גזר דין
הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת ראיות בביצוע 5 עבירות של התפרצות לדירת מגורים בכוונה לגנוב, עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), בביצוע 5 עבירות גניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק, בעבירה של גניבת רכב, עבירה לפי סעיף 413 ב' לחוק, בעבירה של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 273 לחוק, ובעבירה של החזקת כלי פריצה, עבירה לפי סעיף 409 לחוק.
בנוסף הורשע נאשם 2 בעבירה של נהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה וב-3 עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, עבירה לפי סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952.
בקליפת אגוז אציין, כי בהכרעת הדין הרשעתי את הנאשמים שהינם תושבי "איזור", כשנאשם 2 אינו מורשה להיכנס לישראל, בביצוע 5 התפרצויות לדירות מגורים בכוונה לגנוב וב-5 גניבות מדירות המגורים שנפרצו שבוצעו בתאריכים 18/07/09, 19/07/09 ו-21/07/09, בישובים שונים בארץ, בשעות הערב ולפנות בוקר. הנאשמים גנבו רכוש מבעלי הדירות הכולל, בין היתר, מחשבים ניידים, מכשירי טלפון ניידים, טלוויזיה, כסף מזומן,משחקי מחשב,שעוני יד, וכרטיסי חיוב.
עוד קבעתי בהכרעת הדין, שהנאשמים פרצו לדירה של הגב' תמי לוי בכוונה לגנוב וגנבו בין היתר מפתחות לרכב מסוג יונדאי (להלן: "הרכב"), באמצעות המפתחות גנבו את הרכב. ביום21/7/09 בשעה 04:30, נסעו הנאשמים ברכב בכביש 6, כאשר נאשם 2 נוהג ברכב בקלות ראש. בנסיבות אלו הורה השוטר ירון יחזקאל בעת שמילא תפקידו כחוק לעצור, נאשם 2 המשיך בנהיגה פרועה, תוך שהרכב פרץ מחסום משטרתי. בנסיבות אלו לאחר שגלגלי הרכב נוקבו, נעצר הרכב לאחר מספר מטרים, והנאשמים נמלטו. השוטרים רדפו אחרי הנאשמים ובעת מעצרם, תקף כל אחד מהנאשמים שוטר באופן שנאשם 1 הכה את השוטר ירון הראל באגרוף בבטן, ונאשם 2 תקף את השוטר אליהו יקותאל ע"י כך שדחף אותו והכה אותו. עוד קבעתי בהכרעת הדין שהנאשמים החזיקו 2 מברגים המשמשים ככלי פריצה.
ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש, הגיש גיליון הרשעות קודמות של כל אחד מהנאשמים ועתר להטיל על כל אחד מהם מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מאסר על תנאי משמעותי, ופיצוי למתלוננים. בטיעוניו הפנה לפסיקה ועתר לבית משפט להטיל עונש חמור שיבטא את הנזק הרב שנגרם למתלוננים ולבני ביתם, את העובדה שנאשם 1 נעצר כשהוא מחזיק מברג באורך 40 ס"מ , את העובדה שנאשם 2 שהה בישראל בלא שהיה לו היתר להיכנס לישראל ושנאשם 1 שהה בישראל בניגוד לתנאי הרישיון שלו. עוד עתר ב"כ המאשימה להטיל פיצוי גבוה למתלוננת הגב' תמי לוי אשר ביתה נפרץ ע"י הנאשמים, ורכבה נגנב ע"י הנאשמים ובאמצעות הרכב נעשה שימוש לצורך המשך ביצוע עבירות.
ב"כ הנאשמים עתר להתחשב בנאשמים ולהטיל עליהם עונש מתון. בטיעוניו ציין, שהנאשמים מאמינים בחפותם ניהלו הוכחות, אולם חסכו זמן שיפוטי, שכן חומר רב הוגש בהסכמה. עוד טען ב"כ הנאשמים, כי יש להתחשב בכך שהרכוש שנתפס הוחזר לבעליו, ושהמתלוננים לא הבחינו בפריצות עד אור הבוקר.
בנוסף עתר ב"כ הנאשמים להתחשב בנאשם 1 שהינו בן 31, אב ל-3 ילדים, לחובתו הרשעה אחת בגין עבירה על חוק הכניסה לישראל, ושהה במעצר מיום 21/7/09 ועד ל-17/11/09, ומאז שוהה במעצר בית ולא הפר את תנאי השחרור. ולהתחשב בנאשם 2 שהינו בן 34, אב ל-6 ילדים, לחובתו הרשעה אחת משנת 2004, שהה במעצר מ21/7/09 ועד ל- 8/9/09, שוחרר, ונעצר ב9/11/09 ומאז שוהה במעצר.
לעניין עתירת המאשימה לפיצוי המתלוננים, עתר ב"כ הנאשמים שלא להטיל פיצוי, שכן הרכוש הוחזר למתלוננים ולא נגרם נזק.
