מ.י. מע"מ באר-שבע נ' בלמוס

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע 4 עבירות של מסירת דו"ח הכולל ידיעה לא נכונה { ס' 117 (א) לחוק מע"מ, התשל"ו- 1975}, בכך שבין ינואר 2002 ועד דצמבר 2002, הגיש לרשויות מע"מ 4 דוחות תקופתיים, שכללו ידיעות לא נכונות בדבר היקף העיסקאות ושבגינן אף הוציאו חשבוניות מס, בלא הסבר סביר. המדובר ב- 12 חשבוניות כשההפרש בין סכום העיסקאות שדווח לבין החשבוניות שהוצאו, מסתכם בסך של 889,398 ₪ , ושהמע"מ המתחייב בגינו הינו ע"ס 151,197 ₪, נומינלית.

במענה לכתב האישום, השיב הנאשם באמצעות סנגורו, כי הוא כופר בעובדות כתב האישום, למעט האמור בסעיף 1 לכך שנרשם כעוסק החל מחודש יולי 1998, בענף עבודות תקשורת בלוויין. נטען, כי הסכומים המופיעים בכתב האישום אינם נכונים, בהתבסס על החלטת בית המשפט המחוזי בפש"ר 9072/03 בש"א 4472/07, אשר מקטינה לטענתו את הסכומים המפורטים בכתב האישום. עוד נטענה טענת הגנה מן הצדק לפיה לא נפתחו הליכים כנגד הלקוחות {גירית בע"מ ו- "YES" הטלוויזיה בלווין}, אשר לא המציאו הודעת זיכוי, שילמו סכומים פחותים מסכום העסקאות וביצעו קיזוז על הסכום המקורי שבעסקאות. בשל כך סבר הסנגור, כי יש לחייב את המאשימה לתקן את כתב האישום ולחייב את הלקוחות להגיש הודעות זיכוי, עוד בטרם שמיעת ההוכחות.

מטעם המאשימה העידו : ע.ת 1 – יצחק שטרית {מבקר החשבונות}. המאשימה ויתרה על עדותם של ע.ת 2, 3 ו-4 ובהסכמה הוגשה תעודת עובד ציבור שנערכה ע"י ע.ת 5 – עובד ארכיב. מטעם ההגנה העיד הנאשם.

מטעם המאשימה הוגש: ת/1 – תעודת עובד ציבור – עובד ארכיב. ת/2- הודעתו של הנאשם מיום 19/01/03 שנגבתה ע"י ע.ת 1. ת/3- הודעתו של הנאשם מיום 22/01/03 שנגבתה ע"י ע.ת 1. ת/4- טופס תיאור ופירוט מסמכים שנתפסו /נתקבלו/הוחזרו, מס' 202053, בצירוף מסמכים שנתפסו מחברת "גירית". ת/5- טופס תיאור ופירוט מסמכים שנתפסו /נתקבלו/הוחזרו, מס' 202055, והחשבוניות שנתפסו מחברת YES טלוויזיה ולווין.

מטעם ההגנה הוגש: נ/1 – צילום חשבונית מס' 2 הכוללת כיתוב וחותמות. נ/2 – מכתב שנערך ע"י ע.ת 1 בצירוף הודעות חיוב וצילום שיק. נ/3 החלטת ביהמ"ש המחוזי בבשא 4472/07. נ/4- החלטת ביהמ"ש העליון ברע"פ 8143/08 מיום 7/08/08, 23/11/08 ו-23/04/09. נ/5- החלטת ביהמ"ש העליון ברע"פ 8143/08 מיום 17/05/08. נ/6- החלטת ביהמ"ש המחוזי מיום 16/07/08. נ/7- דוח כונס הנכסים מיום 2/01/08. נ/8- החלטת ביהמ"ש המחוזי מיום 14/01/08. נ/9- מכתב כונס הנכסים מיום 6/09/07. נ/10- החלטת ביהמ"ש המחוזי מיום 11/02/07. נ/11- בקשה למתן הוראות של כונס הנכסים מיום 11/02/07. נ/12 פסק דין של ביהמ"ש המחוזי בבש"א 7732/07 מיום 9/07/09.

כל צד הגיש סיכומים בכתב.

