מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' איברהים

החלטה

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שימוש ברכב ללא רשות, עבירה על פי סעיף 413 ג' לחוק העונשין, התשל"ז -1977 (להלן:"החוק").

על פי עובדות כתב האישום בתאריך 18.11.07 בשעה 00:30 או בסמוך לכך, השתמש הנאשם ברכב מסוג "פולקסווגן" "פולו", מ.ר. 7868318 (להלן:"הרכב") השייך לאריה אזרד (להלן:"המתלונן"), בכך שנכנס לרכב, בעודו חונה ומונע, ברחוב אלנבי, בתל- אביב, ללא רשות המתלונן ונסע מהמקום.

בטרם מענה לכתב האישום, הופנה הנאשם, לבקשת הסנגורית, לבדיקה פסיכיאטרית לצורך בחינת מצבו הנפשי בעת ביצוע העבירה וכשרותו לעמוד לדין.

ביום 28.2.10 נערכה לנאשם בדיקה פסיכיאטרית, בלשכת הפסיכיאטר המחוזי, בתל- אביב, על ידי סגן הפסיכיאטר המחוזי, ד"ר יעקב צ'רנס. חוות הדעת מבוססת על בדיקה קלינית, ,כתב האישום ופרוטוקול בית משפט לרבות קובץ אשפוזיו הפסיכיאטרי. מחוות הדעת שהגיש ד"ר צ'רנס, עולה כי הנאשם הינו בן 34, רווק,המתגורר באבו גוש, המאובחן כלוקה בסכיזופרניה, והמטופל בתרופות נוגדות פסיכוזה, כשברקעו 5 אשפוזים, בין השנים 1996-2009. יחד עם זאת, בין השנים 2000-2009 הנאשם לא אושפז, כאשר האשפוז האחרון היה בשנת 2009, וזאת לפרק זמן ממושך. כיום, הנאשם נמצא בטיפול פסיכיאטרי, בירושלים, ומטופל בתרופות נוגדות פסיכוזה.

ביחס למיוחס לו בכתב האישום טען הנאשם בפני ד"ר צ'רנס במהלך בדיקתו: " אז לא היה לי כסף לנסיעות והיה בלילה מאוחר וחשבתי לנסוע ולעזוב אותו איפה שאני גר. אבל תפסו אותי." כמו כן, הנאשם תיאר בפניו כי הסתבך רבות עם החוק, ובגין כך ריצה גם מאסר ממשי.

בחוות דעתו הגיע ד"ר צ'רנס למסקנה כי לא ניתן לקבוע בוודאות מה היה מצבו הנפשי של הנאשם בעת ביצוע המעשה, אך קיימת סבירות שהיה נתון תחת השפעת תכנים דלוזיונליים ושיפוטו היה פגום, ולפיכך סביר להניח שבעת ביצוע המעשה לא היה אחראי למעשיו. הערכה זו התבססה על כך שהנאשם היה מאושפז בין השנים 1996-2009, עם הענות נמוכה לטיפול, שחייבה בסוף מתן טיפול תרופתי בזריקות, והגם שהנאשם לא אושפז בין השנים 2000-2009 קיימת אפוא אפשרות, שהינה בגדר הסביר, כי במהלך זמן האירוע היה במצב פסיכוטי.

ד"ר צ'רנס סבר שכיום הנאשם כשיר לעמוד לדין, לאור התרשמותו שמחלתו הנפשית של הנאשם נמצאת ברמיסיה וכי הוא מסוגל כיום להבחין בין מותר לאסור, להבין את מהות הליכי המשפט ולקיים מעקב נכון אחריהם.

התביעה חולקת על קביעותיו של ד"ר צ'רנס, וביקשה לחקור את ד"ר צ'רנס לגבי חוות דעתו, כשעובר למתן עדותו הועבר, לבקשת ב"כ המאשימה, לעיונו של ד"ר צ'רנס חומר חקירה מהתיק, הכולל את הודעתו של הנאשם ודו"ח פעולה.

בעקבות כך, המציא ד"ר צ'רנס, עוד בטרם עדותו, חוות דעת משלימה בה ציין כי חומר החקירה אין בו די כדי לאפשר קביעת ממצאים באשר למצבו הנפשי התקין של הנאשם בעת ביצוע העבירה, וכי אין בחומר החקירה הנ"ל כדי לשנות את עמדתו באשר למצבו הנפשי של הנאשם בעת ביצוע העבירה. ד"ר צ'רנס הדגיש כי חוות דעתו הינה בבחינת הערכה בלבד, וקביעה וודאית לעניין מצבו הנפשי ביום ביצוע העבירה בלתי אפשרית.

לאחר המצאת חוות הדעת המשלימה שלעיל נשמעה עדותו של ד"ר צ'רנס בבית משפט.

