מ.י. משטרת נצרת - תביעות מרחב עמקים נ' מדינה

גזר דין

רקע וטענות הצדדים

1.הנאשם הודה בביצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. כך לאחר שהודה כי בתאריך 13.03.05 היכה את שכנו, בפתח ביתו ואף המשיך ובעט בו בכל חלקי גופו, גם לאחר שנפל ארצה. הנאשם הוסיף והודה כי כתוצאת האמור סבל השכן משבר באף וחבלות ממשיות נוספות ביניהן פצע מדמם במחיצת האף, שפשופים בפניו ורגישות בכתף.

הצדדים הסכימו ביניהם כי קודם לגזירת דינו של הנאשם יתקבל בעניינו תסקיר שירות מבחן וכי במסגרת זו תיבחן גם שאלת הרשעתו של הנאשם בדין. בתוך כך הסכימו עוד כי היה והתסקיר יהיה חיובי, יאמצו מסקנותיו.

2.תסקיר שירות מבחן שהוגש, בהמשך למתואר, בעניינו של הנאשם (תסקיר מיום 26.10.09) העלה כי הנאשם יליד מרוקו, כבן 38, עלה ארצה עם משפחתו בהיותו בן 10, נשוי בשנית ללא ילדים וכי נפרד לאחרונה מאשתו. התסקיר העלה עוד כי אינו עובד מזה מספר שנים וזכאי לקצבת נכות של המוסד לביטוח לאומי. במקביל מעלה התסקיר ציון לפיגור שכלי קל, רקע בעייתי נפשי וזכאות לסל שיקום שהנאשם איננו מממש.

התסקיר העלה עוד כי הנאשם אינו יודע קרוא וכתוב וכי בהיותו נער נשלח על ידי משפחתו לשהות אצל קרובים בספרד, אך מאחר ולא היה רצוי בביתם מצא עצמו בארץ זרה מחוסר תמיכה ומסגרת. בהמשך הכיר אישה אשר סיפקה לו תמיכה ומקום מגורים, עבר למרוקו ועבד בקזינו וחזר ארצה בן 19. שלטונות הצבא סירבו לגייסו וניסיונותיו להשתלב בעבודה במפעלים, נכשלו על רקע קשיי תפקוד. בן 20 נישא לראשונה לאישה שסבלה מבעיות נפשיות אלא שהנישואין לא ארכו זמן רב. עם גירושיו עבר להוסטל לדרי רחוב בירושלים ומשם לסירוגין לדירות שכורות בחיפה ובעפולה בסיוע חברת עמידר. לאשתו השנייה נישא בעזרת שידוך, אך בהמשך וכאשר הופתע לגלות שהיא אם לחמישה ילדים ונוכח ציפייתה כי יפרנס אותם, ביקש לפרק את התא המשפחתי. השירות הבהיר כי מדובר באדם בעל יכולות קוגניטיביות ותפקודיות נמוכות, משולל הרגלי עבודה, ואשר מתקשה לקחת אחריות לתפקידים כלשהם בחייו. מעבר לאמור כיום מצוי במצב של הזנחה ועזובה קשים כאשר בתוך כך בולט קושי בארגון המחשבה, תוך התרכזות במצבו הפיזי והרגשי הירודים וצמצום בתכנים אחרים. במקביל הוברר כי הנאשם מודה אומנם בעובדות כתב האישום אך טוען להגנה עצמית ואינו רואה בעייתיות בהתנהגותו. מאידך מכיר בקיומם של דפוסים אימפולסיביים בהתנהגותו.

3.תסקיר משלים (תסקיר מיום 30.12.09) העלה שיפור במצבו הפיזי והנפשי של הנאשם לאחר שדיווח כי לאחרונה קיבל טיפול תרופתי והרגעתי ארוך טווח באמצעות זריקה וזאת כיוון שחש ברע על רקע חוסר איזון נפשי ופנה מיוזמתו למיון הפסיכיאטרי של בית החולים "העמק". בתוך כך הביע הנאשם נכונות לחדש הקשר הטיפולי עם הרופאה הפסיכיאטרית במרפאות בריאות הנפש לצורך איזון תרופתי ואף נאות להתחייב לשמור על רצף מפגשים ולהימנע משתיית אלכוהול. תסקיר זה העלה עוד כי הנאשם גם חידש קשריו עם שירותי הרווחה במטרה לבחון אפשרויות שיקומו וכי וועדת "סל השיקום" שהתכנסה בעניינו החליטה על השמתו לעבודה במפעל שיקומי מוגן בתנאי שימשיך במעקב הפסיכיאטרי ובטיפול התרופתי המאזן.

4.תסקיר מסכם (תסקיר מיום 15.03.10) העלה כי בניגוד למגמה החיובית שהחלה להסתמן בעניינו של הנאשם, הוא חדל מלהגיע למפגשים עם העובדת הסוציאלית המטפלת בו בשירותי רווחה וניתק עימה קשר. במקביל גילה חוסר יציבות תעסוקתית והעדר מוטיבציה. בעניין זה מסר לשירות המבחן כי אינו מעוניין להמשיך בעבודתו במפעל המוגן בשל השכר הנמוך שבצידה. לא רק זאת אלא שנמסר שלא התייצב למפגשים שנקבעו עימו במרפאות בריאות הנפש לצורך המשך המעקב הפסיכיאטרי וכי משכך לא ברור אם ממשיך כיום ליטול את הטיפול התרופתי הדרוש לאיזונו הנפשי כפי שלא ברור איזה שימוש עושה באלכוהול. נוכח מכלול האמור נמנע שירות המבחן מהמלצה בעניינו.