דיון

סעיף 117 (א) (3) לחוק מע"מ, קובע כי המוסר ידיעה לא נכונה או לא מדויקת, ללא הסבר סביר, מבצע עבירה. מיסודות העבירה: הוכחת המעשה- "מסירת ידיעה שאינה נכונה" והוכחת יסוד שלילי – "ללא הסבר סביר". הוכחת העדרו של הסבר סביר, כמו כל יתר רכיבי המעשה , מוטל על המאשימה, באופן שמשהעלה הנאשם טענה, הנסמכת בראיות לעניין זה, מוטל על המאשימה הנטל לשכנע שאין די בראיות שהובאו כדי להוכיח את ההסבר הסביר. המדובר כאמור ביסוד שלילי, כשעסקינן בסבירות על פי מבחן אובייקטיבי, מה נראה סביר בנסיבות העניין, בעיניו של הבוחן האובייקטיבי.

לאחר בחינת התשתית הראייתית, התרשמותי מהעדים, הקשר הדברים והגיונם של דברים, שוכנעתי במידת ההוכחה הנדרשת בפלילים, כי הוכחו יסודות העבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום, ביחס לכל תקופת דיווח כמפורט בכתב האישום.

על סמך התשתית הראייתית, הוכח בפני כי הנאשם נרשם כעוסק החל מחודש יולי 1998 ובמסגרת עיסוקו הגיש למע"מ 4 דוחות תקופתיים לחודשים 12/2001, 2/2002, 4/2002, 6/2002. כך עולה מת/1 וכן מהודעתו של הנאשם ת/3.

באשר לתוכן הידיעה , הדוחות, הוכח בפניי כי המדובר בידיעות שאינן נכונות ביחס ל-4 הדוחות, כך שישנו פער בין העיסקאות שביצע בפועל לבין הדיווח המפורט בדוח. הנאשם מאשר בהודעתו ת/3 כי ישנו פער לעניין דוח 12/2001- בעמ' 2 שורות 8-5. לעניין דוח 2/2002- בעמ' 2 שורה 14. לעניין דוח 4/2002- עמ' 2 שורות 20-18. לעניין דוח 6/2002- עמ' 2 שורה 25. הנאשם אישר העיסקאות שהוצגו בפניו על סמך חשבוניות שהוציא לחברת "גירית" וחברת "YES", חשבוניות מס ממוחשבות וידניות. החשבוניות נתפסו ע"י המאשימה, הוצגו לנאשם בחקירתו {ת/2} שאישר את תוכנן והוצאתן וכן הוגשו לבית המשפט במסגרת שמיעת פרשת התביעה { ת/4 +ת/5}.

במסגרת פרשת התביעה וההגנה העלה הנאשם טענות לעניין חשבוניות מחליפות, חשבוניות מתקנות וחשבוניות מסכמות. הטענות לא הועלו במסגרת הודעותיו בפני חוקר המאשימה, לא הועלו במסגרת המענה ונטענו לראשונה במסגרת שמיעת הראיות, הגם שהמדובר ביחס לחלק מהחשבוניות.

ביחס לדוח חודש 12/2001 המדובר בחשבונית בודדת ידנית מס' 16 שהוצאה לחברת גירית. אין טענה לפיה לא בוצעה העיסקה. העיסקה במלואה לא נכללה בדוח {דווח 0 במקום 63,110 ₪}. טענת הנאשם במסגרת עדותו לפיה המדובר בחשבונית שהוחלפה בחשבונית אחרת {גם מס' 16} , אינה מבוססת ואינה נתמכת בראיות. המדובר באמירה כללית, אשר הועלתה לראשונה רק במסגרת פרשת ההגנה, הוצאת החשבונית המחליפה כביכול בוצעה בחלוף כחודשיים, ואף זו לא דווחה. הנאשם לא פעל כפי הנדרש בחוק לתיקון החשבונית. אין בפירוט החשבונית המאוחרת מיום 14/02/02 בכדי לקשר בין שתי החשבוניות. המדובר בחשבונית בה צויין חודש 9/01 ובחשבונית בה צוין "גמר חשבון".

ביחס לדוח חודש 2/2002 המדובר ב- 3 חשבוניות- 2 ממוחשבות שמספרן 1 ו-2 שהוצאו לחברת YES וחשבונית ידנית שמספרה 16 שהוצאה לחברת גירית. אין טענה לפיה לא בוצעו העיסקאות. בדוח יש התייחסות לחלק מסכום העיסקאות {דווח 260,205 ₪ במקום 293,749 ₪}. אין בעדותו של הנאשם כל התייחסות לחשבוניות 1 ו-2. כאמור בחקירתו במשטרה אישר העיסקאות וסיפק נימוק לאי דיווחם המלא- "נכנסתי לקשיים ולא יכולתי לשלם את המע"מ" {ת/3 עמ' 2 שורה 12}.

