מ.י. מדינת ישראל-לשכת תביעות תעבורה נ' אלה

החלטה

ביום 9/6/10 ניתנה החלטה ע"י כב' השופטת שרון לארי בבלי בזו הלשון:

"נקבע ליום 5/7/10 שעה 10: להקראה. אם לא יועברו תעצי"ם לב"כ הנאשם בתוך 7 ימים מהיום יראו את המאשימה כחוזרת בה מאישום."

אף אחד מהצדדים לא הביע התנגדותו לנוסח זה של ההחלטה, או כל תגובה אחרת, מלבד ההצבעה על העובדה שלא הומצאה לב"כ הנאשם תעודת עובד ציבור במועד שנקבע.

ביום 5/7/10 ניתנה החלטה נוספת כדלקמן:

"לאור העובדה שחרף החלטתי מיום 9/6/10 והאורכות הרבות שניתנו בתיק זה עד היום, לא הוגשו תע"צים לב"כ המאשימה (צ"ל הנאשמת-מ.ק.) ובהתאם להחלטתי מיום 9/6/10, אני רואה במאשימה כחוזרת בה מאישום ומורה על מחיקת התיק"

ביום 28/3/11 הוגש כתב האישום מחדש לאחר שהמאשימה הודיעה כי העתקי התע"צ הועברו ישירות לב"כ הנאשם וכן התנצלה על התקלה.

התיק נקבע להקראה ליום 5/9/11.

ביום 31/8/11 הוגשה בקשה בכתב למחיקת כתב האישום בטענה כי המאשימה אינה זכאית להגישו מחדש מהטעם שיש לראות בהחלטת כב' השופטת ש.לארי-בבלי, החלטה שיפוטית ופסק דין חלוט ולכן הדרך הנכונה הינה ערעור ולא הגשה מחדש.

נטען כי לא ניתן להגיש מחדש את כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק, כאמור בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי התשמ"ב 1982 (להלן: "החסד"פ").

עוד נטען בבקשה כי מחיקת כתב האישום נעשתה לאחר שהשיב הנאשם לכתב האישום, אולם טענה זו נדחית כבר עתה, באשר בדיקת הפרוטוקולים העלתה כי לא ניתנה כל תשובה לכתב האישום ע"י הנאשם או בא כוחו.

המאשימה דוחה האמור וטוענת ובצדק, כי מדובר למעשה בחזרה מאישום בטרם בוצעה ההקראה ועל כן זכאית המאשימה להגיש כתב האישום מחדש לאחר שתיקנה את הפגם והמציאה את תעודת עובד הציבור.

המאשימה טוענת כנגד ההגנה המנסה להיבנות על תקלות טכניות שעבר זמנן ותוקנו וכי אין המקום להפעיל את סעיף 149(10) לחסד"פ המתייחס למקרים מיוחדים של עיוות דין.

כאמור, אני מסכימה עם המאשימה. מדובר למעשה בחזרה מכתב האישום בטרם השיב לו הנאשם, ועל כן, כאמור בסעיף 94 לחסד"פ אין כל מניעה להגיש כתב האישום מחדש, בלא קבלת אישור משום גורם.

גם אם נתייחס להחלטת כב' השופטת ש. לארי-בבלי, כאילו היתה החלטה שיפוטית המורה על ביטול כתב אישום ולא כמתן תוקף לחזרה מאישום של המאשימה, עדיין, ההלכה הפסוקה היא שיש ליתן עדיפות לתיקון כתב אישום על פני ביטולו ומשבוטל כתב האישום בשל פגמים שנפלו בו, רשאית התביעה להגישו מחדש לאחר תיקון אותם פגמים.

ראה ע"פ (נצ') 1197/06 מדינת ישראל נ' צפורה אלימלך.

"יצוין כי זוהי גם עמדתו של קדמי כפי שבוטאה בספרו סדר הדין בפלילים (מהדורה מעודכנת תשס"ג-2003), וכך נכתב בעמ' 898, חלק שני: "ביטול כתב אישום בעקבות טענה מקדמית ואין זה משנה באיזה שלב של הדיון נעשה הדבר, אין משמעותו "זיכוי" ואין הוא יכול לבסס טענה של זיכוי קודם ולחסום מכוחה את הדרך בפני הגשת כתב אישום אחר". (צוטט בע"פ(נצ) 1197/06 הנ"ל).

במאבק בין האינטרס הציבורי של העמדת לדין נאשם שחשוד בנהיגה בשכרות ובחינת עיוות הדין לנאשם, אני בוחרת באינטרס הציבורי, מה עוד שאיני סבורה כי בנסיבות הענין נגרם לנאשם עיוות דין, התמשכות ההליכים היא פועל יוצא של אסטרטגיה שנקט בא כוחו, אשר יכול היה להשיג התע"צ, לו רק רצה, גם ללא מחיקת כתב האישום, יחד עם זאת יובהר בזאת, בניגוד לעמדת המאשימה, אין זו חובתו לחפש מסמכים בתיקים אחרים, או לתזכר את המאשימה בדבר חובותיה. יחד עם זאת, משלא נשמעה התנגדותו של הנאשם ל"קונסטרוקציה" לפיה יש לראות המאשימה כמי שחוזרת בה מכתב האישום ומשהעדיף שלא להשיב לכתב האישום, עד אותו שלב, אין הוא יכול עתה להלין על כך שהמאשימה הגישה מחדש את כתב האישום, כאילו היתה זו במקור הודעה יזומה שלה לענין חזרתה מהאישום.

אוסיף עוד ואומר כי פסקי הדין המצוטטים ע"י ב"כ הנאשם אינם רלוונטיים למקרה, באשר הן בתיק 4453-03-11 מ"י נ' נתנאל חזן והן ב עפ"ת 210-12-07 מדינת ישראל נ' סטפנוב ניתנה החלטה שיפוטית המבטלת כתב אישום מהטעם שלא נעברה עבירה ולא משום שנפל פגם טכני בכתב האישום או בסדרי הדין לענין המצאת הראיות לידי הנאשם.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה.