מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' גינדין

החלטה

עם פתיחת המשפט העלה ב"כ הנאשם טענה מקדמית ולפיה יש להורות על ביטול כתב האישום, מהטעם שכתב האישום הוגש, לאחר שהוחלט על סגירת התיק, מבלי שניתנה החלטת הרשויות המוסמכות, לפתיחתו, כאמור בסעיף 64(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ), הקובע מי הם הגורמים המוסמכים לדון בערר על סגירת תיק.

כהשלמה לטיעונו אף הוסיף כי מכתבו של המתלונן, בבקשה לשקול מחדש את ההחלטה שלא להגיש כתב אישום, לא הוגש על ידו בתוך פרק הזמן הקצוב להגשת ערר על סגירת תיק, הקבוע בסעיף 65 לחסד"פ.

בתשובתה לבקשה ציינה ב"כ המאשימה כי בעקבות המכתב שהפנה המתלונן למשטרה, לאחר שנודע לו על סגירת התיק, נפתחה החקירה מחדש, נגבתה הודעה נוספת והוחלט על ידי גורמי התביעה, לאחר בדיקת מחודשת של הראיות, להגיש את כתב האישום.

סמכותו של הגוף החוקר לשקול מחדש את עמדתו, בעקבות פנייה אליו של המתלונן, ללא צורך להמתין לקבלת הנחיות מהרשויות המוסמכות לדון בערר שהוגש על סגירת תיק, בהתאם להוראת סעיף 64(א)(1) לחסד"פ, נקבעה לראשונה בבג"צ 844/86, איתי דותן נ' היועמ"ש ואח', פד"י מא(3),219, ואומצה בהמשך בשורה ארוכה של פסקי דין והחלטות (ראה ע"פ (מחוזי ת"א) 70114/08 מ"י נ. מרדכי גורה והפסיקה המוזכרת שם).

סוגיה זו כבר הונחה בעבר לפתחי בת.פ 7825/07 ולא נותר לי אלא לצטט דברים שקבעתי שם:

"סעיף 64(א)(1) לחסד"פ, עליו מבסס ב"כ הנאשם את טענתו לפיה כתב האישום הוגש על ידי המאשימה בהעדר סמכות, קובע כדלקמן:

"(א) על החלטה שלא לחקור או שלא להעמיד לדין, משום שאין בחקירה או במשפט ענין לציבור, שלא נמצאו ראיות מספיקות או שנקבע שאין אשמה, רשאי המתלונן לערור כלהלן:

(1) על החלטה שניתנה על ידי גוף חוקר או תובע... לפני פרקליט מחוז, פרקליט מפרקליטות המדינה שמונה למנהל תחום עררים או פרקליט מפרקליטות המדינה, בדרגה שאינה פחותה מסגן בכיר א' לפרקליט המדינה, שפרקליט המדינה הסמיכו לכך"

מלשון הוראת החוק עולה כי תכלית החקיקה היא להבטיח את זכותו של המתלונן, אשר תלונתו נגנזה, שעניינו ייבחן, פעם נוספת, גם על ידי גורם בכיר מזה שנתן את החלטת הסגירה.

אין בהוראת החוק כדי לשלול את זכותו של בעל הסמכות, לחקור או להעמיד לדין, לבחון מחדש את עמדתו, וודאי כשיש בה כדי להטיב עם עמדת המתלונן, "הכל ברוח האמור בסעיף 15 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981", כדברי כב' הנשיא שמגר בבג"צ 844/86.