בעדותו עמד ד"ר צ'רנס על הקושי שבהערכת מצבו הנפשי של הנאשם בזמן ביצוע העבירה, שנעברה מספר שנים לפני מתן חוות הדעת. כמו כן, חזר וציין כי אין באפשרותו לקבוע בוודאות אם הנאשם היה במצב פסיכוטי בעת ביצוע העבירה וחוות דעתו הינה בבחינת הערכה בלבד, כשהערכתו נסמכת על הבדיקה הקלינית שערך לנאשם, טופס אשפוזיו והיותו מוכר כחולה במחלת נפש, שאף הגיע בזמנו למצב קיצוני שחייב טיפול כפוי באמצעות זריקות. העד הבהיר כי מחלת נפש בה לוקה הנאשם היא בלתי צפויה ומתפרצת מדי פעם, למרות הטיפול התרופתי. להבנתו, אין להסיק מחומר הראיות שהוצג בפניו, קרי: הודעת הנאשם במשטרה לרבות הודאתו ודו"ח הפעולה, מהם עולה כי הנאשם שינה את גרסאותיו ואף מסר בפני ד"ר צ'רנס את גרסתו האחרונה לפיה החליט לגנוב את הרכב על מנת לשוב לביתו, והשאיר את הרכב במקום כדי שהמשטרה תמצא אותו , כי הנאשם הבין את טיב מעשיו וכי כושר שיפוטו לא היה פגום. ד"ר צ'רנס סבר כי ראיות אלה אינן מהוות תחליף לבדיקה פסיכיאטרית ואין להסיק מתוכנן מסקנות על מצבו הנפשי של הנאשם לכאן או כאן, גם אם הנאשם מסר גרסה שלכאורה משקפת אמירת דברים הגיוניים. יחד עם זאת, לשיטת העד, גרסת הנאשם לפיה גנב את הרכב כדי לנסוע לביתו הינה ביזארית. ד"ר צ'רנס התבקש להתייחס בעת עדותו בביהמ"ש לכך שבת.פ. 1432/09 בבית משפט השלום בירושלים, הוגש נגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירת התפרצות לרכב, ביום 1.2.07, לאמור כ- 9 חודשים לפני ביצוע העבירה המיוחסת לנאשם נשוא כתב האישום, ובחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה בתיק הנ"ל נקבע כי הנאשם לא סבל ממצב פסיכוטי בעת ביצוע העבירה והיה מסוגל להבחין בין טוב לרע. כמו כן, הביאה ב"כ המאשימה בפני העד כי הנאשם הורשע בת.פ. 8423/08, בבית משפט השלום, בירושלים, בגין עבירת סמים שביצע ביום 1.4.08 ובת.פ. 6157/08 בבית משפט השלום בירושלים, הורשע בגין גניבה חקלאית, שבוצעה ביום 5.10.08.

ד"ר צ'רנס הדגיש כי לא ידע על דבר קיומה של חוות הדעת הפסיכיאטרית, לרבות בדבר הרשעת הנאשם בתיקים לעיל וסבר כי טרם עדותו היה מקום כי יועברו אליו נתונים אלו, לרבות חוו"ד הדעת הנ"ל הפסיכיאטרית מפאת חשיבותה לצורך גיבוש עמדתו בעניין. העד הבהיר כי החומר הנמצא בידיו בטרם מתן חוות הדעת הינו טופס האשפוזים והוא אינו נחשף לחוות דעת פסיכיאטריות אחרות, וע"כ אינו יכול להתייחס לחוות הדעת כל עוד זו אינה בפניו. עם זאת, ציין העד: "בוודאי שזה יכול להשפיע, אם הייתי קורא את חוו"ד, מה הייתה המחלה, איזה טיפול נתנו וסביר להניח שהייתי מייחס לזה חשיבות רבה" . (עמ' 11, ש'30-31).

משנשאל העד אם יתכן כי הנאשם היה במצב פסיכוטי בעת ביצוע מעשיו נשוא כתב האישום, אך עדיין יכול היה להבין את הפסול במעשיו או להימנע ממנו בהתאם לפרמטרים שנקבעו בסעיף 34 ח לחוק העונשין, עמדתו היתה:"אני כאן כדי לומר את דעתי הרפואית מתוך הסתכלות פסיכיאטרית, אבל ההחלטה אם הוא כשיר או לאו, אני משאיר לבית משפט" (עמ' 12, ש' 8-9).

עם זאת, ציין, כי למרות שבד"כ הגם שאישפוז לא עולה על כחודש ימים, הרי שבשנת 2009 היה הנאשם מאושפז כ- 6 חודשים, פועל יוצא מההחמרה הניכרת שחלה במצבו הנפשי.

