מעריב וליד דוכן מפעל הפיס.

לא הייתי מייחס משמעות גם לאזכור המען של התחנה ברח' קרליבך, משום שרח' בגין הוא רח' ארוך ומקובל, בלשון בני אדם, לזהות מיקום על פני רחוב ארוך באמצעות אזכור הרח' החוצה. לדידו של המתלונן, היה מדובר בתחנה הסמוכה לרח' קרליבך, ונראה לי טבעי שכך יכנה אותה.

אולם, מן הפלט האלקטרוני נ/3, בליווי הסבריו של עה/2, שעדותו עשתה רושם אמין, עולה כי האוטובוס הוכן לנסיעה ומנועו הונע בשעה 13:52, כאשר שעת היציאה המיועדת הייתה 13:58.

3לפי גרסת המתלונן, הוא המתין בתחנה משעה 13:55. העדים הסכימו כי משך הנסיעה מתחנת המוצא לתחנה הנדונה הינו 10 – 15 דקות. בנסיבות אלה, אימוץ גרסת המתלונן אינה מתיישבת עם האפשרות שהנאשם 2 יצא לדרכו לפני הזמן. משהנאשם 2 היה מוכן לנסיעה 6 דקות לפני הזמן, אין לי יסוד סביר לייחס לו איחור.

דרך בגין היא המסלול הטבעי לנהג היוצא מן התחנה המרכזית בדרכו להמשך המסלול של קו 504, ליד מגדלי עזריאלי ואילך. דו"ח הכרטוס מלמד כי אכן מכר כרטיסים בטווח זמן המתיישב עם נסיעה בהמשך זה של המסלול. לפיכך אין לי יסוד סביר לייחס לנאשם 2 מעקף או שינוי מסלול כלשהם, שהמוטיבציה לעשייתם אינה ברורה.

לו היה מדובר על כך שהנאשם 2 היה חולף על פני התחנה מבלי לעצור – היה המתלונן מתלונן על כך, בשים לב לעדותו כי עקב בערנות בלתי פוסקת אחר האוטובוס שלו ציפה.

כלומר, קבלת גרסת המתלונן כפשוטה ובמלואה מחייבת לייחס לנאשם 2 איחור מופלג ביציאה, חרף היותו מוכן לה מבעוד מועד כאמור, או שינוי מסלול בלתי טבעי כאמור.

לא בלתי סביר כי דעתו של המתלונן בכל זאת הוסחה, והוא החמיץ את מעבר האוטובוס. לפיכך, חרף הרושם המהימן שעשה המתלונן, קם ספק בדבר ביצוע העבירות של אי עמידה בתנאי הרישיון ואי הפעלת שירות סדיר, כמפורט בכתב האישום, בשל אי-ביצוע הנסיעה הנדונה.

הרושם המהימן שעשה המתלונן עומד ביסוד הקביעה כי הזיכוי הוא מחמת הספק בלבד.

לא הייתה טענה כי הנאשם 2 אשם בעבירה של אי-הצגת מסמכים.

לאור התוצאה האמורה – אין צורך לדון בליקוי אפשרי באזהרת הנאשם עובר לגביית הודעתו.