הנאשמים שבפני הורשעו כאמור בעבירות התפרצויות לדירות מגורים וביצוע גניבות, עבירה של גניבת רכב, עבירה של תקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו, והחזקת כלי פריצה. בנוסף נאשם 2 הורשע ב-3 עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, ונהיגה בקלות ראש. עבירות הרכוש שביצעו הנאשמים הפכו זה מכבר ל"מכת מדינה" וזאת נוכח נפיצותן ובאשר יש בהן כדי לחתור תחת הסדר הציבורי, ביטחונו של הציבור ורכושו. מעבר לנזק הכלכלי, הנגרם כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים, הן למתלוננים והן לציבור בכללותו, הנדרש להגן על רכושו ולהשקיע כספים ברכישת אמצעי מיגון, חווים המתלוננים, בפרט מחזיקי הדירות ובני משפחתם, פגיעה בפרטיותם ותחושת חוסר ביטחון.
המחוקק הביע עמדתו שיש להחמיר בענישה של המורשעים בעבירות של פריצה לדירה וגניבת רכב בכך שקבע שמדובר בעבירות מסוג פשע .
הפסיקה הביעה עמדתה שיש להחמיר בענישתם של המורשעים בעבירה של התפרצות לדירה.ראה לדוגמא רע"פ 1708/08 מרדכי לוי נ. מדינת ישראל ( תק-על 2008(1), 3448 , 3449 (2008)נאמר ע"י כב' השופט רובינשטיין :
"... בית המשפט המחוזי צדק גם צדק משהטעים את הצורך בחומרה בענישה בעבירת התפרצות ובעבירות הרכוש בכלל, שהיו - אפשר לומר- למכת מדינה, למקור דאגה וטרוניה לאזרחים רבים ולפגיעה בתחושת ביטחונם. נקל לשער את החוויה הקשה העוברת על קרבנות הפריצה, בשובם לביתם והנה הפיכת סדום ועמורה בתוכו וחפצים וכסף נעלמו ואינם, ולעיתים קרובות משמעות הדבר היא כי הרכוש יירד לטמיון, שכן העבריין לא יילכד; כך גם באשר למי שהשכים לעבודתו והנה רכבו שהחנה לעתותי ערב איננו, כי נגנב. אמנם במקרה דנא, נלכד המבקש בכף ועמו הרכוש מאותה פריצה בה נעצר, וכן השיב חלק מרכוש אחר בהתערבות בית משפט השלום - אך אין בכך כדי לפצות על הטראומה שגרם..."
עוד נקבע בפסיקה שיש להעניש בחומרה את המורשעים בעבירות שבוצעו כלפי שוטרים וזאת על מנת להעביר מסר שיהיה בו כדי להרתיע ולהבהיר כי מי שישלח ידו או יאיים על אנשי משטרה הממלאים תפקידם כחוק, ייענש בחומרה וזאת על מנת להגן על השוטרים אוכפי חוק.
(ראה לענין זה ע"פ 268/86 שאוקי סנדוקה נ' מד"י, תק-על 83(3) 962) ודברי כב' השופט דנציגר בע"פ 8704/08, סמי הייב ואח נ' מד"י:(פורסם באתרים משפטייים)
בבואי לגזור את דינם של הנאשמים, עמדו לנגד עיני חומרת העבירות, העובדה שלא מדובר באירוע חד פעמי, אלא בנאשמים שסיגלו לעצמם אורח חיים שעניינו פריצות לדירות מגורים וגניבת רכוש, את העובדה שהנאשמים "תושבי אזור" נכנסו לישראל וביצעו עבירות כשנאשם 1 מורשה להיכנס לישראל, ואילו נאשם 2 נכנס לישראל כשאינו מורשה להיכנס לישראל על מנת לבצע עבירות. עוד ראיתי לחומרא, שהנאשמים תקפו שוטרים בעת מעצרם לאחר שניסו להימלט, ושנאשם 2 נהג בקלות ראש תוך שהוא מסכן את המשתמשים בכביש ואת השוטרים. וכן, ראיתי לחומרא את העובדה שברשות הנאשמים נתפסו שני מברגים.
לקולא התחשבתי בהעדר עבר פלילי מכביד לנאשמים, כשלנאשם 1 הרשעה אחת משנת 2003 בגין עבירה של כניסה לישראל שלא כחוק, ולנאשם 2 הרשעה אחת מבית משפט צבאי משנת 2004 בגין חברות בקבוצה המבצעת עבירות נגד הסד"צ וכניסה לישראל שלא כחוק, בעובדה שנאשם 1 שוהה במעצר בית תקופה ממושכת ובנסיבות האישיות של כל אחד מהנאשמים.
לפיכך, לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ואת מכלול השיקולים, החלטתי לגזור על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים:
נאשם 1:
36 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי המעצר מיום 21/7/09 ועד 17/11/09 .