בתשובה לשאלות הסנגורית הוסיף העד וציין כי הגם ששאיפתו הינה לכתוב ממצאים ברורים והחלטיים לא היה באפשרותו לפעול כך במקרה זה וזאת נוכח חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה ובשים לב למהות ההחומר הרפואי אודות הנאשם שעמד בפניו, ועל כן הינו נאלץ ליתן הערכה הנשענת על סבירות .לדבריו, הסתמך בחוות דעתו במקרה דנן על סיכומי המחלה של הנאשם.

ביחס לאשפוזו הארוך של הנאשם חזר וציין העד , כי מקובל הינו כי האשפוזים לא ימשכו יותר מחודש , למעט מקרים שבהם החולה אינו מאוזן, שגם אחרי חודש לא מושגת הטבה ורמיסיה. לדבריו,בעת שערך לנאשם את הבדיקה הפסיכיאטרית הנאשם לא הותיר רושם של מי שמנסה ליצור מניפולציה או הגזמה במצבו הנפשי. כמו כן, ציין מנסיונו כי בד"כ, נאשמים חולי נפש דואגים לציין בפני חוקרי המשטרה כי הינם חולי נפש, כדי להימלט מאימת הדין "בדר"כ הם אומרים, הם יודעים שזה מציל אותם או נותן להם שיריון הגנה." (עמ' 14 , ש'23), כשלא כך נהג הנאשם.

גם לאחר עדותו של ד"ר צ'רנס, נותרה המאשימה בעמדתה החולקת לגבי מצבו הנפשי של הנאשם בעת ביצוע העבירה וטענה כי הנאשם לא הצליח לעורר ספק סביר באשר לקיום הסייג שבסעיף 34 ח לחוק העונשין, ולשיטתה היה הנאשם אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירה. ב"כ הנאשימה ביקשה ללמוד על ההבחנה בין המותר לאסור ובחינת בוחן המציאות התקינים אצל הנאשם מהודעתו של הנאשם במשטרה ומדו"ח הפעולה ואף בפני ד"ר צ'רנס, שלפיהם עולה, לטעמה, כי מסר גרסה רציונאלית, תוך תכנון ומודעות למעשיו. נטען עוד כי חוות הדעת של ד"ר צ'רנס אינה מתייחסת לחלופות הקיימות על פי סעיף 34 ח משלא קבע אם יכול היה להימנע הנאשם ממעשיו. עוד נטען כי בת.פ. 1432/09 בבית משפט השלום בירושלים הנאשם נמצא, לפי חוו"ד פסיכיאטרית, כשיר לעמוד לדין וכי הוא היה אחראי לביצוע העבירה מיום 1.2.07 נשוא התיק שם, שבוצעה כ- 9 חודשים טרם ביצוע העבירה נשוא כתב האישום בתיק נשוא דיון זה ויש בכך כדי להשליך על אפשרות סבירה בדבר תקינות מצבו הנפשי העת ביצוע העבירה נשוא תיק זה. כן נטען כי במהלך השנים 2000-2009 ביצע הנאשם 7 עבירות, בגינן הורשע ונגזר דינו, כאשר בין השנים האלו הנאשם לא אושפז ונמצא כשיר לעמוד לדין, וכך הם פני הדברים, בסבירות גבוהה, גם בתיק זה.

מנגד סוברת הסנגורית כי הנאשם הצליח לעורר ספק באשר לכשירותו הנפשית, וזאת בהסתמך על חוות דעתו ועדותו של סגן הפסיכיאטר המחוזי, ד"ר צ'רנס, אשר העריך כי בעת ביצוע העבירה לא היה הנאשם אחראי למעשיו. הסנגורית ציינה כי חוות דעתו של ד"ר צ'רנס מתבססת על היות הנאשם חולה נפש, ועל אשפוזיו הארוכים, כאשר קיימת היענות נמוכה לטיפול, שחייבה בסופו של דבר מתן טיפול כפוי תרופתי בזריקות, נוכח הידרדרות חמורה שחלה במצבו הנפשי. נטען עוד כי גרסת הנאשם לביצוע העבירה אינה רציונאלית והגיונית ואף בעת חקירתו במשטרה לא ציין כי הוא לוקה בנפשו ולא ניסה לעשות בנושא זה כל שימוש לטובתו, ויש בכך כדי להצביע על העדר תחכום וחוסר מודעות למצבו. כך גם כך, נטען כי נמנע מההגנה לבדוק את מצבו הנפשי של הנאשם בעת ביצוע העבירה לאור מחדלה של המשטרה אשר לא הפנתה אותו בתום חקירתו במשטרה לבדיקה פסיכיאטרית ראשונית.

כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים כי הנאשם כשיר כיום לעמוד לדין וכי הוא סובל ממחלת נפש. גדר המחלוקת נוגעת לשאלת כשרותו הנפשית של הנאשם בעת ביצוע העבירה.