מ.י. משרד התחבורה - תביעות משפטיות נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ

החלטה

החלטה זו ניתנת כדי לקבל את תגובת הצדדים (ורצוי את הסכמתם) לגבי הפעלתו של סעיף 39ו לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, ונסביר בקצרה איך הגענו עד הלום.

העובדות שלפניו

הנאשמת הורשעה על סמך הודאתה, כי בתאריך 14.2.2008 איחר אוטובוס בקו שירות מספר 400, המופעל על ידה. המדובר בקו שירות העושה דרכו מהתחנה המרכזית בירושלים לרמת גן. באותו יום הייתה אמורה לצאת נסיעה בשעה 17:20. האוטובוס הגיע לתחנת המוצא רק בשעה 17:37 ויצא לדרך בשעה 17:49. בכך הפרה הנאשמת את הוראות סעיפים 2 ו - 7(א) לצו הפקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ובמוניות) תשל"ד 1974, ובזיקה לתקנות 385 ו – 399(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 והוראות סעיפים 39(ב)(2), 39א ו – 39ב לחוק הפקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח – 1957 (להלן: "חוק הפיקוח").

התופעה של תחבורה ציבורית שאינה יוצאת בזמן הינה למרבה הצער תופעה הנפוצה במחוזותינו, שיש להילחם בה במלוא הכח. ברור לכל כי אחד התנאים למעבר מרכב פרטי לשימוש בתחבורה ציבורית הוא יעילותה. אם אוטובוסים מאחרים, ימנע ציבור הנוסעים מלהשתמש בהם וחבל. זמנו של הציבור איננו הפקר ואפילו דקה מזמנו.

הצורך בפרסום היכולת והדרכים להתלונן על עבירות

המציאות מלמדת כי מרבית הנוסעים אינם מתלוננים, ואלו שכן, עושים זאת לאחר שנתקלו בתקלות רבות. מותב זה נוכא לדעת כי העמדת הציבור על זכויותיו עשויה לסייע שכן אנשים רבים אינם מודעים לזכויותיהם. אין לנו ספק כי אם היו המשתמשים בתחבורה הציבורית מודעים לכך, התלונות היו מוגשות והשירות היה משתפר בהתאם.

המחוקק אכן חשב על כך. סעיף 39ו לחוק הפיקוח קובע: "בית המשפט רשאי לצוות שפסק דין חלוט או תמציתו יפורסמו ברבים, בצורה ובאופן שיקבע, ולהורות מי ישא בהוצאות הפרסום; אם הורה בית המשפט שהנאשם ישא בהוצאות הפרסום, יהיה דינן כדין קנס שהטיל בית המשפט".

לדעתנו, פרסום פסקי הדין ומקרים קודמים שאירעו בציבור, עשוי לעודד נוסעים נוספים לדווח ולהלין על תקלות ובעיות בתחבורה הציבורית כגון איחור מלוח הזמנים המוצהר, התנהגות לא הולמת של נהג, אוטובוס לא מתוחזק כיאות, וכן הלאה. לבתי המשפט היכולת לסייע כאמור בפרסום זה.

אשר על כן, היות והצדדים לא טענו בעניין זה לפני, ובטרם ייגזר דינה של הנאשמת ולאור כוונת בית המשפט להורות על פרסום פסק הדין ברבים, מתבקשים הצדדים להודיע תגובתם לבית המשפט לפרסום שייעשה באחת מן האפשרויות הבאות:

פרסום פסק הדין ודרכי התלונה האפשריות בחמישה מקומונים באזור ירושלים, בני ברק ורמת גן; בית המשפט יקבע את גודל המודעות ואת הנוסח המדוקדק שיופיע בהן.

פרסום פסק הדין ודרכי התלונה האפשריות על פוסטרים שיוצבו בתחנות המוצא של קו מספר 400 (בירושלים ובבני ברק). בית המשפט יקבע את הזמן שהפוסטר יוצב ואת גודלו.

פרסום פסק הדין ודרכי התלונה האפשריות על שלטים שיותקנו בכל האוטובוסים של קו מספר 400.

במסגרת התגובה מתבקשים הצדדים להתייחס לעלויות הפרסום, הפיקוח על הפרסום, דרכי פרסום אחרות ו/או נוספות, גודל הלוחות והשלטים, וכיו"ב.

מובן כי הצדדים להסכים ביניהם על דרך הפרסום הראויה והפיקוח עליה ולהודיע עליה לבית המשפט. וזוהי לדעתנו הדרך העדיפה

המאשימה תגיש תגובתה כאמור בתוך 21 ימים מיום מתן החלטה זו והנאשמת בתוך 21 ימים מקבלת תגובת המאשימה ואם לא תקבלה, תפנה תוך 21 יום לבית המשפט. המזכירות תחזיר לי התיק עם קבלת תגובת הנאשמת ולא יאוחר מיום 21.11.2010.

במידה ולא יהיו תגובות בתיק בית המשפט תינתן ההחלטה ללא התגובות.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים ותוודא קבלתה.

ניתנה היום, כ"ז תשרי תשע"א, 05 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.