מ.י. מדינת ישראל-לשכת תביעות תעבורה נ' נסר

גזר דין

19827/09

גזר דין

הנאשם בפני הורשע על סמך הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה על סעיפים 62(3), 64ב(א) ו-39א לפקודת התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה") ותקנה 169א לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות").

תמצית הטענה העובדתית היא כי בתאריך 1.12.2009 בשעה 4:55 או בסמוך לה, נהג הנאשם במחסום הדוקרנים של מג"ב מתחת לגשר. בבדיקה שנערכה לו באמצעות מכשיר הינשוף, נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף שלו הוא 505 מיקרוגרם.

סעיף 39א לפקודה קובע לעבירת הנהיגה בשכרות עונש של פסילת מינימום לתקופה של שנתיים ימים. עם זאת קובע הסעיף כי בית המשפט רשאי להורות על תקופת פסילה קצרה יותר בנסיבות מיוחדות. לטעמנו, רשאי בית המשפט לקבוע כי פסילת המינימום כולה או חלקה תהיה פסילה על תנאי (ת"ת 10214/09 מדינת ישראל נגד כהן, (לא פורסם, 17.11.2009). אם כי שאלה משפטית היא (שלא הוכרעה בעליון) מהן הנסיבות הדרושות לצורך קביעה כי הפסילה תהיה כולה או חלקה על תנאי. בעניין זה ישנן דיעות שונות.

בית משפט זה נתקל בנהגים רבים שהואשמו בעבירת הנהיגה בשכרות. מרביתם שונים מדמות ה'שיכור' במובנה המקובל. המדובר על פי רוב באנשים חיוביים ונורמטיביים, שסברו בכנות כי השתייה לא השפיעה עליהם והם יכולים לנהוג. נהגים אלה לא ידעו כי הם נוהגים ברמת השכרות האסורה בחוק.

אולם במקרה שלפנינו כבר נענש הנאשם דיו. אין מדובר בבחור צעיר, מדובר באדם בן 35, נשוי ואב לילדים. מסתבר שעקב הפסילה, פוטר הנאשם מעבודתו והוא מנסה להתקיים מעבודות מזדמנות. לא רק זאת, אלא שאשתו עזבה אותו עם ילדיו עקב ההדרדרות במצב הכלכלי וחזרה לבית הוריה. לטענות אלו ראיתי ביסוס בראיות כך שאין מדובר בטענות בעלמא.

ב"כ המאשימה ביקש כי יושת על הנאשם עונש של שנתיים פסילה, פסילה על תנאי וקנס.

שירות המבחן התרשם באופן חיובי מהנאשם ובנה לו תוכנית בהיקף של 250 שעות במסגרת "לשכת רווחה ואדי אלג'וז", בעבודות תחזוקה וסידורים בספריית העירייה.

לאור האמור, הגעתי למסקנה כי מן הראוי להטיל על הנאשם את עונש המינימום, אך תוך כדי הטלת חלקו על תנאי, בהתאם לסמכותו של בית המשפט. זאת, לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, ולאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי במניעת נהיגתם של נהגים שיכורים, נסיבות חייו הקשות של הנאשם והודאתו באשמה. אשר לכן, לאור העובדה שכבר נפגע קשות, ניתן להסתפק ב -12 חדשי פסילה בפועל (יחד כמובן עם של"ץ).

לסיכומו של דבר, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

היות והנאשם כבר היה פסול חודש מינהלית ובנוסף הפקיד רישיונו עד תום ההליכים לתקופה של שישה וחצי חודשים (רישיונו הוחזר לו ביום 13.1.2011), הוא יפסל רק לתקופה של ארבעה וחצי חודשים נוספים (135 יום). הנאשם יפקיד רישיונו תוך 120 יום מהיום והוא מוזהר שהעונש המקובל על נהיגה בפסילה הוא מאסר בפועל.

הנאשם ייפסל לשנים עשר חודשים וזאת על תנאי לשנתיים, אם ינהג הנאשם בזמן שכרות.

250 שעות לתועלת הציבור, אותם יבצע הנאשם במסגרת "לשכת רווחה ואדי אלג'וז" בעבודות תחזוקה וסידורים בספריית העירייה. השירות יבוצע בתוך שנה מהיום, והפיקוח ייעשה על ידי שירות המבחן. במידה ויהיה צורך בשינוי מקום ההשמה, שירות המבחן יבצע את השינוי וידווח על כך בכתב לבית המשפט. הנאשם מוזהר כי אם לא יעמוד בתנאי השירות, ייאלץ בית המשפט להפקיע את השל"ץ ולגזור את דינו מחדש.

למרות שלא הוטל עליו עונש של מאסר על תנאי, הנאשם מוזהר כי העונש על נהיגה תחת השפעת אלכוהול בפעם שנייה, הוא מאסר בפועל.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לתביעה ולסניגור אבו-ליבדה, ולשירות המבחן.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, י"ד שבט תשע"א, 19 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.