הנאשמים הודו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן ממנו עולה כי אירוע שלא היה צריך להתגלגל לאן שהגיע הגיע למימדים חריפים ביותר, במסגרתו סירב הנאשם 1 לציית להוראת שוטר שלא להכנס לדירת שכן שנפטר והשוטרים היו עסוקים בפינוי גופתו. משם ניסה השוטר לעכב את הנאשם 1 אך זה פנה אליו בגסות רוח והודיע לו שהוא לא בא איתו, או אז, הצטרף הנאשם 2 לעזרתו של נאשם 1 ובעוד הראשון מכה באגרופו בחזה, בעט נאשם 2 ברגליו של אותו שוטר ולאחר מכן תקף גם שוטרת שהצטרפה לעזרתו של השוטר.
על פי כתב האישום, הורה הנאשם 2 לנאשם 1 לשחרר את כלב האמסטף שבבעלותו, זה שחרר את הכלב אשר אף תפס את מכנסי השוטר בשיניו ולאחר מכן נמלט נאשם 1 מן המקום, דרך חלון האמבטיה.
לנאשם 1 אין הרשעות קודמות ואין תיקים נוספים.
לנאשם 2 מספר הרשעות קודמות אך גם לו אין תיקים נוספים.
מתסקירי שירות מבחן שהוצאו בעניינם של השניים עולה כי מדובר במצב משפחתי מורכב במסגרתו מגדלים הן האב והן בנו את שני ילדיו הנוספים של האב, בני 6 ו – 7, זאת לאחר שהמשמורת הועברה באופן בלעדי לנאשם 2 היות שאמם של הילדים מאושפזת בבתי חולים פסיכיאטריים חדשות לבקרים.
אותם תסקירים העלו כי הנאשם 1 מודע להתנהגותו ומתחרט עליה, הינו אדם נורמטיבי בדרך כלל המתפקד בצורה תקינה במסגרת משפחתית מורכבת כפי שתואר בעבר, שירות המבחן סבר כי יש לשלב את הנאשם 1 בטיפול ולכן המליץ להטיל עליו צו מבחן למשך שנה, לעומת זאת, בתסקיר שהוצא בעניינו של נאשם 2 צויין כי נאשם זה מתקשה לגלות תובנה למשמעות העבירות שביצע, מכחיש ומטשטש את עברו וגם אינו מצליח לגלות תובנה באשר לקשיים שהובילוהו לביצוע העבירות.
שירות המבחן התרשם כי נאשם זה אינו מצליח לגייס עצמו להליך בדיקה עצמית ונמנע מהמלצה כלשהי בעניינו.
על פי הסדר הטיעון שגובש בין הצדדים, תגביל עצמה התביעה לעונש של מאסר בעבודות שירות בן 6 חודשים, בעוד שהסניגורים יטענו למאסר על תנאי, ויתקיים טיעון חופשי ביחס לרכיבי ענישה נוספים ובהם קנס ופיצוי.
אפתח ואומר, כי האירוע המתואר בכתב האישום הינו אירוע שבשל עצמו בלבד היה מקום לשלוח את מבצעי העבירות, כפי שהצטיירו בכתב האישום ולו המתוקן בלבד, לעונש של מאסר מאחורי סורג ובריח למשך חודשים ארוכים, כעונש מינימום שיתכן שעבר פלילי מכביד היה מביא אף להכבדתו.
דברים אלה נאמרים היות שהצורך בשמירה על שלטון החוק, בהגנה על אוכפי החוק לשוטרים ובמתן מענה ציבורי מחמיר לפגיעה בערכים אלה הינו צורך חיוני לחברה ולהתקיימותה בעוד שענישה מקלה וסלחנית שולחת מסר אשר פוגע ראשית וראשון בציבור היות שהוא מייצר מצב של לית דין ולית נייד וכל דאלים גבר באשר הוא נוטל מכוחות הבטחון את היכולת לבצע תפקידם תוך קבלת ההגנה המתחייבת מרשויות המשפט אשר העניינים הללו מובאים בפניהם.
קל וחומר, שדברים אלה נכונים ככל שההתנהגות הפוגעת בערכים אלה הינה חריפה יותר בין שמדובר במשפט המזלזל שהפריח הנאשם 1 לעבר השוטר באופן המבטא את עמדתו כלפי שלטון החוק ונציגיו, ובין שמדובר בהתגייסות הנמרצת של הנאשם 2 לטובת הנאשם 1 תוך שהוא חוצה קו אדום מוחלט ומכה שוטר ואף שוטרת ומגדיל לעשות כאשר הוא מורה לבנו לשחרר כלב אמסטף, גם אם גור בן מספר חודשים, על מנת שזה יסייע בעדם לתקוף את השוטרים.
במאמר מוסגר אומר שהנאשמים, אשר הודו כאמור בכתב האישום המתוקן, שהוריד לא מעט פעולות מתיאור האירוע המקורי, בפני עמדו וטענו שלא ניתנה כל הוראה כזו, שהכלב היה קשור באמבטיה, שהוא בכלל גור ושדבר לא התרחש ביחס לכך. אין ספק שיש בכך כדי לקעקע חלק מטענותיהם אודות התיקון שעברו מאז האירוע וההפנמה של הבעייתיות בהתנהגותם.
יחד עם זאת, אין ספק שהמצב המשפחתי המתואר הינו גורם כבד משקל אשר בהצטרפו להעדר עבר פלילי לנאשם 1 והעדר תיקים נוספים לנאשם 2 הביא את התביעה להקלה משמעותית בעונשם של הנאשמים כפי שסוכם בהסדר הטיעון והשאלה העומדת בפני ביהמ"ש הינה האם שומה על ביהמ"ש להקל עוד יותר בדינם של השניים.
אלה מול אלה עומדים לפני בית המשפט שני השיקולים שהבחירה ביניהם אינה קלה אלא אכזרית, מצד אחד – האינטרס הציבורי המובהק כפי שתואר לעיל, מצד שני – המצב המשפחתי המורכב במסגרתו מצליחים שני הנאשמים לתפקד תוך שמירה על מסגרת משפחתית שברירית-באופן יציב ותוך הטענה שעונש שיתן בית המשפט למי מן הנאשמים יהא גם עונש לילדים הקטנים שלא חטאו בדבר.
לאחר שבחנתי שיקולים אלה ואיזנתי ביניהם, אני מוצא לנכון לגזור על הנאשמים את העונשים הבאים:
1.מאסר למשך 4 חודשים ואולם על פי חוו"ד הממונה על עבודות השירות ירוצה מאסר זה בעבודות שירות, על ידי הנאשם 1 – בבית החולים "איכילוב" בתל אביב, 5 ימים בשבוע, 8 שעות עבודה ביום, וזאת החל מיום 13.2.11.
הנאשם 2 ירצה אף הוא מאסר בעבודות שירות במסגרת "בית בשובע", בימים א-ה בין השעות 8:00-15:00 וביום ו' בין השעות 7:30-14:00, תחילת עבודות השירות ביום 17.10.10.
מובהר בזאת למי מן הנאשמים כי אם לא יעמדו בתנאי עבודות השירות או במגבלות וההוראות של שב"ס לענין זה יופסקו עבודות השירות ועונשם יומר למאסר בפועל.
2.אני גוזר על כל אחד מן הנאשמים מאסר למשך 5 חודשים ואולם הנאשמים לא ירצו עונש זה אלא אם יעברו בתוך 3 שנים מהיום אחת העבירות בהן הורשעו לפני.