מ.י. לשכת תביעות תעבורה שפלה נ' אלסייד

בפני

כב' השופטת רחל טאובר

הכרעת דין

הנאשם, נאיף אלסייד, מואשם כי ביום 13.4.08 בשעה 12.45 באזור התעשיה שילת נהג משאית שמספרה 1332715 ללא רישיון נהיגה תקף, ללא ביטוח וכשהוא פסול מנהיגה. כשנעצר הנאשם על ידי שוטר וביקש להזדהות, הזדהה בשם מוחמד אלסייד ת.ז. 25880782.

לנאשם מיוחסות עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, נהיגה ללא ביטוח ומסירת פרטים כוזבים.

הסניגור המלומד טען בפני כי אין לזמן עדי התביעה מאחר והכפירה בתיק היא כפירה משפטית והוא מבקש לסכם בכתב את טיעוניו המשפטיים. כמו כן טען, כי הכפירה מתייחסת לעבירה של נהיגה בפסילה בלבד, והכפירה היא כפירה משפטית ולא עובדתית שכן הנאשם מודה כי נהג במשאית האמורה בכתב האישום במקום העבירה.

לאחר שנתתי החלטה ביום 29.12.09 כי על הנאשם להשיב לאשמה גם לגבי עבירה של נהיגה בזמן פסילה שכן לא קיבלתי את הטיעונים המשפטיים של הסניגור לפיהם הנאשם לא נהג בזמן פסילה, החליט הסניגור המלומד לכפור באשמה וביקש לזמן את עדי התביעה.

החלטתי להענות לבקשת הסניגור ולהתחיל בשמיעת הראיות למרות שנראה לי מוזר כי לאחר הגשת סיכומים לענין טענה משפטית בדבר הידיעה על הפסילה ולאחר מתן החלטתי, מחליט הסניגור המלומד לכפור באשמה ובאמור בכתב האישום.

משנסתיימה עדותו של עד תביעה מספר 1, שי אלגרבלי, ומאחר והשוטר השני אריה בר כליפה לא התייצב, הדיון נדחה להמשך הוכחות ומפרוטוקול הדיון עולה שגם בשלב מסוים ביקש הסניגור כי ביהמ"ש יפסול את עצמו מאחר ונחשף לראיות בתיק לפני מתן ההחלטה, אולם כפי הנראה חזר בו מהבקשה והתיק נדחה להמשך הוכחות.

בישיבה בה היה צריך להתייצב השוטר הנוסף, אירה בר כליפה, הודיע הסניגור לבית המשפט כי הנאשם מודה בכך שנהג ללא רישיון נהיגה תקף, מודה בנהיגה, מודה בכך שמסר פרטים כוזבים לשוטר, אולם לא מודה בנהיגה בזמן פסילה גם לא בכך שנהג ללא ביטוח וביקש לסכם בכתב מדוע הנאשם לא נהג בזמן פסילה ללא צורך בעדויות.

אכן צדק התובע כי ההתנהלות בתיק לא ברורה, בניגוד לסדר הדין הפלילי אולם אפשרתי לסניגור להעלות טיעונים בכתב נוספים לענין העבירה של נהיגה בזמן פסילה וזאת לפני מתן הכרעת הדין .

גם הנאשם העיד לבקשת הסניגור ונחקר נגדית.

מעיון באישור משרד הרישוי שהוגש לתיק בימ"ש ביום 17.3.08 עולה, כי לנאשם היה רישיון נהיגה תקף עד לחודש ינואר 2009, אולם מאחר והיה בפסילה, נהג גם ללא רישיון נהיגה תקף.

הסניגור המלומד בטיעוניו המשפטיים טען, כי לא התגבשה אשמה של נהיגה בזמן פסילה מאחר ולא הוכח היסוד הנפשי של מודעות על מנת שיתגבש יסוד אשמה בעבירה של נהיגה בזמן פסילה.

כלומר על הנאשם להוכיח כי היה מודע להיותו פסול ובאין מודעות, קרי מחשבה כללית אין אפשרות לבסס את האשמה.

הסניגור המלומד בסיכומיו לא התייחס לכך שניתן ללמוד על מודעות הנאשם לכך שהוא נוהג בזמן פסילה בעצם העובדה שמסר פרטים כוזבים והזדהה בשם אחר, זאת כדי להתחמק מזיהויו האמיתי ומתוך הבנה כי הוא מבצע עבירות חמורות ובכך שהזדהה כאדם אחר יוכל להתחמק מאימת הדין. הנאשם הרי הזדהה בשם מוחמד אלסייד וגם נתן מספר ת.ז. כוזב, אם לא היה מודע לכך שהוא נוהג בפסילה, מה גרם לו לבצע עבירה של מסירת פרטים כוזבים?

מדו"ח העיכוב של הנאשם בזמן ביצוע העבירה עולה, כי הנאשם אמר לשוטר: "מצטער שהתחזתי לאחי, והעורך דין טיפל בפסילה שלי".

אין מחלוקת, שהנאשם היה נוכח בביהמ"ש בעת שהוטלה עליו פסילה למשך 45 יום, ביום 23.12.07. הנאשם היה מודע לכך שנשפט לקנס, פסילה ופסילה על תנאי, הוא הגיע בעצמו ללא עורך דין ושמע את גזר הדין. משום מה ולמרות שלא ניתנה לו ארכה לפסילה, הוא לא הפקיד את רישיון הנהיגה מיד בתום המשפט, זאת גם למרות שעל פי אישור משרד הרישוי היה לו רישיון נהיגה תקף והוא יכול היה להפקיד אותו.

מעיון בהודעת הנאשם במשטרה מיום 13.4.08 בשורה מספר 71, עולה כי הנאשם אמר: "אני יודע שהפסילה שלי כמעט נגמרה, אני לא מוכן לנהוג כשאני בפסילה". התרשמתי מההודעה במשטרה, שהנאשם "עצם עיניים" והעדיף לחשוב שהפסילה שלו הסתיימה למרות שגם רישיון נהיגה לא היה עליו בעת שנהג ובעת שנעצר על ידי השוטר.

לאחר שבחנתי סיכומי הסניגור המלומד, אינני מקבלת קביעתו כי במהלך מסכת הראיות התגלה כי הנאשם כלל לא היה מודע לכך שהיה פסול לנהיגה. הנאשם נכח במשפטו, הבין את גזר הדין, לפיכך כיצד ניתן לקבוע שהוא לא מודע לכך שהוטלה עליו פסילה למשך 45 יום וכדי שהפסילה תכנס לתוקף עליו להפקיד את רישיון הנהיגה.