גזר דין
הנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות בעבירות של אי האטה לפני מעבר חציה, אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה, נהיגה רשלנית וגרימת תאונת דרכים שבה נגרמה חבלה של ממש. על פי כתב האישום וממצאי הכרעת הדין, נהג הנאשם ברכב פרטי ביום 7/10/03 בראשון לציון ברח' גבעתי מדרום לצפון. באותה עת התקרב הנאשם למעבר חציה בו חצה את הכביש מר רחמים חדוות, יליד 1921. הנאשם גרם לתאונת דרכים במסגרתה פגע בהולך הרגל ומנע ממנו להשלים את חצייתו בבטחה. כתוצאה מכך נחבל הולך הרגל חבלה של ממש דהיינו שבר באחת מחוליות עמוד השדרה. כמפורט בכתב האישום, לא היתה מחלוקת כי כעבור 40 יום לערך, ולאחר ששוחרר מבית החולים, נפטר למרבה הצער הולך הרגל. עם זאת, לא יוחסה לנאשם עבירה של גרימת מוות ברשלנות ולא נעשה כל ניסיון לקשור מבחינה ראייתית בין מותו של המנוח לבין התאונה.
לחובת הנאשם, המחזיק ברישיון נהיגה מאז שנת 1967, 38 הרשעות קודמות. מבלי להקל ראש בעברו של הנאשם, אין מחלוקת כי לא מדובר בעבר מכביד באופן מיוחד. אמנם במהלך השנים, ביצע גם עבירות שיש בהן מידה של סיכון, כגון נהיגה במהירות מופרזת, אי ציות לתמרור ב-37 ונהיגה באור אדום, אך מדובר בעבירות ישנות למדי ובהתחשב בותק הנהיגה ובהיקף הנהיגה מידי שנה, אין מדובר בעבר מכביד. עוד יש לציין כי ההרשעות האחרונות הינן משנת 2003, דהיינו לפני 7 שנים ומעלה.
בטיעוניה לעונש הדגישה התביעה את חומרת המקרה. בצדק ציינה ב"כ התביעה כי מעבר החציה הוגדר לא פעם בפסיקה כמבצרו של הולך הרגל ושומא על ביהמ"ש לתת לקביעה זו נפקות ממשית בגזירת הדין, על מנת לבטא את חומרת המעשים ולהרתיע מפני ביצוע מעשים דומים בעתיד הן על ידי הנאשם שבפני והן על ידי ציבור הנהגים בכלל. עוד הדגישה התביעה את חומרת תוצאות התאונה, ואכן מדובר בתוצאות קשות. המנוח נחבל באופן ממשי, נגרם לו שבר בעמוד השדרה, הוא אושפז בבית החולים למשך מספר שבועות. על פי האמור בהודעתו של אחד מבניו, מדובר במי שעד לתאונה ניהל אורח חיים עצמאי ולא סבל מבעיות רפואיות קשות.
לצד נתונים אלה, יש להדגיש, כי לטעמי לא ניתן לתת משקל ממשי בגזירת הדין לעצם מותו המצער של המנוח כ- 40 יום לאחר התאונה. למיטב הבנתי בחרה התביעה מטעמים ראיתיים שלא לייחס לנאשם את גרימת מותו של המנוח, ומשכך בחרה התביעה, לא ניתן כיום לגזור את הדין מתוך הנחה כי הנאשם אשם בגרימת מותו. אין בכך כדי להקל מחומרת העבירות ומחומרת הפגיעה במנוח, אך לא ניתן להתייחס לתיק זה מבחינה עונשית כאל תיק של גרם מוות ברשלנות, על מרכיבי הענישה המקובלים בתיקים מעין אלה. עוד אציין, כי במהלך התקופה בה שימשתי כשופט תעבורה, נדונו בפני מקרים רבים של תאונות בהם פגעו נהגים בהולכי רגל על פני מעברי חציה וגרמו לחבלות של ממש, ולמיטב זכרוני מעולם לא ביקשה התביעה להטיל על נאשם בעבירות שכאלה מאסר מסוג כלשהו, ואף לא פסילה למשך שנים, בודאי לא כשמדובר בנאשם שעברו אינו מכביד באופן מיוחד.
