מ.י. מחלקת חקירות שוטרים ירושלים נ' רוטפילד ואח'

החלטה

הואיל וב-1.10.10 אצא לשבתון לתקופה ארוכה, והואיל וסוכם עם הנשיאה של בימ"ש זה שלא אתחיל בתיקי הוכחות שבהם טרם התחלתי עד כה, התיק יעבור למאגר לצורך הקצאתו לשופט אחר.

ניתנה והודעה היום כ"ט תמוז תש"ע, 11/07/2010 במעמד הנוכחים.

יואל צור , שופט

החלטה

בהחלטה שנתתי ביום 17.2.10 קבעתי שהנאשמת עברה את שיוחס לה בכתב האישום המתוקן אך היא לא הורשעה בדין.

ע"פ העובדות שבכתב האישום המתוקן, נאשמת 2 עבדה כאשנבית בדואר ישראל בסניף הורדוס בירושלים. היו לה יחסי חברות עם נאשם 1, במסגרת תפקידה היא נהגה, בין היתר, להנפיק אישורים בדבר רישום שינוי בעלות ברכבים. מיוחס לנאשמת 2, שהיא חתמה ללא סמכות כדין בטופס העברת בעלות מזויף בשמו של מר דענא במקום שמיועד לחתימת רוכש הרכב ובמקום המיועד לחתימת מיופה הכוח של מוכר הרכב, באופן העשוי להיחזות כאילו נחתם הטופס בידי מר דענא. מיוחס לנאשמת בגין פעולותיה באישום זה זיוף מסמך הקשור לבעלות ברכב. בעקבות זאת מייחס כתב האישום לנאשמת עבירה על סעיף 413ח'.

באשר לשאלת הרשעה או אי הרשעה- הכלל הוא שמי שהובא לדין ונמצא אשם צריך להיות מורשע בדינו. זה הכלל ואי ההרשעה הוא היוצא מן הכלל והוא צריך להתייחד למקרים יוצאי דופן (ראה ע.פ. 2513/96 מדינת ישראל נ. ויקטור שמש פ"ד נ' (3) 682, בעמ' 683 מול האות ה'). בע.פ. 2083/96 כתב נ. מדינת ישראל פ"ד נ"ב (3) 337 קבעה כב' השופטת דורנר כי תכליתו של סעיף 71א' (ב) לחוק העונשין הדן בשל"צ ללא הרשעה דומה לסע' 1 לפקודת המבחן , המאפשר הטלת מבחן ללא הרשעה. מטרת אותם אמצעים היא שיקומית ואולם:

"ענישתו של אדם היא אינדבידואלית, ובית המשפט בוחן עניינו של כל נאשם ונאשם ואינו קובע את עונשו אך על פי מהות העבירה. ואולם,מהותה של העבירה, הצורך בהרתעת הרבים ובעבירות שקרבנן אינו הפרט אלא הציבור כולו אף הוקעת מעשי העבירה- בצירוף מדיניות ענישה אחידה ככל האפשר על יסוד שיקולים אלה- כל אלה משמשים כגורמים העלולים לגבור אף על שיקומו של הנאשם".

ובאותו כיוון קבע ביהמ"ש המחוזי י-ם בע.פ. 1003/99 מזל (מלי) אביטל נ. מדינת ישראל תקדין מחוזי כרך 99 (1) עמ' 2241 כדלהלן:

"הימנעות מהרשעה אפשרית, אפוא, בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם: ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסויים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל".

עוד יש להוסיף להשלמת התמונה שברע"פ 432/85 רומנו נ. מדינת ישראל , תקדין עליון 85 (3) 737 נקבעו מס' כללים לעניין הרשעה או אי הרשעה. בין הכללים שנקבעו מצויים שני כללים שרלוונטיים לענייננו והם שאין יחס סביר בין הנזק הצפוי מההרשעה בדין לבין חומרת העבירה ותנאי שעניינו העונש שבדעת ביהמ"ש היה להשית על הנאשם.

החקיקה העונשית בישראל שיסודותיה הם בפקודת החוק הפלילי קבעה עונשי מקסימום (ולעיתים רחוקות עונשי מינימום) . שני סוגי עונש מאפשרים הטלתם עם הרשעה ובלי הרשעה ואלו העונשים של של"צ ומבחן. כשקבע המחוקק את האופציה של אי הרשעה בצידם של שני מרכיבי העונש הנ"ל הכיר המחוקק בכך שעצם הגשת כתב אישום וההרשעה בדין הם עונש בפני עצמו. למעשה גם עצם הקלון שבעבירה הוא עונש המתלווה לעונשים האחרים שביהמ"ש מטיל. לכל אלה מתווסף עונש נוסף שאינו מהעונשים שמופיעים בחקיקה העונשית והוא העונש של הפסד מקום עבודה, הקטנת אופציות תעסוקתיות ועוד. במדינה כשלנו שבה אפשרויות התעסוקה קשות ובמיוחד לגבי מגזרים מסויימים על ביהמ"ש להביא בחשבון האם לצד העונשים הכתובים עלי ספר, ולצד העונשים שאינם כתובים עלי ספר כמפורט לעיל, הוא חפץ גם להקטין את אפשרויות התעסוקה של הנאשם , אולי לתמיד ולהופכו לנתמך סעד, ואולי לעבריין. יש לזכור כי אותם "עונשים" שאינם כתובים עלי ספר אינם מהווים עונש לכל עבריין ועבריין. אדם שיש מאחוריו עבר פלילי מכביד , הרשעה בדין תהווה עבורו עונש קטן יותר מאשר עבריין שזו הפעם הראשונה שהוא עומד לדין או שעברו הפלילי אינו מכביד. יש גם עבריינים שהרשעתם בדין לא תפריע על אפשרויות התעסוקה שלהם.

בבואי לגזור את דינה של הנאשמת הנני מביא בחשבון את העובדות והשיקולים דלהלן:

א. מהות העבירה שאין צורך להכביר במילים לגביה.

ב. הנאשמת כבת 37 אין מאחוריה הרשעות קודמות.

ג. מצבה הבריאותי כפי שעולה מהתיעוד הרפואי שהוצג לי.

ד. הנאשמת הודתה ויש בהודאה משום הפנמה של האחריות וכן חיסכון מזמנו של ביהמ"ש.

בהקשר זה אציין שההודעה היתה כבר אצל קב"ט הדואר.

ה. הנאשמת פוטרה מהדואר.

ו. הפרטים שעולים מתסקיר שירות המבחן.