וודאי שאין הוראת חוק זו באה להבטיח לחשוד חסינות מפני בחינה מחודשת של העניין על ידי הגוף החוקר, או הגוף המוסמך להעמיד לדין, אם מכח פנייה ישירה של המתלונן לאותם גופים או משנתגלו ראיות חדשות, או מכל סיבה אחרת, כפי שנקבע בבג"צ 844/86:

"אין חולק, כי בחוק הנ"ל אין הוראה מפורשת כלשהי, לפיה מותנית החלטתו של תובע בעניין הגשת כתב האישום, בעקבות החלטה קודמת על סגירת התיק, בכך שהוגש ערר או בתוצאותיו. סמכותו של מי שמטפל בחומר החקירה היא פועל יוצא ממעמדו כתובע, המחוקק קבע אימתי התובע רשאי להחליט על סגירת תיק, והחלטה זו – משמע השלילה של ההליכים – פותחת בפני אדם מוגדר, היינו המתלונן, את הדרך להשיג על ההחלטה ולהביאה לדיון חוזר...סיכומו של דבר, הטיפול והדיון של התובע בתיק חקירה שנסגר בעבר, אינם מותנים על פי הוראותיו של החוק בכך שהוגש ערר, וגם אם לא הוגש ערר...מסורות בידי התובע כל הסמכויות שהוקנו לו בחוק לגבי הגשת אישומים...זכות הערר נוצרה כדי לתת למתלונן אפשרות להעלות טענות נגד סגירת ההליכים, אשר בהם היה הוא הגורם הפותח. אין לה זיקה לזכותו ולסמכותו של התובע לעיין מחדש בהחלטה שלו או של תובע הכפוף לו ולהורות, בניגוד להחלטה קודמת בדבר סגירה, על הגשת כתב אישום. זוהי סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה לגבי תיק שנסגר על ידי תובע אחר, זוהי גם סמכותו של דרג תביעתי ממונה אחר לגבי החלטת דרג תביעתי הכפוף לו וזוהי גם סמכותו של מי שהחליט בעניין מעיקרו..."

במקרה זה בחר המתלונן שלא להגיש ערר על החלטת הסגירה, אלא לפנות לגורמי החקירה לשקול מחדש עמדתם ואת התוצאה אליה הגיעו ובקשתו נענתה בחיוב, על ידי הגורמים המוסמכים, במשטרה, לטפל בתיק.

הייתה בקשתו נדחית, ע"י גורמי החקירה, עדיין הייתה פתוחה בפניו הדרך לערור על החלטת הסגירה, עפ"י סעיף 64(א)(1) לחסד"פ".

בטיעוניו ציין ב"כ הנאשם שבתיק החקירה "מכתב" ששלח המתלונן למשטרה ולא ברור אם "מכתב" זה הוכתר בכותרת "ערר", כמשמעותו בסעיפים 64 ו-65 לחסד"פ, אם לאו.

כך או כך בע"פ (מחוזי ת"א) 70114/08, מ" נ. מרדכי גורה קבע כב' הרכב השופטים בראשות סג"נ (כתוארה אז) השופטת ברלינר, כי אין נפקא מינה כיצד הוכתרה הפנייה:

"אין הגיון בסברה כי לו היה המתלונן מכתיר את פנייתו בתואר 'מכתב', מוסמך היה הגוף החוקר לפעול כפי שפעל מכוח חוק הפרשנות, ורק משום שהפניה הוכתרה כ'ערר' נשללה סמכותו לפעול. רק אם היה הגוף החוקר מחליט שלא להיענות לפניה, כי אז היה צריך הנושא לעבור לטיפולו של פרקליט המחוז או מי מטעמו"

משום שההליך שננקט לא ננקט על פי סעיף 64 לחסד"פ, אלא על פי הסמכות שהוקנתה לגוף החוקר מכוח סעיף 15 לפקודת הפרשנות, גם אין נפקות לשאלת מועד פניית המתלונן, ובכל מקרה גם לא הוכח ברמת הוודאות הדרושה מתי קיבל המתלונן את ההודעה על סגירת התיק.

בהינתן כל אלה, אני קובעת כי לא נפל פגם בהגשת כתב האישום ודוחה את בקשת הנאשם למחיקת כתב האישום נגדו.