ביחס לחשבונית מס' 16 נטען כי המדובר בחשבונית מתקנת של חשבונית נוספת מס' 16 שהוצאה בתאריך 25/12/01. טענה זו אינה מבוססת, אינה נתמכת ואין בה בכדי לרפא את הפגם של מסירת הידיעה הלא נכונה. המדובר בטענה שהועלתה רק במסגרת שמיעת הראיות. החשבונית הוצאה בחלוף כחודשיים מהחשבונית הראשונה, שתיהן לא דווחו, לא הוכח כל קשר בינהן ולא ניתן הסבר סביר מדוע לא פעל הנאשם כפי הנדרש בחוק ביחס לתיקון חשבונית, כטענתו.

ביחס לדוח חודש 4/2002 המדובר ב- 5 חשבוניות מס, ממוחשבות, שמספרן 3, 4, 5, 7, 8, ו-9. החשבוניות הוצאו לחברת YES. אין הכחשה לעניין העיסקאות המפורטות בחשבוניות. אין התייחסות לחלק מסכום העסקאות {דווח 35,616 במקום 490,178 ₪}. אין התייחסות לחשבוניות אלו במסגרת שמיעת הראיות. הנאשם הודה בחקירתו {ת/3 שורות 20-22} וטען כי "המצב היה עגום לא היה לי כסף לתשלום מע"מ על העיסקאות. אני בהליכי פשיטת רגל וגם לא קיבלתי מהם כספים".

ביחס לדוח חודש 6/2002 –המדובר ב- 3 חשבוניות ממוחשבות שהוצאו לחברת YES . אין טענה לפיה לא בוצעו העיסקאות. בדוח אין התייחסות לכלל העיסקאות {דווח 0 במקום 338,183 ₪}. נטען כי חשבונית מס 16 הינה חשבונית מסכמת של חודש מאי. אין בטענה זו בכדי לרפא את הפגם של מסירת הידיעה הלא נכונה. המדובר בטענה שהועלתה לראשונה במסגרת שמיעת הראיות, הטענה אינה מתיישבת עם הפירוט המופיע בחשבוניות, וכיתוב זה או אחר על גבי החשבונית אינו מהווה תחליף לדירשת החוק בדבר הוצאת חשבונית מתקנת, הגם שאף החשבונית המסכמת לא דווחה.

כאמור, בחלק מהדוחות דווח דוח אפס ובחלק דווחו חלק מהסכומים המפורטים בחשבוניות. לעניין הפער טען הנאשם כי הסכומים המפורטים בכתב האישום אינם נכונים. לטענתו החלטת בית המשפט המחוזי {כב' השופטת אבניאלי}, בפשר 9072/03 בשא 7732/07, הקטינה את הסכומים, המפורטים בחשבוניות, כך שהמאשימה לא הוכיחה את הסכומים המפורטים בכתב האישום. ברקע טענה זו, טענה נוספת לפיה הנאשם לא קיבל את מלוא התמורה בעבור החשבוניות שהוציא.

הנאשם הוכרז כפושט רגל ביום 21/09/03 וכונס הנכסים הרשמי אשר מונה כנאמן לנכסי הנאשם, הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה למתן הוראות לחברת די ביאס שירותי לוויין (1998) בע"מ {להלן החברה} להעביר לקופת פשיטת הרגל סך של 281,411.36 ₪ , סכום הנטען בגין התחייבות כספית שנותרה לחברה כלפי הנאשם. החברה לא השיבה לבקשה וניתן כנגדה פסק דין על מלוא הסכום. במקביל ניתנה החלטה בדבר מינוי עוה"ד פרפורי כנאמנה לנכסי החייב וכמוסמכת לפעול לגביית הסכום שנפסק בהעדר הגנה כנגד החברה. לאחר פניית הנאמנה לחברה, פנתה החברה לבית המשפט בבקשה לביטול פסק הדין. כב' השופטת אבניאלי דחתה את הבקשה והחברה פנתה בבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון לביטול פסק הדין {רע"פ 8143/08}. ביום 17/05/09 נעתר בית המשפט העליון לבקשה, ביטל את פסק הדין והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי. ביום 9/07/09 , בהסכמת הצדדים , הורה בית המשפט המחוזי בבשא 7732/07 כי המחלוקת הכספית בין הצדדים תתברר בפני מגשר רואה חשבון. הצדדים {הנאשם, הנאמנה החברה וכונס הנכסים הרשמי } הגישו לאישור בית המשפט הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין לפיו החברה תשלם לקופת פשיטת הרגל 19,869 ₪ לסילוק סופי ומוחלט של המחלקות הכספית {נ/3}.