מעבר לשיקולים כללים אלה, יש להדגיש מס' שיקולים ספציפים הנוגעים להליך שהתנהל בפני ולממצאי הכרעת הדין. ראשית יצויין כי מדובר באירוע משנת 2003 ומאחר וכיום אנו מצויים בשלהי שנת 2010, הרי שמדובר בעבירה ישנה מאוד אשר מאז ביצועה חלפו כ- 7 שנים, ואין חולק כי מדובר בפרק זמן ארוך וחריג שאינו מאפיין את הדיונים בעבירות מעין אלה. לעיתים הנאשם הוא שגורם בהתנהלותו לעיכוב ההליכים ואז אין מקום לייחס לחלוף הזמן משקל ניכר, אלא שבמקרה הנוכחי התביעה היא שהתמהמה והגישה את כתב האישום רק בשנת 2008, כ- 5 שנים תמימות לאחר התאונה. שיהוי שכזה יש בו מימד משמעותי של עינוי דין, וכשמסתבר כי במהלך כל השנים הללו הקפיד הנאשם על נהיגה זהירה ולא הסתבך בעבירות כלשהן, הרי שהעונש שיוטל בסופו של דבר חייב לבטא גם מרכיבים אלה.
עוד יש להזכיר, כפי שהדגיש הסנגור המלומד, כי בהכרעת הדין בעמ' 15 ציינתי "כי לא ניתן לחלוק על המסקנה שלהולך הרגל רשלנות תורמת משמעותית לגרימת התאונה". על פי העדויות התפרץ הולך הרגל לכביש בהליכה מהירה מבלי שנתן דעתו לתנועה המתקרבת. עוד יצוין כי מדובר היה בסיטואציה מורכבת, בה נאלץ הנאשם להתמודד עם חשש לפגיעה ברוכב האופנוע, ולצד הרשלנות שעצם קיומה נקבע מפורשות בהכרעת הדין, אין מדובר בסיטואציה שבה מלוא האחריות לתאונה מוטלת על כתפיו של הנאשם. יוזכרו עוד בקצרה מחדלי החקירה שפורטו אף הם באריכות בהכרעת הדין.
התוצאה הסופית של כל אלה הינה כי יש לגזור על הנאשם עונש שיאזן בין מכלול השיקולים שפורטו, שמחד יתן ביטוי לחומרת מעשיו של הנאשם ולפגיעה הקשה בהולך הרגל, ומנגד ישקלל את השיקולים לקולא לרבות הרשלנות התורמת, חלוף הזמן, מחדלי החקירה ומחדלי התביעה, ומבלי שיבטא אחריות כלשהי לגרימת המוות. לטעמי, אין מקום במקרה זה, כבכל המקרים הקודמים שהובאו בפני, להטלת מרכיב כלשהו של מאסר בפועל או על תנאי ועל תקופת הפסילה שתוטל לאזן בין מכלול השיקולים שפורטו.
לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
1.אני פוסל את הנאשם מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 9 חודשים. מתקופה זו תנוכה תקופת פסילה מנהלית של 60 יום וכן תקופה נוספת בה היה הנאשם פסול מלנהוג בין תאריכים 16/5/10 ועד 13/6/10.
2.אני פוסל את הנאשם מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 5 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.
3.הנאשם ישלם קנס בסך 2000 ₪ או 40 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בתוך 60 יום.
4.הפסילה תחל לא יאוחר מיום 7/8/10 ועל הנאשם להפקיד רישיונו כדין.
5.ככל ששילם הנאשם קנס במסגרת גזר הדין הקודם שבוטל בבית המשפט המחוזי, יקוזז הקנס הנוכחי מהקנס ששולם ואם קיימת יתרה היא תוחזר לנאשם.
זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.
ניתנה והודעה היום כ"ו תמוז תש"ע, 08/07/2010 במעמד הנוכחים.
חגי טרסי, שופט
הוקלד על ידי: יפה אטלן
