מ.י. משטרת נצרת - תביעות מרחב עמקים נ' יאיר

הכרעת דין ו גזר דין חלקי

הנאשם הודה בביצוע עבירה של פריצה לבנין שאינו דירה או בית תפילה ובצוע גניבה, עבירה לפי סעיף 407 (ב) לחוק העונשין (להלן: "חוק העונשין").

בין התאריכים 16/02/05 בשעות הערב ל- 17/2/05 סמוך לשעה 8:00, התפרץ הנאשם למרכז הפדגוגי "פיסגה" שבנצרת עלית, עקר את סורג החלון ממקומו, פתח את חלון ההזזה, נכנס פנימה ניגש לחדר ההרצאות ומשם גנב 2 מכשירי וידאו, מגבר, מדפסת ומחשב.

הנאשם ביקש לצרף ולהודות בת.פ. 6719-08-08, בית משפט זה, שעניינו החזקת נשק שלא כדין לפי סעיף 144 א' סיפא לחוק העונשין.

תסקיר שירות המבחן

מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם רווק כבן 25, המתגורר בבית הוריו בנצרת עילית. הנאשם למד במסגרות שונות ובשל קשיי הסתגלות והתנהגות חצופה ואלימה הופנה להוסטל "בית איתן", שם שהה כשנתיים וחצי. לדבריו, שירת בצבא ועם שחרורו עבד בעבודות מזדמנות עד שהחל לעבוד בפאב של אחיו. בעבר השתמש בסמים ושלל שימוש כיום. בדיקות השתן יצאו נקיות מסם.

האב שוחרר לפני כשנה מבית הסוהר לאחר שריצה במשך השנים עונשי מאסר רבים, בגין אלימות כלפי אשתו ושימוש בסמים. לדברי הנאשם הקשר עם אביו חשוב ומשמעותי עבורו, לדבריו אביו אינו משתמש כיום בסמים. הנאשם לקח אחריות מלאה לביצוע העבירה. לדבריו, התנהגותו אופיינה בחוסר שיקול דעת וביטוי של פזיזות וילדותיות.

שירות המבחן העריך, לאור היכרותו עם הנאשם במשך תקופה ארוכה, כי אינו בשל לתהליך טיפולי מעמיק, המליץ על אי הרשעתו בדין, הטלת צו של"צ בהיקף של 180 שעות והעמדתו בפיקוח מעקבי במסגרתו יוכל להפנותו לבדיקות שתן.

טעונים לעונש

ב"כ התביעה טען כי הנאשם כפר תחילה במיוחס לו, נשמעו מספר עדי תביעה ומאוחר יותר חזר בו מכפירתו והודה בעובדות כתב אישום המתוקן. מתסקירי שירות המבחן עולה, כי הנאשם התקשה להגיע לפגישות שנקבעו עימו בשירות המבחן ולמסור בדיקות שתן ואף לא טרח להודיע על כך לשירות המבחן. לנאשם הרשעה אחת מבית הדין הצבאי. התביעה בקשה להרשיע את הנאשם, להטיל עליו מאסר בפועל בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס.

ב"כ הנאשם טען, כי הנאשם חזר בו מכפירתו לאחר שהצדדים הגיעו להסדר ותוקן כתב האישום. הנאשם שירת כלוחם בגולני על אף שהוכר על ידי רשויות הצבא כחייל בודד. נשפט בסוף שירותו הצבאי על עריקות. הסנגור צירף בתאריך 27/1/10 מסמכים צבאים מהם עולה כי הנאשם שירת שנתיים וארבעה חודשים כמחסנאי, ולא כלוחם כטענתו.

לגבי התיק שצורף, לא היה לנאשם כל רצון למכור או לעשות שימוש במחסנית שנמצאה בביתו, היא נשכחה בביתו בהיסח הדעת. בכוונתו של הנאשם להמשיך ללמוד ומיום שחרורו מצה"ל חוסך כסף לשם כך. המדובר בצעיר שעתידו עוד לפניו והרשעתו בפלילים תהווה עבורו מחסום. הסנגור בקש לאמץ את המלצת שירות המבחן, לא להרשיעו ולחייבו בשל"צ.

הרשעה או אי הרשעה:

כידוע, משנקבעה אחריותו של אדם בפלילים, הכלל הוא כי יש להרשיעו. רק נסיבות חריגות ויוצאות דופן מצדיקות במקרים מיוחדים הימנעות ממנה, המבחנים להימנעות מהרשעה נקבעו למעשה בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3), 337 (1997):

"הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל".

בבר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 21/8/85) נאמר מפי כב' הנשיא שמגר:

"לא ניתן לקבוע דפוסים נוקשים ומוגדרים מראש אימתי ישתמש בית המשפט בסמכותו להטיל מבחן ללא הרשעה. כל שהמחוקק יכול היה לקבוע לענין זה הוא מניינם של הנתונים העיקריים אשר אותם רשאי בית המשפט להביא בחשבון והם נסיבות הענין, ובכללם אופיו של הנאשם, עברו, גילו, תנאיו בביתו, בריאותו הגופנית ומצבו השכלי, טיב העבירה שעבר וכל נסיבה מקילה אחרת".

 בע"פ 2513/96, 3467 מדינת ישראל נ' שמש ואח', פ"ד נ (3) 682, קבע בית המשפט העליון כי: