מ.י. מדינת ישראל-לשכת תביעות תעבורה נ' מרק

גזר דין

מדובר בעבירה של נהיגה תחת פסילה. זוהי עבירה חמורה שהפכה להיות מכת מדינה. יותר מדי אנשים נוהגים ללא רשיון בזמן פסילה ורואים בפסילה המלצה בלבד.

עונש הפסילה הוא עונש של אימון משום שהמשטרה איננה נוהגת לעקוב אחרי אנשים שרשיונם נפסל. הנאשם מעל באימון זה.

העונש המקובל הוא מאסר בפועל ואפילו לתקופה קצרה וסמלית. אין סיבה לנטות מעונש זה.

דעת בית המשפט העליון המחייבת את כל הערכאות ואני מסכים עימו לחלוטין קובעת

כי העונש ההולם צריך לכלול מאסר בין שאר רכיביו.

כך קבע בית המשפט העליון כי: "ואם היה יסוד לטענה כי בגין נהיגה בזמן פסילה לא מטילים עונש מאסר של שנים עשר חודשים, כי אז הגיע הזמן שכך ייעשה נוכח חומרת העבירה ושכיחותה" (ע"פ 324/88 - אבראהים בן סולימאן אלאעסם נ' מדינת ישראל . פ"ד מב(3), 728 ,עמ' 729-730).

במקרה אחר פסק בית המשפט כי "נטען בפני באופן כללי כי רמת הענישה המקובלת בעבירות אלה היא מתונה הרבה יותר. לא הוכח בפני כי אמנם כך הוא הדבר, אולם מי שנוהג בזמן פסילה ראוי לעונש חמור שבין מרכיביו פסילה לאורך זמן ומאסר לתקופה הולמת. אם, כפי שנטען, מקובלת ענישה מתונה יותר, כי אז ראוי שתשתנה ותונחה ברוח פסיקה זו". (רע"פ 1812/94 - דורון פרץ נ' מדינת ישראל .תק-על 94(2 2366).

כך קבע גם בית המשפט המחוזי בבאר שבע בהסבירו את הסיבות לעונש המאסר" ידוע הדבר, שנהגים לא מעטים, ממשיכים לנהוג, גם בתקופת פסילה, מתוך תקווה שלא ייתפסו, וכך תחלוף לה תקופת הפסילה, מבלי שייגרם נזק ממשי לאותו נהג. על כן, נהג שנתפס נוהג בתקופת הפסילה, צריך להענש בחומרה, לא רק, בשל העבירה החמורה שביצע, אלא גם בשל שיקול ההרתעה. עונש פסילת רשיון נהיגה נוסף, לאדם שנתפס נוהג בזמן פסילה, אינו משמש הרתעה מספקת (שהרי אותו נהג הוכיח, בהתנהגותו, שאין הוא נרתע מעונש כזה ) ועל כן יש לנקוט בענישה ברמה גבוהה יותר, היינו בעונש מאסר." (ע"פ (באר-שבע) 7408/00 - מדינת ישראל נ' בטיטו אברהם . תק-מח 2001(1), 2038 ,עמ' 2039).

יש לציין כי בית משפט זה על כלל המותבים שבו נוהג בדרך של שגרה להטיל מאסר קצר בפועל על הנוהגים בזמן פסילה או ללא רשיון נהיגה. עונש זה של מאסר קצר אושר פעמים רבות בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון (ראו למשל ע"פ 1068/99, ע"פ 1069/99, ע"פ 6422/02, ע"פ 8422/04 בבית המשפט המחוזי, וכן רע"פ 1310/03 בבית המשפט העליון).

בכל מקרה, ברור כי הענישה היא אינדיבידואלית ויש להתאימה למקרה הספציפי. במקרה שלפנינו מדובר על נאשם שנהג תחת פסילה של משרד הרישוי ברכב שהורד מהכביש. ב"כ הנאשם מבקש לראות בכל האירוע סבך ביוקרטי אולם אין דעתינו כך. פעמים רבות , יכול נאשם לפתור את בעיותיו על ידי פעולה פשוטה כתשלום קנס או הופעה במשרד כל שהוא. אולם משלא עשה כן הוא פסול ואי אפשר לטעון שאם קצת מאמץ היה יכול להיפטר מפסילה זו.

העובדה שמדובר בנהג מקצועי פועלת לשני הכיוונים . מצד אחד ידוע לנו כי נהגים מקצועיים עוברים לפעמים עבירות מתוקף תפקידם , ומצד שני , דווקא אילו צריכים להיות זהירים יותר כך שאין העובדה שהנאשם נהג מקצועי תורמת לכאן ולכאן.

הסניגור טרח והביא פסקי דין רבים. אולם מדובר בנושא שיש בו אלפי פסקי דין ובעייתי להסתמך על כמה מכלל העוסקים בכל.

לנאשם עבר מכביד כולל 29 הרשעות קודמות הכוללות: פלאפון, נהיגה ללא חגורה, אי עצירה בעצור, מהירויות , רשיון רכב, ועוד. תמיד כמובן ישנן טענות לנהגים מקצועיים כי לא כל העבירות שלהן, או שמדובר בעבירות שקשה להמנע מהן אך בוודאי אין מדובר בטלית שכולה תכלת.

נוסיף גם שהנאשם נסע ברכב שהורד מהכביש בשל בעיות בטיחותיות כך שבוודאי קשה לטעון שהנאשם לא היה ער לכך.

שמעתי את טענותיו של הסניגור לגבי נסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם אך האינטרס הציבורי הוא הגובר.

לאחר ששקלתי ואזנתי בין האינטרסים השונים אני דן את הנאשם כדלהלן:

א.אני מצווה על מאסרו של הנאשם בפועל למשך חודש ימים. היות ומדובר בתקופה קצרה וסמלית שמטרתה גינוי והרתעה אין מקום לעבודות שירות אלא במאסר בפועל.

ב.פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 3 חודשים .

ג.מאסר על תנאי של חודשים למשך שלוש שנים, אם ינהג בזמן פסילה.