5.נוכח המתואר ביקש ב"כ המאשימה להרשיע הנאשם בביצוע העבירה נשוא הודאתו ובעניין זה הדגיש כי איננו עומד בתנאים המצדיקים חריגה מהרשעה. במקביל ביקש להשית על הנאשם מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן וזאת בשים לב לחומרת העבירה ולצורך בהרתעה העומד בצידה. לתימוכין עמד על הנזקים שנגרמו למתלונן כתוצאת מעשיי הנאשם.

6.מנגד ביקש הסנגור ראשית לכל להימנע מהרשעתו של הנאשם, תוך שטען כי בנסיבות מדובר בפגיעה בצדק שעה שלקחו את מי שהיה הקורבן והפכו אותו לעבריין היחידי בתיק. לדבריו ענייננו באירוע של חריגה מגבולות ההגנה העצמית המצדיק את כל ההקלה הנדרשת בעניינו של הנאשם. כך במיוחד בשים לב לנסיבותיו כפי המפורט בתסקירי שירות המבחן ובמסמכים הרפואיים אשר צירף לתימוכין (נ/1). נוכח האמור ביקש לא רק להימנע מהרשעתו של הנאשם אלא להסתפק בהחתמתו בהתחייבות להימנע מביצוע עבירת אלימות לעתיד לבוא. על האמור הוסיף כי אם נשקול את האלטרנטיבה לפיה יורשע הנאשם ויידון למאסר מותנה, קיים חשש כי בגלל ליקויו הנפשיים יתפרץ, כפי שארע זה לא מכבר עם אשתו, ויווצר הכרח בהפעלת המאסר המותנה. בעניין זה טען כי אם יופעל כנגד הנאשם מאסר מותנה הוא עלול להתאבד.

הסנגור התייחס עוד בטיעוניו להרשעתו של הנאשם לאחרונה בביצוע עבירה של תקיפת סתם של בת זוג. בעניין זה טען כי מדובר במקרה מיוחד במינו, בו ניסו לחבר בין גרושה ואם לחמישה ילדים לנאשם, דבר שיצר סיטואציה מלחיצה, במיוחד על רקע כלכלי גרידא. מכל מקום הוסיף על האמור כי הנאשם לא יוצג בתיק זה וכי בכוונתו להגיש בעניין ערעור (מדובר בגזר דין מיום 03.03.10).

לבסוף טען כי אין בתסקירים התייחסות לשאלת הרשעתו של הנאשם בדין וביקש במפורש שלא לתת לנאשם את זכות המילה האחרונה.

דיון

7.בידוע כי ככלל, משקבע בית המשפט כי נאשם ביצע את העבירה שיוחסה לו – בין משום שהודה במיוחס לו ובין משום שאשמתו הוכחה כנדרש – ירשיעו בדין, ויגזור את עונשו. (ע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4), 869 (להלן: "עניין פלוני"); ע"פ 8315/07 מזרחי נ' מדינת ישראל, תק-על 2008(1), 1201). זאת כמתחייב ממהותו של ההליך הפלילי, שעיקרו אכיפת חוק שוויונית, בה מביעה החברה סלידתה ממעשה העבירה שביצע הנאשם ומקווה להשיג הרתעה אישית וכללית.

8.למעשה ההרשעה הינה חוליה מרכזית בין  החוליות השונות המרכיבות את ההליך הפלילי, המבטיחה את האפקטיביות וכוח ההרתעה של הנורמה הפלילית, וזאת בצד שמירה על ערך השוויון בפני החוק (וראו: ע"פ 9893/06 לאופר נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 31/12/07, פורסם ב"נבו", בסעיף 20 לפסק הדין). ההרשעה הינה אף חלק ממידת העונש (וראו: ע"פ 8927/06 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 14/10/07, בסעיף ב(5) שבו, פורסם ב"נבו"). משכך וכאמור משנמצא שאדם עבר עבירה מתחייב כי ההליך הפלילי כנגדו ימוצה בדרך של הרשעתו וענישתו. עיקרון זה (ושוב, כפי האמור) הוא שעומד ביסוד הליך אכיפת חוק תקין ושוויוני. (וראו ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685, 689).

9.לכלל זה ישנו חריג, המאפשר לבית המשפט להימנע מהרשעתו של נאשם, במקרים נדירים ומיוחדים, בהם הוא מוצא כי "אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה" (ר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל, תק-על 85(3), 737), וכדברי כב' השופטת (כתוארה דאז) ד' בייניש בעניין פלוני הנזכר (בעמ' 875):

"ככלל, יימנע בית-המשפט מהרשעתו של נאשם בגיר רק במקרים נדירים בהם ההרשעה צפויה להסב לנאשם נזק רב תוך פגיעה חמורה בסיכויי שיקומו, וכאשר טיב העבירה וחומרתה מאפשרים לוותר על הרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים...

ודוק, בית-המשפט יתחשב בנסיבותיו האישיות של העבריין ובסיכויי שיקומו במסגרת מכלול השיקולים הרלוונטיים לגזירת עונשו..."

10.הכללים להימנעות מהרשעה (או לביטולה) נקבעו זה מכבר על ידי כב' השופטת ד' דורנר בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3), 337 (להלן: "עניין כתב"), שם נקבע כי הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטברם של שני גורמים:

"ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם;