מ.י. מס הכנסה ירושלים נ' רוני שיווק-פרחי גן וצמחיה הידרופונית בע ואח'

גזר דין לנאשם 3

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בשש עבירות של אי הגשת דו"חות במועד בשנים 2003-2006. העבירות כוללות דו"חות של נאשמת 1 שהנאשם 3 אחראי להגשתם מכח אחריות מנהלים, וכן דו"חות אישיים של נאשם 3.

עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לגזר דין שהוטל על הנאשם בת"פ 5176/04 (להלן: גזר הדין), אשר המאשימה מבקשת להפעילו בתיק זה. גזר הדין הטיל על הנאשם חודשיים מאסר על תנאי לשנתיים על העבירות בהן הורשע, דהיינו עבירות של אי הגשת דו"חות.

האם המאסר שבגזר הדין בר הפעלה

גזר הדין הנ"ל הוטל על הנאשם (וגזרי דין דומים הוטלו גם על הנאשמים האחרים בתיק שבפני) לאחר שהורשעו בעבירות של אי הגשת דו"חות של הנאשמת 1 ודו"חות אישיים בשנות המס 2001 ו-2002. גזר הדין ניתן ביום 28.2.08. על אף שהעבירות בתיק שבפני נוגעות לשנים מוקדמות למתן גזר הדין, הרי שמדובר בעבירות מתמשכות ועל כן הן חלות גם לאחר שניתן גזר הדין המטיל את התנאי. על כן המאסר שנקבע בגזר הדין הנ"ל הוא בר הפעלה בתיק שבפני.

האם המאסר שבגזר הדין חב הפעלה

הצדדים נחלקו גם בשאלה אם גזר הדין הוא חב הפעלה במקרה זה. נקודת המוצא מצויה בסעיף 56 לחוק העונשין התשל"ז-1977, הקובע כי ביתה משפט מוסמך להורות על הארכת התנאי בשל עבירה נוספת, אולם סמכות זו מוגבלת להרשעתו הראשונה של הנאשם בלבד. ב"כ הנאשם טען כי ניתן לראות את כל העבירות שבהן הורשע הנאשם כעבירה נוספת אחת, שכן מקורן מאותם מחדלים ובאותה חברה שהתמוטטה ולא הגישה דו"חות במשך מספר שנים.

אני סבורה שלא ניתן לראות את העבירות בהן הורשע הנאשם כעבירה אחת לצורך הפעלת התנאי.

ההחלטה בתיק ר"ע 717/85, סאמי קונפורטי נגד מדינת ישראל, פ"ד לט (4)806, דנה במצב עובדתי דוחה לנדון בפני, בעבירה של אי הגשת דו"חות תקופתיים למס ערך מוסף, אם כי בהיקף גדול יותר של 16 דו"חות. באותו עניין קבע כב' הנשיא שמגר כי אין לראות את הקשיים הכלכליים בהם היה הנאשם נתון כעילה אחת שיש בה כדי להפוך את שש עשרה העבירות הנפרדות בהן הורשע הנאשם להרשעה ראשונה אחת. נקבע כי "אמנם ניתן להכיר בגדר העבירה הנוספת האחת גם בשרשרת עבירות משניות, המשתרגות סביב עבירה אחת, כגון ההתפרצות והגניבה יחד עם ההיזק בזדון המתבטא בשבירת הדלת או השמשה בעת ביצוע ההתפרצות או מסכת עבירות דומות. אולם אם העבריין עובר מדירה לדירה כדי לפרוץ, או אם יעבור ברחובות העיר ויחטוף ארנקים בזה אחר זה, אין לראות בכך עבירה נוספת אחת אלא מספר עבירות" (שם בעמ' 808).

שאלה דומה נדונה גם בפסק הדין בע"פ 264/83, עזרא שירי נגד מדינת ישראל, פ"ד לט (2) 380. באותו מקרה, שנסיבותיו דומות פחות לתיק שבפני, נקבע כי "מעשים שונים בעלי קשר פנימי מהותי הדוק, המהווים פרשה אחת, מהווים עבירה נוספת אחת לעניין הארכת התנאי".

בענייננו, מדובר במעשים שבוצעו בשנים שונות, בדו"חות מסוגים שונים, הן אישיים והן מכח אחריות מנהלים. גם על פי הגישה המרחיבה שניתן למצוא בפסק הדין בעניין שירי, ובפסקי דין נוספים שאליהם הפנה ב"כ הנאשם, אינני סבורה שניתן לקבוע כי מדובר בעבירה אחת, כך שבמצב הדברים הנוכחי המאסר המותנה שהוטל על הנאשם בגזר הדין הוא חב הפעלה. ניתן, עם זאת, לשנות את נתוני הבסיס, כך שהנאשם יורשע רק באחת מבין העבירות שביצע, כפי שפעל כב' השופט מינץ בת"פ (שלום ירושלים) 1524/01, מדינת ישראל נגד חב' דגנית מערכות מים ואחרים. במצב זה לא תחול חובת הפעלת התנאי.

טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה טען כי מדובר בעבירות חמורות, באי מילוי יסודי של חובותיו של הנישום בעניין המהווה בסיס הכרחי לעריכת השומה. הוא ציין כי מדובר בעבירות נפרדות, שונות זו מזו, כאשר הנאשם המשיך בביצוע עבירות מס תחת עינו הפקוחה של בית המשפט לאחר שהוגש נגדו כתב אישום.

התובע עמד על ההבחנה שבין הנאשם שבפני לבין נאשם 2 בתיק זה, אשר הודה ונמנע מניהול הוכחות, ואשר הורשע בשלוש עבירות בלבד ולא בשש עבירות. לפיכך טען כי העונש המקל שהוטל על נאשם 2 (בערעור על גזר הדין המקורי) אינו צריך להשפיע על גזר דינו של נאשם 3.

התובע ביקש לגזור על הנאשם עונש של מאסר בפועל, להפעיל את המאסר על תנאי במצטבר למאסר בתיק זה, להשית על הנאשם מאסר על תנאי נוסף וכן להטיל עליו קנס ולחייבו לחתום על החייבות.

מטעם הנאשם העידו מר יוסי חזן והגב' הלנה יניב. שניהם תיארו את הנאשם כמי שנהג עוד מגיל צעיר לסייע לאנשים רבים, כפעיל שכונות ופעיל חברתי. הם ציינו כי הנאשם התאלמן לפני שנים רבות ונותר לטפל בילדיו הקטנים.

ב"כ הנאשם טען כי כל המחדלים הוסרו, וכי הנאשם היה משקיע פסיבי בחברה שהתמוטטה ובעל חלק מזערי בפעילותה. הוא ציין כי ניתן היה להגיש את כתבי האישום בתיק אחד או לאחד את הדיון ולמנוע מצב של ענישה כפולה ושל אפשרות הפעלת המאסר על תנאי.

הסניגור הוסיף כי הנאשם סובל ממחלות שונות ומטפל בילדיו הסובלים ממצוקות שפורטו. לאחר הטיעונים הוגשו בהסכמה מסמכים שונים לעניין מצבו הרפואי והכלכלי של הנאשם. הנאשם בעצמו התייחס למצבו הכלכלי הקשה.

הסניגור ביקש להימנע מהפעלת התנאי ואף מהפעלתו.

דיון והכרעה